במקום ללמוד לקח נתפסנו לשאננות

>> לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי בפגישה עם כלכלנים וקובעי מדיניות בתחום הפיננסי שדנו, איך לא, במשבר. היו שם הרבה דיבורים על חשבון נפש. קובע מדיניות בכיר אחד שאל: "למה אנחנו לא הצלחנו לצפות את זה?".

כמובן שהיתה רק תשובה אפשרית אחת לשאלה הזאת, ולכן עניתי לו: "למה אתה מתכוון כשאתה אומר 'אנחנו'? גברים לבנים?"



אבל ברצינות, היה משהו בדבריו. יש אנשים שטוענים כי המשבר הנוכחי הוא חסר תקדים, אבל האמת היא שיש לו תקדימים רבים, וחלקם אף מהתקופה האחרונה. עם זאת, התעלמנו מתקדימים אלה, ולסיפור של איך "אנחנו" כשלנו בחיזוי המשבר יש משמעות ברורה בתחום המדיניות - יש לבצע במהירות רפורמה בשוק הפיננסי, ואין להמתין ליישומה עד לסיום המשבר.



באשר לתקדימים: מדוע מומחים כה רבים התעלמו מהסימנים הברורים לבועה בשוק הדיור, על אף שבועת הדוט.קום של שנות ה-90 עוד היתה טרייה בזכרוננו? מדוע אנשים כה רבים התעקשו כי המערכת הפיננסית שלנו בעלת כושר התאוששות מהיר, כפי שניסח זאת אלן גרינספאן, יו"ר הבנק הפדרלי לשעבר, כאשר ידענו שקריסתה של קרן גידור אחת, LTCM, ב-98' גרמה לשיתוק זמני של שוקי האשראי ברחבי העולם? מדוע כמעט כולם האמינו כי הבנק הפדרלי הוא כל-יכול, בשעה שמקבילו היפאני הקדיש עשור לניסיונות כושלים להניע מחדש את הכלכלה?



תשובה אפשרית אחת לשאלות אלה היא כי איש אינו אוהב אדם שהורס מסיבות. בתקופה שבה בועת הדיור עוד התנפחה והלכה, מלווים הרוויחו המון כסף ממתן משכנתאות לכל דורש; בנקי השקעות הרוויחו אף יותר מאריזת משכנתאות אלה אל תוך ניירות ערך חדשים ונוצצים; ומנהלי כספים, שרשמו רווחים גדולים על הנייר מרכישת ניירות ערך אלה באמצעות כספים שלוו, הצטיירו כגאונים, וקיבלו שכר בהתאם. אז למה שירצו להקשיב לאזהרות כלכלנים שמדובר למעשה בהונאה בסגנון משחק פירמידה?



יש סיבה נוספת לכך שקובעי המדיניות הכלכלית לא הצליחו לצפות את המשבר הנוכחי. המשברים של שנות ה-90 ותחילת העשור הנוכחי היו אמורים להיתפש כאותות אזהרה לכך שהרע ביותר עוד לפנינו, אבל כולם היו עסוקים מדי בלחגוג את הצלחתם להתגבר על משברים אלה מכדי לשים לב לכך.



הדבר נכון במיוחד לגבי המשבר של 97'-98'. המשבר הזה הראה כי המערכת הפיננסית המודרנית, על שווקיה דלי הרגולציה, שחקניה הממונפים מאוד ותזרימי ההון הגלובליים, הלכה ונהפכה לפגיעה מאוד. אבל כשהמשבר חלף, צו השעה היה לחגוג ולא לערוך חשבון נפש.



המגזין "טיים" הכתיר בזמנו את גרינספאן, ושרי האוצר לשעבר רוברט רובין ולורנס סאמרס בתואר "הוועדה להצלת העולם", וגם בתואר "The Three Marketeers" (על משקל שלושת המוסקטרים) אשר "מנעו קריסה גלובלית". בפועל, כולם הכריזו על מסיבת ניצחון לאחר שהצלחנו לסגת מסף התהום אליו הגענו, ושכחו לשאול כיצד הגענו מלכתחילה אל סף התהום.



למעשה, קרוב לוודאי שהן המשבר של 97'-98' והן התפוצצות בועת הדוט.קום גרמו למשקיעים ולקובעי המדיניות להיות לעוד יותר שאננים, במקום להיפך. מפני שאף אחד ממשברים אלה לא התממש בהתאם לתחזיות העגומות ביותר, ומשום שאף אחד מהם לא הוליד שפל כלכלי גדול נוסף, החלו המשקיעים להאמין כי לגרינספאן יש כוחות קסם שמאפשרים לו לפתור את כל הבעיות - ונדמה כי גם גרינספאן עצמו, שהתנגד לכל ההצעות להגברת הרגולציה על המערכת הפיננסית, החל להאמין בכך.



להחזיר את הפיקוח



כעת אנחנו בעיצומו של עוד משבר, הגרוע ביותר מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת. נכון לעכשיו, כולם מתמקדים בתגובה המיידית למשבר. האם המאמצים הגוברים והולכים של הבנק הפדרלי יצליחו להוציא את שוקי האשראי מהקיפאון? האם חבילת התמריצים הכלכלית של ממשל אובמה תצליח להביא למפנה בתפוקה ובתעסוקה? (אגב, אני עדיין לא בטוח שהצוות הכלכלי חושב מספיק בגדול).



משום שכולנו כל כך מודאגים מהמשבר הנוכחי, קשה להתמקד בנושאים הנוגעים לטווח הארוך יותר - להחזיר את הפיקוח על המערכת הפיננסית שיצאה מכלל שליטה כדי למנוע, או לפחות למתן, את המשבר הבא. אולם הניסיון שלנו מהעשור האחרון מלמד כי עלינו לדאוג ליישום רפורמה פיננסית, ומעל לכל ליצור רגולציה על "מערכת בנקאות הצללים" אשר עומדת בלבו של המשבר הנוכחי, ועדיף מוקדם מאשר מאוחר.



ברגע שהכלכלה תתחיל להתאושש והסוחרים יחזרו להרוויח כסף קל, הם יפעילו לובי חזק כנגד כל מי שירצה להגביל את רווחיהם. יתר על כן, הצלחת המאמצים להביא להתאוששות תיראה מובנת מאליה - על אף שאינה כזאת - עד שהיא תגרום לאובדן תחושת הדחיפות של ביצוע הרפורמה.



אז הנה הבקשה שלי: על אף שסדר היום של הממשל הנכנס כבר צפוף עד אפס מקום, אסור לו לדחות את ביצוע הרפורמה הפיננסית. הזמן להתחיל למנוע את המשבר הבא הוא עכשיו.