טפלון סטנלי

>> "מארב מתוכנן בחסות מערכת אכיפת החוק" - זה מה שהיה לאמיר דן, יועץ התקשורת של ראש הממשלה אהוד אולמרט, לומר לתקשורת לאחר שפורסמה הידיעה כי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בפרשת ראשונטורס.

"מדהים איך הם כל כך נלהבים", התייחס דן בתגובתו לאנשי פרקליטות המדינה, "שלא יכלו אפילו לחכות עד לחזרתו של ראש הממשלה מארה"ב. הפעם הם עברו כל גבול - ישבו וחיכו שיירד מהמטוס. זו התנהגות מחפירה. ברור כי במשרד המשפטים לא יכלו להסתפק בשום דבר אחר, ומראש לא היו ציפיות אחרות בעניין. גם כעת מציגה הפרקליטות תמונה חד-צדדית נחרצת ושגויה, לצערנו גם עצם ההודעה ועיתויה מעידים על התנהלות בלתי ראויה".



בדיעבד, קשה להתפלא כיצד בחר אולמרט למנות לשר המשפטים את דניאל פרידמן - אדם שהתכונה הבולטת ביותר אצלו היא שנאתו היוקדת למערכת המשפט הישראלית. אין ספק שאולמרט חולק עם פרידמן את שנאתו למערכת המשפט, ובפועל - את שנאתו למדינת ישראל. מי שמאשים בפומבי את מערכת עשיית החוק כמערכת העוסקת ב"מארבים מתוכננים", "התנהלות בלתי ראויה" ו"התלהבות" לרדוף אדם, הוא מי שבעליל רוצה לראות בהרס מערכת החוק. כאשר אותו אדם נושא בתפקיד ראש ממשלת ישראל, אין לנו אלא להסיק כי הוא פועל בכוונת מכוון לפגוע באינטרס חיוני של המדינה, יציבות מערכת המשפט שלה, בשל האינטרס הפרטי שלו כאדם החשוד בפלילים.



למיטב זיכרוננו, מעולם בכל תולדות ישראל לא פעל ראש ממשלה בגלוי ובמכוון נגד האינטרס הלאומי, רק כדי לשרת את האינטרס הפרטי שלו. למיטב הבנתנו, ראש הממשלה הבהיר בכך שהוא איבד לחלוטין את שיקול הדעת שלו, ושלא ניתן לסמוך עליו עוד כי ישמור אמונים למדינה ולאזרחיה.



במצב עניינים זה המעורבות של אולמרט בקבלת הכרעות לגבי רשת הביטחון לחוסכים הפנסיוניים בישראל היא מסוכנת. מדובר בהכרעה שעשויה להשפיע על עתידה הכלכלי של המדינה בעשרות השנים הבאות, ובהכרח זוהי הכרעה שצריכה להתקבל במלוא הזהירות והאחריות הציבורית. רק שראש הממשלה התפרק כבר לחלוטין מאחריותו הציבורית, ואין ממול אף גורם שיכול לרסן אותו. המערכת הפוליטית מצויה בסחרור של תקופת הבחירות, ודבר פרט לשיקולים פופוליסטיים אינו מניע אותה.



אפילו פוליטיקאים נבונים בדרך כלל נסחפים להחלטות פופוליסטיות ונמהרות - כמו החלטתו של ח"כ אבישי ברוורמן להציב אולטימטום של יממה לקבלת ההחלטה המורכבת על רשת הביטחון, ובינתיים הוא מחזיק כבת ערובה את תוכנית החירום להצלת המשק. אולמרט, כמה לא מפתיע, גיבה את חוסר האחריות של ברוורמן. גם שר האוצר, רוני בר-און, נתון למערכת הלחצים שלו, כאשר הוא עומד ערב בחירה אישית ומפלגתית.



כרגיל, מי שמנסים בינתיים לעמוד בפרץ הם פקידי האוצר, רק שכוחם דל. לא רק שפקידי האוצר אינם מסוגלים לבלום לבדם את המערכת הפוליטית כולה, הנמצאת בסחף של ערב בחירות, אלא שגם ספק אם זהו תפקידם. פקידים אינם צריכים להחליף את שיקול דעתה של הממשלה ולפעול לעצירת המערכת פוליטית מקבלת הכרעות כלכליות-אסטרטגיות.



לכן, בסופו של דבר נשאר מבוגר אחראי אחד בשטח. המבוגר היחיד שנהנה מיוקרה מקצועית גורפת ומעצמאות פוליטית המאפשרת לו לומר כל מה שיחפוץ, מבלי שיחשוש לתפקידו או לכוחו. יש רק גוף אחד ואדם אחד שיכול היה לעמוד מול הסחף הפוליטי - החל מאחרון הפוליטיקאים ועד ראש הממשלה בכבודו ובעצמו - ולהחזיר מעט שפיות לשיג ושיח הכלכלי. רק שהאדם היחיד הזה שותק.



בנק ישראל כגוף העליון בכלכלת ישראל, וסטנלי פישר כאיש הבכיר של בנק ישראל, יכלו לעמוד בפרץ. בתקופה כל כך רגישה ומסוכנת הם יכלו ליצוק תוכן לתפקידו של הנגיד כיועץ הכלכלי של הממשלה - ולהיהפך למגדלור שמכוון את כלכלת ישראל בגלים הסוערים. הנגיד, משוחרר מלחצים פוליטיים ולא חייב דבר לראש הממשלה או לשר האוצר, יכול וצריך היה לחוות דעה במחלוקות הכלכליות שעל הפרק: האם תוכנית החירום של האוצר היא טובה, האם צריך להוסיף או לגרוע עליה, ובעיקר - האם צריך לפרוש רשת ביטחון לפנסיה ובאילו תנאים.



משפט אחד מנומק היטב מפיו של פישר - וכל הוויכוח הפוליטי בעד או נגד רשת הביטחון יכול היה להיות מוכרע. הכבוד שרוחשים לו כולם היה מקשה מאוד על הפוליטיקאים, אפילו על ראש ממשלה סורר שמייחל לכך שאחריו יגיע המבול, לקבל החלטות העומדות בניגוד מוחלט לדעתו. לכל הפחות, הפוליטיקאים היו צריכים לנמק היטב מדוע הם מחליטים אחרת.



רק שפישר שותק. כפוליטקאי מיומן משל עצמו, פישר נזהר מלצלול אל תוך נבכיה של הפוליטיקה הישראלית. הוא נותן למשרד האוצר לנהל את המאבקים על דמותה של הכלכלה, ולחטוף תוך כדי גידופים ונאצות, אבל מקפיד להישאר בעצמו הרחק מעל למאבקים הכוחניים הללו. פישר נזהר מ"ללכלך את ידיו" בפוליטיקה הישראלית. הוא נישא מעל כל זה, שומר על מוניטין צחים כשלג וחפים ממאבקים מלוכלכים. הוא מהאו"ם. הוא דואג לכלכלה הישראלית, אבל הוא קודם כל דואג לבנק ישראל ולעצמו כעומד בראשו.



לכן, למרות שההחלטה על רשת הביטחון חשובה יותר מכל החלטת ריבית, עד היום לא שמענו מלה וחצי מלה מבנק ישראל בנוגע לרשת הביטחון. לכן, אחת ההחלטות הגורליות בכלכלת ישראל עומדת להתקבל, כאשר גוף המקצוע הכלכלי המוביל בכלל לא טרח לייעץ לממשלה ולכנסת לגבי העמדה המקצועית הנכונה. לכן, אזרחי ישראל נשארו בקרב הזה לבד, נקרעים בין ראש ממשלה חסר אחריות, פוליטיקאים תאבי שלטון ומשרד האוצר מסורס - ואין אף אחד שידאג להם באמת. גם לא בנק ישראל.