וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לילך רונן-פריאל | אשת שיווק רפואי

נעה נבט אייל טואג

27.11.2008 / 12:03

תנועת העבודה



לילך רונן-פריאל

גיל: 39



מצב משפחתי: נשואה + 2



ותק: ארבע שנים



מגורים: רמת גן



משכורת: "מתפרנסת בכבוד"



משפט לחיים: "אהבה מביאה אהבה"



יום שגרתי ביחידת הדיאליזה של המרכז הרפואי וולפסון בחולון: בחדר רחב יושבים גברים ונשים מחוברים למכונות שמסננות רעלים מדמם. הם מנצלים את הזמן כדי לדבר בפלאפון, לקרוא עיתון ולשוחח זה עם זה. המבקר המזדמן עשוי להירתע מהמחטים והצינורות, אבל לילך רונן-פריאל מרגישה שם בבית, כי "בתי חולים הם היום-יום שלי".



לילך היא אשת שיווק רפואי ("פעם קראו לזה תועמלנית רפואית"), שמקדמת את התרופה "רנג'ל" המיועדת למטופלי דיאליזה. "זו תרופה שמפנה מהגוף עודפי זרחן - פעולה שגופם של החולים לא יכול לעשות מפני שהכליות שלהם לא עובדות כמו שצריך", היא מסבירה. היא עובדת בחברת התרופות ג'נזיים, אבל לא יושבת מול מחשב ("אני אוהבת לעבוד עם אנשים ולא מסוגלת לשבת כל היום במשרד"), אלא נוסעת בין בתי חולים ומשוחחת עם רופאים, אחיות, דיאטנים, רוקחים ומטופלים ("כולם חשובים באותה מידה, ובסופו של דבר מדובר באינטראקציה בין אנשים").



מסלול: בצעירותה לילך חלמה להיות תזונאית קלינית, ואת החלום הזה היא הגשימה. במשך כשבע שנים היא עבדה בבית החולים קפלן ברחובות וסייעה לחולי סוכרת, סרטן ומחלות אחרות. ב-2000 היא עשתה הסבה מקצועית ("אני תמיד אומרת שעשיתי חצי הסבה"), וכך הגיעה לעיסוקה הנוכחי. "לא עזבתי משנאת המקצוע, כי הוא אחד המקצועות המעניינים והיפים, שלא לדבר על כך שתזונה נכונה היא בסיס לבריאות טובה. החלטתי על השינוי כי לא היה לי קל לעבוד בכמה עבודות במקביל. חיפשתי תחום פרה-רפואי, בדומה לתזונה קלינית".



לילך עבדה בתחילה בחברת תרופות שקידמה תרופות לחולי סרטן וחולים המטלוגים, אך לפני ארבע שנים עברה לג'נזיים. "העבודה עם אנשים לא בריאים היא בחירה מודעת. יש חברים ששואלים אותי 'לא יכולת לשווק תרופות לכאב ראש?' אך הסיפוק שמקבלים מהעזרה שמושיטים למישהו אחר הוא דבר גדול בעיני. המשמעות שמתלווה לעבודה היא זו שעושה את ההבדל. לפני שהתחלתי לעבוד בתחום חשבתי שחברות תרופות מחפשות רק רווחים. ג'נזיים מפתחת תרופות למחלות יתומות, כלומר מחלות ששכיחותן באוכלוסייה נמוכה. בישראל יש פחות מ-5,000 מטופלי דיאליזה, למשל. כתוצאה מכך לחברות אין אינטרס כלכלי לפתח תרופות למחלות האלה. ג'נזיים רואה לנגד עיניה את החולים, ומשקיעה תקציבים במחקר ופיתוח של תרופות שלא תמיד מגיעות לשוק".



סדר יום: "אני מתחילה לעבוד בסביבות 8:00 ביחידות דיאליזה בבתי החולים או בבתי מרקחת. אני אחראית על בתי החולים במרכז, בירושלים ובדרום. אני נפגשת עם מנהלי המחלקות ועם הצוות הרפואי, משתתפת בכנסים ומארגנת אותם, קוראת מאמרים רפואיים ועורכת פרזנטציות של התרופה. פעמיים בשבוע אני לומדת לתואר שני במינהל עסקים ושיווק".



היקף העבודה: שמונה שעות ביום.



מחכים בבית: לילך נשואה לאסף, עו"ד במקצועו. הם מגדלים יחד את נועם ואלון, תאומים בני שנה ושבעה חודשים, "וזה דורש מערך שלם של התארגנויות, עזרה של המטפלת, המשפחה והחברים. זה אתגר גדול ומצד שני המון כיף. ראיתי תאומים מסביבי ורציתי גם, אבל זה מאוד שונה כשזה שלך. כשאני מגיעה הביתה אני מתחילה את העבודה השנייה, ממשיכה בשוונג את היום הדינמי שלי. אני רוצה להתפתח כבן אדם, ומצד שני לא רוצה להסתכל אחורה ולחשוב שהחמצתי משהו בגידול שלהם. לא רק איכות הבילוי אתם חשובה, אלא גם מספר השעות, ועל זה אני מתעקשת בעבודה".



למה זה כדאי: "זו עבודה דינמית ומעניינת, שצריך בה יצירתיות ויוזמה. אני אוהבת את הזרימה והאנרגטיות שבה ואת המפגשים עם אנשים שונים".



הכי אוהבת: "שאני צריכה להגדיל ראש ולנהל את עצמי".



הכי שונאת: "אני מבלה המון בכבישים ומתקשה להשלים עם חוסר הסובלנות של הנהג הישראלי. אני גם שונאת לאחר לפגישות, זה עושה לי לא טוב".



הכי מרגיז: "חוסר סובלנות וחוסר צדק".



הכי מרגש: "בתחום האישי, כשהבנים שלי מתרפקים עלי. זה הכי מרגיע בעולם ולפעמים מביא אותי לידי דמעות. בתחום המקצועי, לשמוע שחולה כליות מרגיש יותר טוב בזכות התרופה שלנו. בחודשים האחרונים יזמתי שני כנסים שמיועדים למטופלי דיאליזה בהשתתפות בני המשפחה שלהם. הם עשו את המאמץ ובאו, ואחר כך ניגשו אלי ואמרו - שימחת אותנו כשגרמת לנו לצאת מהבית וללמוד משהו חדש. חזרתי הביתה וסיפרתי לבעלי שהיום עשיתי משהו טוב".



מביאה מהבית: "התמדה - כי לפעמים אני מתחילה משהו שאת תוצאותיו אראה רק בעוד כמה חודשים; נחישות, ישירות והקשבה".



אחרי העבודה: "אין לי הרבה שעות פנאי, והן התקצצו עוד יותר מאז שהתחלתי ללמוד. אני אוהבת לראות סרט טוב או לקרוא ספר. השתתפתי ארבע שנים בקבוצה של תיאטרון חובבים, ואני מאוד רוצה לחזור אליה. אני מגדירה את זה 'אמבטיה לנשמה'. זה כיף אמיתי ותורם גם לעבודה, כי לומדים שם לדבר מול קהל".



בעוד 10 שנים: "מתפתחת בתחום שבו אני עובדת כיום, מנהלת ולומדת עוד ועוד".



קריירה אלטרנטיווית: "עיצוב פנים נראה לי מעניין מאוד, ואני חושבת גם על ייעוץ ארגוני".



מדד הקושי: "8-8.5. יש ימים סוחטים מבחינה פיסית ורגשית, עם פגישות קשות, נסיעות ארוכות ולחץ בבית. יש ימים זורמים וכיפיים".



אני מאמין: "להאמין בעצמך ולא לתת לפחדים להוביל אותך. אני מאמינה שמה שלא הורג אותנו - מחשל אותנו, ואוהבת דווקא את הפינות החדות. אני אוהבת לפצח את האגוזים הקשים, כי זה נותן סיפוק".



מסר לאומה: "בטחו בעצמכם ולכו בעקבות האינטואיציות".



מה את מאחלת לעצמך? "את הדברים הבנאליים: בריאות, אהבה והגשמה עצמית".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully