>> מהי תמונת המצב בתחום היזמות ברחבי העולם? שאלה זו עמדה בבסיסו של סקר GEM (Global Entrepreneurship Monitor) - מחקר בינלאומי ייחודי המתנהל כבר עשר שנים וכולל צוותים אקדמיים ב-45 מדינות שונות. הוא עושה זאת בעזרת 200 אלף דגימות, המקיפות אוכלוסייה של 2.5 מיליארד בני אדם.
הצוות הישראלי, בראשות פרופ' אהוד מניפז, פועל בחסות אוניברסיטת בן גוריון ומביא את הנתונים המעודכנים ביותר הקיימים כיום בישראל. מכיוון שמדובר במחקר השוואתי קל להבין בעזרתו היכן עומדים יזמי ישראל מול יזמים בעולם. נתוני2007 העולים מן המחקר, מצביעים על כך כי בצד מגמות חיוביות בתחום היזמות בישראל - יש גם מגמות מחמיאות פחות. כך למשל, בעוד שנדמה ש"כל ישראל יזמים" - מסתבר כי על אף שאיפות הגדולות לפתוח עסק עצמאי (20% מבין הישראלים רוצים לפתוח עסק חדש) והביטחון העצמי המרשים שמפגינים הישראלים במידת ההצלחה העתידית של העסק (מקום חמישי בעולם) - מספר היזמים הפעילים בישראל קטן בהרבה מהממוצע העולמי (כ-%5 בלבד). בשנים האחרונות גם חלה ירידה ברמת השרידות של העסקים החדשים - חלקם הנכבד אינו צולח את השנה הראשונה, בוודאי לא את רף 42 החודשים המגדיר עסק כבר קיימא.
הבשורה הטובה היא כי הפער בין יזמים ליזמיות בישראל מצטמצם, אך גם זאת רק בחלקיקי אחוזים. ישראל עדיין מתאפיינת בפערים בין גברים לנשים, ובין מספרי ואופי היזמות במגזר היהודי הוותיק למול מגזרי העולים החדשים והערבים. פרופ' מניפז, מומחה לאסטרטגיה גלובלית ויזמות בינלאומית, לשעבר שותף בכיר בחברת ארנסט אנד יאנג אינטרנשיונל ומייסד מרכז עירא לעסקים באוניברסיטת בן גוריון, חושב שהפערים ניתנים לצמצום. לדבריו, "בעזרת כמה צעדים נבונים ניתן להגביר באופן משמעותי את יכולותיו של מנוע הצמיחה העיקרי של השוק שלנו".
יזמות כפנטזיה
אחד המאפיינים הבולטים, כאמור, של תחום היזמות הישראלי הוא פער שבין השאיפות הגבוהות להצלחת העסק לבין שרידותו בפועל. מניפז מסביר את המניעים לשאפנות הישראלית: "התהליך היזמי כולל הרבה מאפיינים פסיכולוגיים ולכן אנחנו בודקים, למשל, את ההתייחסות התרבותית לכישלון. מנתוני הסקר עולה שישראלים פוחדים פחות להיכשל מהיפנים לדוגמה, מה שמאפשר שוק של יזמים סדרתיים בין אם הצליחו בעבר או נכשלו".
אכן, ישראל תופסת את המקום החמישי והמכובד ברמת אי החשש מכישלון, והשאיפות המוצהרות לחוות גידול מואץ ודרמטי במסגרת העסק בזמן קצר. אמנם קודמים לנו האיטלקים והספרדים במדד הפחד, אך מאחור משתרכים היפאנים, הגרמנים והאמריקאים. "לעתים קרובות תוכנית עסקית ישראלית ריאלית פחות מזו של היזם האירופי", מציין מניפז, "ולמרות זאת, אחוז היזמים הממוצע בעולם גבוה מזה הישראלי". מאיפה מגיע הפער?
"במובנים יזמיים אנחנו פנטזיונרים - אנשים שמאוד רוצים להצליח אבל לא מוכנים לשלם את המחיר. ההגדרה המדעית להצלחה של יזם נמדדת ביכולת לקיים פעילות שוטפת משך 42 חודש ולהפוך מעסק צעיר לעסק מבוסס. יזמים ישראלים, לעומת יזמים במדינות אחרות, מוותרים מהר מדי". למה זה קורה?
"חלקם כורע תחת החסמים הביורוקרטיים, לחלק אחר נגמר הכסף או המשאבים ורבים מאבדים בדרך את תמיכת בן הזוג, שדוחף לשוב לעולם הבטוח יותר של השכירים. יזמים מסוימים שנשברים בוחרים לעשות סוג של אקזיט ולהעביר את העסק למישהו אחר. כל הסיבות מובילות לאותה תוצאה: שרידות עסקית הולכת ופוחתת.מדובר באופי לאומי או בקושי מבני אובייקטיווי?
"יש פה שילוב בין תכונות מוכרות לקשיים האמיתיים שמציבה הביורוקרטיה. ישראל נמצאת במקום ה-15 מתוך 30 ברמת החסמים הביורוקרטים. הפחתה שלהם תסייע ליצור מעטפת נוחה יותר לפעילות שתעלה את רמת השרידות ותמנע את הפינג פונג העסקי - עסק נפתח עסק נסגר. הפחתת חסמים ביורוקרטים תשפיע גם במישור הרחב יותר: היא תמנע עלייה במדד השחיתות. צריך לזכור ששחיתות מתפתחת, בין היתר, מכיוון שבעל עסק מרגיש שהוא חייב לעגל פינות".
חסם נוסף ומעניין הוא רמתן הכללית של המשכורות. "באופן לא מפתיע אנחנו רואים שבמדינות שבהם ניתנות משכורות גבוהות המגובות בשלל תנאים סוציאליים, יש נטייה לוותר על עצמאות", אומר מניפז. "בנוסף, ככל שהמעטפת הכוללת שמקיפה את היזם החדש תהיה מחבקת יותר, כך התמריץ להקים עסק עצמאי יגדל".
גברים מול נשים, ותיקים מול עולים
בעוד הפערים בשוק העבודה בין גברים ונשים הולכים ומצטמצמים, הרי שנתוני 2007 מוכיחים כי בתחום היזמות עולם כמנהגו נוהג: על כל שני יזמים בקרב האוכלוסייה הישראלית הוותיקה ניתן למצוא רק יזמת אחת. "המצב אמנם משתפר אך במאיות אחוזים", אומר מניפז, "אבל מדובר בתהליך שקורה לאט מדי ומעט מדי".
מעניין לגלות כי הנתון משתנה כשמדובר בעולים חדשים. שם אחוז הגברים והנשים העוסקים ביזמות כמעט שווה. "זה לא לגמרי מפתיע", אומר מניפז. "בתוך אוכלוסיית מהגרים מתקיימת בדרך כלל שותפות גורל משפחתית. אם פותחים מכולת גם אבא וגם אמא עובדים בה. זה היה נכון בארה"ב במאה ה-19 ונכון גם בישראל כיום".
יזמות מהגרים מתאפיינת גם באחוז גבוה של מוטיווציית אילוץ, הנקראת גם יזמות כורח. "אם אתה מהגר או מוגדר כמיעוט אתה מנותב כמעט בעל כורחך להקמת עסק שיאפשר לך לשרוד", מסביר מניפז. "הלוקסוס שהישראלים הוותיקים מרשים לעצמם - יזמות למען מימוש עצמי - לא נופל בחיקם של העולים החדשים".
מעניין לראות כי רוב יזמי האילוץ בקרב הרוב היהודי הוותיק הן נשים בעוד מספר גדול יותר של גברים יוצא ליזמות מבחירה. בנתוני המגזר הערבי עולה כי הפערים בין גברים ונשים הוא הגדול מכולם, וכי גם שם רב האילוץ על הבחירה.
לא גזירת גורל
אך האם המציאות היזמית בישראל היא בגדר גזירת גורל או שמא היא ניתנת לשינוי? פרופ' מניפז סבור כי שינוי אפשרי, אך הוא חייב להיעשות בשני מישורים. "המישור הראשון הוא התמקדות בחינוך ליזמות מגיל צעיר", מסביר מניפז. "לא חייבים לדבר על כסף בגן, אבל כן כדאי לדבר על חשיבה יצירתית והתפתחות עצמאית ולתת לכמה שיותר ילדים ובני נוער, בנים ובנות כאחד, מכל המגזרים, את ההזדמנות להתנסות ביזמות במסגרות נוחות ותומכות, כמו למשל תחרויות יזמים צעירים, או פרויקטים לבגרות. חינוך מגיל צעיר יגביר את רמת הפנייה לנושא, ויעלה את רמת הסבלנות הנדרשת מן היזם בדרך להצלחה.
השינוי השני הנדרש, לדברי מניפז, הוא שינוי מבני-מדיני. "עידוד נשים ליזמות, לדוגמה, דורש מעטפת נוחה, ובמלים אחרות העדפה ביורוקרטית מתקנת", אומר מניפז. "אם הממשלה נותנת סיוע ליזמת היא צריכה להעניק הון סבלני - לאשה ייקח יותר זמן להחזיר את הכסף מאשר לגבר. כנ"ל לגבי מגזרי העולים או המיעוטים. אסור לממשלה לחשוב בצורה של אקזיט - תוך זמן קצר ככל האפשר אקבל את הכסף בחזרה - אלא לאפשר אשראי ארוך טווח וסבלני. אשראי זה, הקלות מס, תמיכה ביזמות אמהות וחינוך, יסייעו להביא לשינוי בעתיד".
yazam@themarker.com
היזם הישראלי: חסר סבלנות - אך לא מפחד להיכשל
מאת טלי חרותי-סובר
30.11.2008 / 7:06