וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"בשביתה הבאה ננטוש את בתי החולים"

מאת רוני לינדר-גנץ

30.11.2008 / 7:06

לאחר תוספת השכר המרשימה שפסקו הבוררים, הרופאים חוגגים את ניצחונם - אבל גם סוגרים חשבון עם המעסיקים ("אין אצלם מצב של הידברות, רק כוח"), מתלוננים על מה שלא קיבלו ומצחצחים חרבות לקראת השביתה הבאה. ראיון ראשון לאחר הניצחון



>> הפרחים, החיוכים, הטלפונים הבלתי פוסקים, הפניות מהתקשורת והאווירה הכללית במסדרונות ההסתדרות הרפואית יום לאחר פרסום פסק הבוררות שקבע תוספת של 24% לשכר הרופאים אומרים הכל: ריח של ניצחון גדול עומד באוויר. "הציפייה שלנו היתה גבוהה אבל לא עד כדי כך גבוהה", אומר ד"ר יורם בלשר, יו"ר ההסתדרות הרפואית והאיש שהימר בשנת 2000 על כל הקופה כאשר לאחר שביתה של 127 יום הסכים ללכת לצעד קיצוני של ויתור על זכות השביתה למשך עשר שנים בתמורה להליכה לבוררות מוסכמת. בהכרעת הבוררים, הוא יודע, לא רק שכר הרופאים היה על הכף אלא גם גורלו הפוליטי והאופן בו ייזכר, כמי שדחף והוביל את הצעד.



לראיון מצטרפת גם עו"ד לאה ופנר, מזכ"לית ההסתדרות הרפואית שפחות מוכרת בציבור מבלשר, אבל מהווה דמות מפתח בהסתדרות הרפואית, וליוותה את הבוררות מיומה הראשון.

עתה, מעמדתם כמנצחים, הם מתארים את הבוררות שהחלה ב-2000 כקרב קשה ומייסר נגד המעסיקים (משרד האוצר ושירותי בריאות כללית) שנמשך עד הרגע האחרון ממש. "ככל שעבר הזמן התחילו להופיע בקרב הרופאים היסוסים, בקיעים, שאלות - עובר כל כך הרבה זמן ולא קורה כלום", אומר בלשר. "גם אנחנו חשבנו מדי פעם שאולי באמת רק כוח ועוד יותר כוח יביא את הדברים לסיום יותר מוצלח".



אפילו בשבוע האחרון, כשפסק הבוררות כבר היה חתום ומוכן לפרסום, מצאו את עצמם הרופאים יום אחר יום, ובחלק מהמקרים כמה פעמים ביום, משיבים בבית הדין לעבודה לבקשות שונות של המעסיקים, למשל, לדחות את פרסום הפסק כדי לאפשר להם לעיין בו ולהעיר את הערותיהם, ועוד.



"הטקטיקה של המעסיקים לאורך הדרך היתה להגיש בקשות ועתירות חוזרות ונשנות שמראש אין להן סיכוי, לקבל החלטה צפויה לרעתם של דחיית בקשתם, ואז לטעון כאילו בית הדין והבוררים לרעתם. זה קשקוש אחד גדול", אומר בלשר.



ופנר: "ביום ראשון שעבר הוא (בלשר) אמר לי שאולי הגיע הזמן שנפסיק להיות פרידמנים, עם כל העקרונות הנשגבים שלנו, ושאולי גם אנחנו צריכים להיות כאלה. אמרתי לו שאולי הוא צודק. המזל הוא שבית הדין לא קיבל אף אחת מהטענות שלהם, למרות שההרכבים השתנו, ושבסופו של דבר התוצאה מוכיחה שגם הבוררים לא התרגשו מזה".



למרות השמחה הגדולה, אסור לטעות: בהסתדרות הרפואית לא מתכוונים עכשיו לנוח על זרי הדפנה ולהכריז על תום הסכסוך. למעשה, כבר מצחצחים שם חרבות לקראת השביתה הבאה.



קצת מפתיע שלא חתמת על הפסק שאתה כל כך מרוצה ממנו היום.



בלשר: "לא חתמתי על הפסק כי הוא לא עונה על הציפיות שלנו. היום אנחנו שמחים וחוגגים אבל אני מניח שעם הזמן יבואו גם תגובות אחרות, מכיוון שנותרו בעיות קשות מאוד. הבעיה הכי רלוונטית להסכם הזה היא בעיה של מקצועות נוספים שנמצאים במצוקה ולא קיבלו תגמול מיוחד בפסק הזה, כמו פתולוגיה, פנימית וכירורגיה כללית. גם מבחינת שלושת המקצועות שכן קיבלו תגמול גדול יותר (הרדמה, נאונטולוגיה וטיפול נמרץ - ר.ל.ג) זה לא מספק. זו אמירה, זו תחילה של אמירה, אבל אני צופה שהרופאים בשלושת המקצועות האלה יביעו תרעומת ואכזבה מגודל הפיצוי שאמורים לקבל".



ופנר: "יש שורה ארוכה של נושאים שלא באו לידי ביטוי בפסק שאנחנו מתכוונים לדרוש מהמעסיקים כי יחל מיד משא ומתן לגביהם. למשל, נושא התקנים בבתי החולים ובקהילה שלא עודכנו מאז שנות ה-70 והיום המערכת עומדת בתת תקינה של 25%-100%. הנושא השני הוא שמירת שכר בעת היעדרות, מכיוון שהיום רופא שיוצא לחופשה של חודש סופג ירידה של עשרות אחוזים בשכרו כי אין לו כוננויות. בנוסף, נושא של רוטציה של מנהלי מחלקות, החזרת השר"פ (בחירת רופא בתשלום בבתי חולים ציבוריים) ועוד.



קשה לדמיין את המעסיקים שנלחמו בכם בעוז בבוררות וחושבים היום שקיבלתם הרבה יותר ממה שמגיע לכם ישושו לאמץ גם את הדרישות האלה. מה תעשו אם תקבלו מהם כתף קרה?



בלשר: "לפי ההסכם עם המעסיקים אסור לנו לשבות עד יולי 2010 וכך יהיה. ואולם אם עד אז לא נגלה נכונות אצל המעסיקים והמדינה לנהל משא ומתן בתום לב על הנושאים שאנחנו מגדירים - זה בהחלט יכול להגיע לשביתה. לא הייתי רוצה בכך, אך השביתה הבאה לא תהיה דומה לשביתות עד היום. ברור לרופאים שמולם כרגע נמצא צד שלא מתרגש משביתות מסורתיות, כוחני מאוד, ולכן התגובה לכוחניות היא כוחניות יותר גדולה. ויש לא מעט רופאים שחושבים שזה מה שיעבוד".



למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהיא לא תהיה דומה לשביתות עד היום?



בלשר: "השביתה של שנת 2000 היתה 'דלוקסית' - היא אפשרה להגיש שירות רפואי, תוך פגיעה מינימלית בחולים, שהתבטאה בעיקר בשירותים האלקטיוויים (הלא דחופים) ובדחיית תורים. השביתה הבאה תהיה שביתה קשה. היא תפגע בשירותים חיוניים. יש דיבורים על כך שאם נצא לשביתה - אז מספיק עם המשחקים. זו תהיה שביתה שעלולה לכלול נטישה טוטלית של בתי החולים, עם השארת צוותי חירום בלבד. אני מאוד לא רוצה שנגיע לדבר הזה".



לולא המשבר היינו מקבלים יותר



ופנר: "הרופאים לא אוהבים לשבות, הם אוהבים לטפל בחולים. אם הם מגיעים לשביתה זה אומר שכלו כל הקיצין. אחת הסכנות הגדולות היא שידחפו את הרופאים לתחושה שאין מה לעשות, אין ברירה אחרת והפלג הקיצוני הוא שיוביל את השביתה. הסיבה שאנחנו במצב הזה היא שמי שקובע הם אנשים שיושבים במשרד ורחוקים מהשטח ומההשלכות של מעשיהם. מה שהיה הכי חשוב לאוצר זה שיוחלט שלא יהיו בוררויות נוספות. זו הבשורה שהוא מביא למדינת ישראל?".



קשה להתעלם מכך שתוספת השכר הנדיבה שמקבלים הרופאים, בגובה רבע משכרם הנוכחי, ובעלות שנתית של 1.5 מיליארד שקל בשנה למשק, מגיעה בעיצומו של המשבר הכלכלי הקשה ביותר שהיה כאן מזה שנים רבות, כאשר אלפי עובדים הולכים הביתה או סופגים קיצוץ בשכרם. המעסיקים לא נתנו לאיש, כולל לבוררים, לשכוח זאת במהלך הדיונים, וגם לאחר פרסום הפסק הצהירו כי "זוהי תוצאה קשה מאוד לכלכלה שתקשה עלינו להתמודד עם המשבר".



בלשר וופנר סבורים שלולא המשבר היו הרופאים מקבלים תוספת שכר גבוהה אף יותר מזו שנפסקה להם (ופנר: "בטוח שהיינו מקבלים יותר, השאלה היא כמה יותר"), וממש לא חושבים שהרופאים צריכים להתנצל על העיתוי של התוספת. "אנחנו לא מתכחשים למשבר הכלכלי אבל לא פותרים משבר על ידי יצירת משבר במקום אחר", אומרת ופנר. "צריך להבין שיש משבר אקוטי ברפואה הציבורית. רופאים פשוט עוזבים - אולי הם לא מתפטרים ועוזבים לגמרי את המקצוע, אבל רואים יותר ויותר כאלה שמקטינים את היקף העבודה שלהם בשירות ציבורי כדי לעבור לשוק הפרטי, וכמובן שיש רופאים שעוזבים לחו"ל, שם מקבלים אותם בזרועות פתוחות ומשלמים להם הרבה יותר".



בלשר: "זו החלטה שקיבלו שלושה בוררים רציניים מאוד (דוד בלומברג, רוני מילוא ואורי נייגר - ר.ל.ג) ששניים מהם אנשי פיננסים המומחים במיקרו ומאקרו כלכלה ושגם המדינה הסכימה עליהם. מה, הם נפלו מהמאדים למדינת ישראל? להם צריך להסביר את המשמעות הכלכלית של המשבר הזה? הם לא מבינים וחווים את זה כל יום? להתייחס אליהם כאילו הם מנותקים וחסרי אחריות שפסקו בלי הבנה זה ממש לא לעניין. חרף הבנתם ולמרות שהם מעורים - בכל זאת קבעו מה שקבעו".



עריצות שלטונית



הטון המריר שעולה מדבריהם של בלשר וופנר כלפי האוצר לא מקרי: לאורך כל תהליך הבוררות, שהיה אמור להביא להדברות בין הצדדים, היה הרבה "דם רע" בין הצדדים. אפילו הבוררים ציינו זאת בפסק עצמו, כאשר הצרו על כך שהבוררות רק הקצינה את העמדות.



בלשר מטיל את מלוא האשמה לכך על האוצר: "הרעיון של הבוררות לא היה להגיע להכרעה אלא להידברות. אנחנו לא פעם היינו מוכנים להציע רעיונות יצירתיים או אופציות אחרות, אבל המדינה היתה עקבית - תוספת של 5% כמו שהשיג עופר עיני ולא אגורה מעבר לכך או טיפול בנושאים אחרים. אין אצלם מצב של הידברות".



ופנר: "אני לא יכולה להבין איך הם מלינים על התוצאה. הם הביאו את הקייס שלהם בפני שלושה אנשים אובייקטיוויים שוב ושוב ושוב, עם כל הנתונים ובאמצעות האנשים הטובים ביותר שלהם, התותחים הכבדים. הלחץ שהופעל על הבוררים היה אדיר - גם ישיר וגם עקיף. אבל בסופו של דבר עמדה אחרת התקבלה. אז אולי הם צריכים להבין שאם דעתם לא מתקבלת זה לא אומר שמישהו טועה, אלא רק שעמדתו לא התקבלה. זו עריצות שלטונית: אם מה שהשלטון אומר לא מתקבל - אז כולם לא בסדר".



אחת הטענות כלפיכם היא שתוספת שכר בלבד, שאין בצדה שום שינוי מהותי בעבודת הרופאים, לא נותנת שום ערך מוסף לרפואה ולמערכת הבריאות אלא רק לכיס של הרופאים



בלשר: "זה הישג לרפואה הציבורית כי אם לא היו נותנים את התוספות האלה לרופאים הם פשוט היו בורחים ממנה והיא היתה מפסיקה להתקיים והופכת לנחשלת. זה לא שהתוספת הזאת תהפוך את הרופאים לעשירים".



ופנר: "מערכת רפואית בנויה על רופאים, ואם עזרנו לרופאים עזרנו לרפואה. זה כמו שיאמרו לא שידרגנו את המכונית אלא רק את המנוע - פשוט מגוחך. וחוץ מזה, אין להם להלין אלא על עצמם שלא הצלחנו לקדם שום נושא נוסף, כי הם דרשו שהבוררים יחליטו רק בנושא השכר ולא בשום נושא אחר. זה הפספוס הגדול של הבוררות ולהערכתי הכללית והאוצר גרמו בכך נזק לרפואה הציבורית, וחבל, כי היו נושאים כמו תורנויות מומחים שהיינו ממש קרובים להסכמה עליהם".



המעסיקים סרבו לחתום על פסק הבוררות ותקפו אותו במילים חריפות. אתם מסכימים עם ההערכות שהם מכינים את הקרקע לעתירה לביטול הבוררות?



ופנר: "לצערנו כנראה שהסבירות לכך גבוהה מאוד, ולו כדי להראות שהם עשו כביכול הכל כדי למנוע את תוספת השכר. לדעתנו אם זה יקרה זה יהיה מסר ערכי וחינוכי גרוע מצד המדינה לציבור - מסר שאומר שהם לא צריכים לעמוד בשום מחויבות, שאם פסקו נגדך תמשיך להילחם, שלא לקבל את הדין. זה פשוט לא ייאמן".



ממשרד האוצר נמסר: "הממונה על השכר חתם בשנתיים האחרונות על עשרות הסכמי שכר, כך שלא ניתן להאשים אותו בחוסר הידברות. באשר לטענה על ריבוי העתירות - בשמונה שנות הבוררות הגשנו שתי עתירות בלבד, מספר שווה לזה שהגישו הרופאים".



הרופאים ימשיכו לא להחתים שעון נוכחות: "זה מקצוע אמון"



>> אחת המחלוקות הגדולות בין הרופאים למעסיקים בבוררות היתה נושא החתמת שעון נוכחות לרופאים - המעסיקים דרשו זאת כתנאי לתוספת השכר ואילו הרופאים התנגדו נחרצות. לבסוף קבעו הבוררים שיש מקום להנהגת שעון נוכחות, אך הדבר חייב להיעשות בהסכמה ולא בכפייה, ולכן השאירו את העניין כהמלצה בלבד.



למה אתם כל כך מתנגדים לכך שהרופאים יחתימו שעון אם אין להם מה להסתיר והם עובדים כל כך הרבה שעות? הרי רוב העובדים במשק מחתימים שעון.



בלשר: "הבעיה עם השעון היא ערכית ומעמדית. הרופאים רואים את עצמם כמקצוע אמון חופשי שבשל אופיו המיוחד לא יכול להיות מוכתב על ידי שעון נוכחות. היום יש חובת דיווח ידני, אז כל ההבדל הוא להפוך את זה לאלקטרוני".



אבל נשמעות הרבה טענות, כולל של מבקר המדינה, על כך שרופאים עוזבים את העבודה בשעות מוקדמות כדי להספיק למקום העבודה הנוסף שלהם. למה לא לפתור את הבעיה עם הנהגת שעון נוכחות?



בלשר: "זה אכן לא בסדר שרופא עוזב לפני הזמן, ואם מישהו נעלם בשעות העבודה מנהל בית החולים שלו צריך לטפל בו בכל אמצעי המשמעת שעומדים לרשותו. אבל עובדה שיש מנהלים שאמרו שהם לא רוצים שעון, ושאיגוד מנהלי בתי החולים שלח מסמך שלא תומך בכך. במקום שהמנהלים יסמכו על שעון אלקטרוני, שיפעילו את סמכותם".



ופנר: " נכון שיש רופאים שעוזבים לפני הזמן, אבל כנגדם יש כאלה שנשארים יותר, וכשבודקים את המערכת ככלל - אין אחד שלא מכחיש שרופאים נותנים יותר ולא פחות מהשעות שהם נדרשים לתת. זו מערכת גמישה מאוד ורופאים מגיעים לשעות העבודה בשעות שונות ולא תמיד עובדים מ-8 עד 4".



ובכל זאת, אם אכן אין בעיה, למה אתם לא מסכימים לכך ולו כדי להסיר מהרופאים את התדמית של מי שעוזבים מוקדם?



ופנר: "רפואה זה לא כמו כל מקצוע. הרופאים לא 'באים לעבודה' אלא יש להם תפקיד עם ייעוד ומחנכים אותם שזה לא תפקיד של 8 עד 4. מהבחינה הזאת, השעון הוא דבר סימבולי, שאם יונהג עלול לשנות את התנהגות הרופאים: היום אף רופא שהולך לפני 4 לא יכול להצדיק את זה. הוא יודע שזה לא בסדר. אם יהיה שעון והוא יחתים יותר מוקדם - הוא פשוט ישלם את הקנס וירגיש שהכל בסדר. אנחנו בכלל לא רוצים להגיע לזה.



"במסגרת הדיונים הבענו נכונות לשקול הנהגת שעון, תמורת מעבר מ-6 ל-5 ימי עבודה בשבוע ותשלום שעות נוספות, אך המעסיקים לא הסכימו אפילו לדון בכך. הם לא באמת רצו שעון אלא רק לנגח את הרופאים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully