פתאום, 5% צמוד נראה כמו חלום

לפני שש שנים רגינה הגיעה לגיל 67. היא עברה מספיק בחיים כדי שלא לסמוך בנושאים
פיננסיים על אף אחד חוץ מהבן הצעיר שלה. היא יצאה אז לפנסיה וקיבלה סכום לא קטן ולא
גדול, שאיתו היתה אמורה להתפרנס עד 120. מה עושים עם הכסף? בורסה? נשמע מפחיד. אולי
לקנות דירה? זה מה שהחברות בגילה עושות. אבל מי רוצה את כאב הראש של ריצה אחרי שוכרים.

הבן של רגינה הוא מומחה לפיננסים כבר 15 שנה. תואר ראשון, שני, שלישי בכלכלה
ובמינהל עסקים. שלושה תארים במימון. מייעץ מבוקר ועד ערב לאנשים בנושאי עסקים וכלכלה.
אבל ראו זה פלא, כשמדובר בכסף של אמא, לבן היתה הצעה מוזרה: כל הכסף - בתכנית חיסכון.
ריבית של 5.5% נטו אחרי מס. למה 5.5%? כי בשעתו זו נראתה לו תשואה פנטסטסית בהתחשב בכך שמדובר בנכס חסר סיכון לחלוטין. בדיוק מה שאמא צריכה.



שנה חלפה, ושוק המניות החל לדהור. שנה נוספת חלפה, ושוק המניות המשיך לדהור. החברות
באות לאמא, מספרות לה על הרווחים אצל מנהלי התיקים, בקרנות נאמנות. אפילו בטלוויזיה
כבר מדברים על רווחים מדהימים בקרנות נאמנות שהן “סולידיות” אבל עולות בכל זאת ב-10%
בשנה. ואז אבא מופיע. צוחק. על אמא שיושבת בתכנית חיסכון בריבית נטו ריאלית של 5.5%
ועל בן, צעיר, עלק מומחה גדול בפיננסים, שאומר לה לא לזוז משם. הרי זה מה שעושים בחודש
טוב בבורסה היום. איפה את חיה, אמא? איפה אתה חי, בן.



לפני שנה וחצי הגיעה התכנית של אמא לסיומה. הכסף הועבר לחשבון העו”ש. מה עושים עכשיו?
אמא התרגלה לחיות מריבית בטוחה של 5.5%. מה הלאה? מביט הבן בלוח השערים של הבורסה. מביט בגיליונות השערים. “אמא, אני לא יודע מה לעשות. הכל נראה יקר. הכל נראה לא הגיוני.
הריבית בתכניות החיסכון ובאג”ח הממשלתי הבטוח נחתכה בחצי. לא נראה לי סביר לקבל ריבית
של 4% בהשקעה באיגרת חוב של חברת נדל”ן שמשקיעה ברוסיה או לקנות מניות במכפיל 25. בכל
פינה אני רואה דברים מוזרים. אני לא יודע מה לעשות”.



הבן קנה לאמא מק”מים של בנק ישראל. ריבית של 3% בלב כבד. “מה יהיה?” שאלה האם בדאגה.
“נחכה”, אמר, “אני לא רואה מה אפשר לעשות”. אבא שוב צחק. 3% באמת מצחיק. בחודשים
האחרונים אבא לא צוחק. גם החברות של אמא כבר פחות צוחקות.



לפתע התברר שקרנות הנאמנות ה”סולידיות” שנמכרו לציבור הן בכלל לא סולידיות. היו
בהן הרבה סטרואידים - מניות ואג”ח טייקונים שהאיצו את התשואה בימי הגאות - והרעילו
אותה כשהגיע המשבר. בעוד שאמא יושבת במק”מים - כל העולם הפיננסי מתמוטט מסביב. אמא
לא באמת מבינה בזה. היא רק זוכרת שלאורך כל שנות הגאות, הבן שלה אמר שהוא מתקשה
להבין ולמצוא השקעות סולידיות הגיוניות.



מה הלאה? זאת שאלה קשה. אבל לבן של אמא נדמה שבשנת 2009 יש סיכוי הרבה יותר טוב
שהוא ימצא לאמא השקעות הגיוניות. תשואות שמצדיקות את הסיכונים - דברים שאפשר יהיה
להבין אחרי חמש שנים שבהן הכל נראה מוזר.



ומה בסך הכל אמא רוצה? 5% לשנה, ריאלי. לא יותר. היום כבר כולם יודעים להעריך את זה.



הטור מתפרסם בגליון דצמבר של מגזין TheMarker



להזמנות חייגו 1-700-700-250