אל תהרסו את המשק במרוץ להצילו

>> אנו עדים כיום למגמה של הפרזה והתלהמות בכל הקשור לצעדים שאותם צריכה המדינה לעשות כדי לייצב את המשק. יש לזכור כי אנו לא ארה"ב או בריטניה, וישראל אינה יכולה לעשות את מה שהן עושות. המשאבים הלאומיים שלנו עדיין מוגבלים.

לכל אלה המפנים את ציפיותיהם אל הממשלה כדאי לומר: תפסיקו את מקהלת החוכמה המופלאה לפיה הממשלה צריכה לעשות ולתת, ולא עושה מספיק. הממשלה היא לא הבעלים של המדינה ואין גם כוונה להפוך אותה לכזו. מאחורינו חמש שנות צמיחה והישגים מרשימים. אם נעמיס יותר מדי על המדינה, המבנה הכלכלי שאותו בנינו יתמוטט.



מינון לא נכון של תוכנית סיוע יכול להרוס הישגים אלה. אם נפריז בהיקף חבילת הצעדים להאצת המשק או להגנה על המשק מפני משבר במערכות הפיננסיות, בכלכלה הריאלית ובתוכניות החיסכון של הציבור, אנו עלולים להפר את האיזון בין מה שהמדינה יכולה לתת ולעשות במסגרת משאביה למה שהיא תתחייב לתת. שבירת האיזון הזה עלולה עוד להוכיח לכולנו שעל אף שאנו משכנעים את עצמנו שהמשבר נהדף אל מול חופי ישראל, כי המשק הישראלי קטן ושברירי.



בתקשורת כבר מתרוצצות הצעות פלא איך לפתור את הבעיות בלי שהדבר יחייב הוצאה תקציבית. רק באחרונה הועברה אלי הצעת עיוועים שלפיה עסק שיקבל הלוואה מקרן ההלוואות שתוקם יתחייב שלא לפטר עובדים. האם כבר שכחנו שבשנות ה-80 קרסו 30 מפעלים גדולים - כולם בבעלות ההסתדרות או המדינה רק על שום שאסור היה להם להתאים את מצבת כוח האדם לתנאי השוק? עסק שנוטלים ממנו את גמישות הניהול, מוטב שלא להעניק לו הלוואה, כי ההלוואה בלאו הכי תרד לטמיון. ניתן להצביע על כמה תרחישים שאם אכן יתממשו יגרמו לכך שהישגי חמש השנים האחרונות יימחקו.



1. המדינה נוטלת התחייבויות ענק ללא כל מגבלות שיגרמו לגירעונות תקציביים חריגים במהלך השנים הבאות. כתוצאה מכך, מעמד האשראי של ישראל בעולם יתערער. ההלוואות שהמדינה תיאלץ ליטול יהיו יקרות מאוד, ושוב ניכנס מחדש לדינמיקה שבה יחס החוב לתוצר יעלה.



2. אלה שכשלו בניהול וגרמו נזק למערכות הכלכליות אינם נוטלים אחריות אישית. הם שואפים שתקציב המדינה יתקן את מה שהם קילקלו, בעוד מה שעליהם לעשות הוא להחזיר בונוסים שמנים ולשמש דוגמה אישית. העקשנות שלהם שלא ליטול אחריות אישית תוליד בעתיד ועדות חקירה, ממש כפי שהיה בעבר.



3. יצירת חבילת הטבות שתעודד ותמריץ עובדים בישראל שלא לחזור או להצטרף למעגל העבודה ואף לפרוש ממנו.



4. זריעת פאניקה בציבור המכוונת על ידי אינטרסים של גורמים כאלה ואחרים, ומלובה באמצעי התקשורת, במטרה לגלגל את הכישלונות הניהוליים שלהם על תופעות רוחב גלובליות.



הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר