"אל תגרמו לנו לשקוע"

>> "לא יכול להיות שיום אחד מאבדים את השפיות על חצי מיליארד שקל, ובתוך שבועיים מדברים על הוצאת עשרות מיליארדים מאותה עוגה בדיוק. אם ישפכו פה כספים רק כדי לתת מענה להיסטריה נמצא את עצמנו בתחתית הבור בעתיד. הממשלה והמנהלים המובילים עומדים כיום במבחן אמיתי - אל תגרמו לנו לשקוע".



הדובר: יובל רכלבסקי, לשעבר הממונה על השכר באוצר, כיום יו"ר קבוצת אתגר העוסקת בהשמה וכוח אדם. רכלבסקי, ששבר שיא התמדה כשהחזיק בתפקיד שש שנים (1999-2005) ועבד תחת שלושה שרי אוצר (אברהם שוחט, מאיר שטרית וסילבן שלום) עמד לסיים את הקדנציה כשהגיעו בנימין נתניהו ומשבר 2003. "לא הספקתי לדבר איתו על סיום התפקיד וכבר נסחפתי לתוך התוכניות להצלת המשק", הוא אומר. כיום, כשהוא בעל ניסיון אך מחוץ למערכת, הוא מרשה לעצמו להביט מזווית אחרת ולא לחסוך בעצות.

על המנהיגות



למרות נקודות הפתיחה השונות טוען רכלבסקי כי ההבדל המשמעותי בין שני המשברים נעוץ במנהיגות. "משבר שנות ה-2000, שכלל את האינתיפדה, התפוצצות הבועה, המיתון והאבטלה שזינקה ל-10%, נוהל על ידי מנהיגות חזקה", הוא אומר "ביבי, שהיה שר אוצר קשוב ונחוש (אם כי אי אפשר לתת לו את כל הקרדיט, בכל זאת קרו כמה דברים בישראל ובעולם) קיבל גיבוי שלא ראיתי כמותו מראש ממשלה חזק, אריק שרון.



"כשיש מנהיגות קונסיסטנטית ניתן לעשות צעדים כואבים ולהציל את המשק. כיום יש לנו ראש ממשלה בעל יכולות אישיות, אבל בסיטואציה הנוכחית הוא ברווז צולע; אין פה מנהיג חזק. המערכת הפוליטית מפוזרת מכיוון שנכנסה לכלכלת בחירות. התקשורת פעילה ומשפיעה והאוצר, שמרגיש תמיד שהוא צריך לשמור על הקופה מפני הפוליטיקאים שחומדים אותה, מתקשח עוד יותר. כך נוצר קושי אמיתי בתהליכי קבלת החלטות. גם אם נכנסנו למשבר במצב טוב יותר מרוב המדינות בעולם, אנחנו עלולים להגיע למצב שיהיה קשה יותר לצאת ממנו".



משבר האמון של הציבור נובע גם מסינדרום בת היענה של האוצר שהעדיף, במשך שבועות ארוכים, לטעון שהכל בסדר ואין סיבה לדאגה.



"גם באוצר וגם במשרד ראש הממשלה לא העריכו נכונה את התגלגלות המשבר ואת הפסיכולוגיה הנובעת ממנו. בתחילת הדרך לא ממש הבינו מה קורה. מצד האוצר היה פה ניסיון לראות אם אפשר לעבור את המשבר בלי לגעת בתקציב וההמלצה של הדרג המקצועי לשר היתה בוא ניתן לזה לעבור בשקט עד לרגע שנצטרך לצאת עם זה החוצה. פסיכולוגית זה לא עבד על הציבור, בייחוד בעיתוי שאין מנהיגות אחרת".



מה צריך לעשות מיידית?



"להעביר את התקציב כולל תוכנית האוצר - למעט רשת הביטחון הפנסיונית, מתוך הנחה שייתכן שצריך יהיה לפתוח אותו במהלך 2009. אני לא מבין למה ראשי שלוש המפלגות הגדולות מתמהמהים. הייתי אומר להם: אל תחכו למארס 2009, גייסו עכשיו את כל הגורמים, כולל ההסתדרות, ותעבירו אותו. מבחינת יציבות כלכלית אין ספק שזה הדבר החשוב כדי לאותות לשווקים - אנו יציבים ובהירים. אנחנו שולטים במצב, יש כאן מנהיגות חושבת ופועלת".



להעדיף הכשרה מקצועית



העברת התקציב היא צעד אחד בדרך להרגעת הרוחות. השלב הבא על פי רכלבסקי הוא הוצאה לפועל של תוכניות מושכלות שיסייעו להוציא את המשק חזק יותר מהמשבר. בטווח הקצר הוא מציע לשנות את הקריטריונים לקבלת דמי אבטלה בצורת הפחתת מספר ימי העבודה הנדרשים כדי לקבלם (כיום 150 יום לפחות). במקביל הוא מציע להרחיב את דמי האבטלה תמורת הכשרה מקצועית אינטנסיווית.



"כל מקום עבודה שיסכים להעביר לעובדיו הכשרות מקצועיות בתוך החברה במקום לשלוח אותם הביתה יתוגמל על ידי הביטוח הלאומי", הוא מציע, "במקום שיעברו משבר אישי ויחיו על דמי אבטלה, הם יקבלו הכשרה מקצועית, וימשיכו לצבור זכויות סוציאליות.



"אם לאחר חצי שנה מצב החברה ישתפר, הם יחזרו לתפקידם הקודם. אם לא, הם יוכלו לחפש מקום עבודה אחר לאחר שהוסבו מקצועית. בשיטה הזו אנחנו מרוויחים כמה דברים: העובד לא מפוטר, המדינה לא משלמת דמי אבטלה על ריק, העובד נשאר במקום עבודתו והחברה לא מפסידה כי הוא ממומן על ידי גורם חיצוני. היא גם תוכל לקלוט אותו בקלות בחזרה כשהמצב ייראה אחרת".



כיצד עושים זאת מעשית?



"מגישים בקשה מהירה לוועדה שיושבים בה נציגי האוצר, ההסתדרות, ביטוח לאומי, אנשי התמ"ת למימון תוכנית הסבה פנים-מפעלית".



מדובר בבירוקרטיה.



"לא נכון. מדובר בוועדה שתדע להחליט מהר מאוד לאן הולכות התמיכות. עשינו זאת במשברים קודמים. זה יכול לעבוד".



זה סוג של הלוואת גישור לחברות במצוקה.



"אפשר לקרוא לזה גם ככה. ניתן לתמוך בחברות על ידי הענקת מענקים למיניהם כדי למנוע גלי פיטורים, אבל עדיף לעשות זאת דרך הסבת כוח האדם אין-האוז. זה גם המקום לבקש ממנהלים לקחת אחריות ולא לשלוח עובדים הביתה אם לא חייבים. מנהל חכם בוחן לגופו של עניין ולא נסחף אחר האווירה. הוא מתחשב בידע, בניסיון ובהון האנושי של עובדיו ולא יפטר רק כי הוא יכול".



אתה רואה איש היי-טק עובר הסבה והופך לרתך או בעל צווארון כחול אחר?



"לא כל המפוטרים הם אנשי היי-טק למרות שהם קטר הצמיחה, והרעש התקשורתי נוצר סביבם. רק 30% מבוגרי התיכון יכולים להתקבל ללימודים אקדמיים. הסבה מקצועית תעודד כוח אדם גדול להשתלב במקצועות שחסרים פה. אנשי היי-טק יוכלו להתעדכן בתחומם או להיות מוסבים לתחומים כמו להוראה או ניהול תיירות או תחומים אחרים בהם יוכלו לעבוד עד שיוכלו לחזור, אם עוד ירצו, לקריירה המקורית שלהם".



שתיקת מס ההכנסה



רכלבסקי תומך בהצעת האוצר לממן פרויקטים לאומיים ומתנגד להצעה להרחיב את רשת הביטחון הפנסיונית לעובדים שנמצאים יותר משבע שנים לפני פרישה. "גם כך מדובר בכמה עשרות אלפי עובדים בלבד שזקוקים לה, ואין סיבה להוציא סכומי עתק על אנשים שיש להם מספיק זמן לתקן את ההפסדים.



"גם פרויקטים לאומיים צריכים לצאת לפועל מתוך חשיבה, לא לממן דברים שיהפכו לבכייה לדורות. להזרים כסף להקמת מכונים להתפלת מים, תחנות כוח, כבישים ורכבות. דרך המדען הראשי צריך לתמוך בסטארט-אפים שיוצרים מקומות עבודה. יש לתמוך בהרחבת קווי ייצור בתעשייה המסורתית במקומות שאפשר להתחרות מול הירדנים או הסינים.



"את התוצאות אולי לא נראה מחר בבוקר וחשוב לזכור שאי אפשר לטפל באמת בכולם, אבל תתחיל מגמה - בתוך חצי שנה נראה התחלה של קליטה של אנשים למיזמים החדשים".



אחד הגורמים החסרים מאוד לרכלבסקי בתוכניות החדשות היא רשות המסים. "איפה מס הכנסה?", הוא שואל, "למה היא שותקת? לרשות המסים יש משקל גדול באפשרויות הסיוע ל'התנעת' המשק מחדש, כמו הורדת מסים או דחייתם".



הורדת מסים זה גם פחות הכנסות שצריכות לסייע לאותן תוכניות לצאת לפועל.



"זה גם מה שאמרו ב-2003, אך לראייה רמת הגבייה רק עלתה מאז".



כממונה על השכר לשעבר, האם נכון להעלות אוטומטית שכר במגזר הציבורי בימים אלה? חברי כנסת יקבלו העלאה בינואר, אנשי בנק ישראל עומדים לקבל בונוסים נאים.



"אנחנו עוד לא שם אבל אם המשבר יעמיק אפשר יהיה להקפיא את המנגנון. בזמנו אפילו הודענו על קיצוץ בשכר עובדי המדינה לפרק זמן מסוים. אני מדגיש שזה לא המצב כרגע".



רכלבסקי טורח להשיא עצה אחרונה למנהיגי האוצר והממשלה לפני שאנחנו נפרדים: "דיברו על זה כבר לא מעט ובכל זאת זה לא קרה", הוא אומר, "כדאי להקים פורום היוועצות בסמוך למשרד ראש הממשלה. פורום של נציגי גופים שונים במשק שיכולים לסייע בחשיבה ותעדוף תוכניות. לא כל השכל נמצא במשרד ראש הממשלה או באוצר אלא גם באקדמיה ואצל התעשיינים וההסתדרות ואנשים בעלי ניסיון מקצועי רחב. כדאי לרתום את כל האנשים האלה להרחבת הפריזמה".



אתה מתגעגע לאוצר?



"לפעמים אני מתגעגע לתחושה הזו של מרכז העניינים, בעיקר בהיבט של המעורבות בצומת קבלת ההחלטות ולתחושה שיכולתי לתרום שם. אבל אני בחוץ, ולמרות שיש פה ושם הצעות, אני לא אחזור. לעומת זאת אם יקום פורום היוועצות כזה אני אשמח לתרום את חלקי".