צניחה של 75% ברווחי הבנקים

מכת דו"חות Q3

>> כמה שונים נראים הדברים בחלוף שנה אחת בלבד: אם ברבעון השלישי של 2007 הציגו חמשת הבנקים הגדולים רווח משותף ענק של 2.624 מיליארד שקל, הרי שהפעם התמונה קודרת בהרבה: הבנקים עדיין מרוויחים מיליונים, אולם מדובר בהרבה פחות מיליונים מאשר בעבר. חמשת הבנקים הרוויחו יחד 662 מיליון שקל - ירידה של 75% לעומת הרבעון המקביל - וגבו עמלות בסכום משותף של 3.162 מיליארד שקל - עלייה של 4.84% לעומת הרבעון השלישי ב-2007.



לשם השוואה, חמשת הבנקים חתמו את 2007 עם עלייה של 0.8% ברווח המשותף, שהסתכם ב-8.95 מיליארד שקל, וגבו במהלך השנה 12 מיליארד שקל בעמלות - עלייה של 10% לעומת 2006. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2008 רשמו חמשת הבנקים רווח משותף של 1.856 מיליארד שקל - ירידה של 76% לעומת התקופה המקבילה.



בנקים מתפרנסים ממה שקרוי "המרווח הבנקאי": הבנק לווה כסף מהציבור - למשל באמצעות קבלת כסף כפיקדון בנקאי תמורת ריבית - ומלווה אותו בריבית גבוהה יותר לעסקים ולמשקי בית. הרווח של הבנק נגזר אפוא מהפער בין הריבית שאותה הוא משלם לריבית שאותה הוא גובה. הפרשים אלה נקראים "רווח מפעולות מימון", והם משקפים את הכנסות הבנק נטו מעצם היותו גוף שמעניק אשראי. הכנסות אלה של חמשת הבנקים ירדו ב-17.5% לעומת הרבעון השלישי של 2007, והסתכמו ב-5.78 מיליארד שקל.



הרפורמה שהוביל המפקח על הבנקים בתחום העמלות ספגה לא מעט ביקורת, והבנקים טרחו לציין עד כמה הם אינם מרוצים ממנה. עם זאת, למרות כל הטענות שהשמיעו בחודשים האחרונים, כולם דיווחו על עלייה בהיקף העמלות שגבו.



שורת הרווח הנקי היא אמנם המוכרת ביותר, אולם הפרמטר העיקרי למדידת פעילות הבנקים הוא דווקא "הרווח מפעולות רגילות", כלומר הרווח מפעילותו השוטפת של הבנק (מתן אשראי), ללא רווחים חד-פעמיים או מימוש נכסים. הבנקים מכרו בשנתיים האחרונות את קופות הגמל וקרנות הנאמנות בסכומים ורשמו רווחים נאים. עם זאת, רווחי ההון החד-פעמיים נעלמים והולכים.



כל הבנקים הגדילו את היקף האשראי שהם מעניקים לציבור, ואפילו בהיקף של 8.7% - כלומר בשיעור גבוה יותר גבוה מקצב הגידול באוכלוסייה. עם זאת, לפחות לפי שעה, העלייה במתן האשראי מתקזזת עם עלייה בהוצאות ובהפסדים מתחומים אחרים.



אחת ההוצאות הגדולות של הבנק היא על שכר. ועדי העובדים של הבנקים נחשבים לגופים חזקים, והם עורכים הסכמי עבודה הכוללים מנגנון עדכון שכר אוטומטי מדי שנה. הרבעון הנוכחי משקף ירידה קלה בהוצאות השכר, אם כי לעתים מדובר בבונוסים שחולקו ברבעון המקביל. כמה אנליסטים הזכירו בסקירות האחרונות כי הבנקים נכשלו בצמצום הוצאות השכר.



לפי שעה: מערכת הבנקאות יציבה



בימים כתיקונם, מוקד העניין בפעילות הבנקים הוא הרווח או התשואה להון. אבל בימים בהם בנקים קורסים בארה"ב וממשלות העולם מזרימות מאות מיליארדי דולרים למערכת הפיננסית, חשוב יותר לבדוק אם הבנקים בישראל יציבים.



בנק ישראל ומשרד האוצר כבר הצהירו פעמים רבות כי הבנקים בישראל יציבים וכי אין חשש לקריסת בנק. המספרים הרשמיים שמציגים הבנקים תומכים, לפחות לפי שעה, בטענה זו. עם זאת, החשש הגדול הוא מפני מה שצופן העתיד.



הפרמטר העיקרי לבחינת איתנות הבנקים הוא יחס הלימות ההון של הבנקים, שמגדיר מהו היקף ההון שאותו יכולים הבנקים לחלק כאשראי מתוך כלל ההון שברשותם. בפיקוח על הבנקים מחייבים את הבנקים לשמור על יחס הלימות של לפחות 9% (ופירוש הדבר כי על כל שקל שיש לבנק, הוא יכול להעניק הלוואות בהיקף של כעשרה שקלים), אולם המפקח על הבנקים מעוניין לראות את הבנקים מציגים יחס הלימות הון של 12% לפחות.



כמעט כל הבנקים (למעט בנק דיסקונט) מציגים יחס הלימות הון גבוה מ-11%, ובנק לאומי אף מציג יחס גבוה מ-12%. זהו אינדיקטור לכך שהבנקים אינם משתוללים ומעניקים אשראי באופן זהיר. אגב, יש שיאמרו שמדובר באופן פעולה זהיר מדי, שכן בחודשים האחרונים הבנקים מקשיחים את הקריטריונים למתן הלוואות.



אינדיקטור שני הוא יחס הפיקדונות לאשראי: בנק יכול לגייס כסף באמצעות שוק ההון, אבל לרשותו עומד אמצעי זמין יותר בדמות הפיקדונות הבנקאיים. הבנק לוקח את הכסף שהלקוחות מפקידים אצלו ומשלם להם ריבית, ומשתמש בכסף הזה כדי להעניק הלוואות בריבית גבוהה יותר.



כל הבנקים מציגים יחס פיקדונות לאשראי גבוה מ-1, ופירוש הדבר הוא שכל הבנקים מחזיקים ביותר פיקדונות מאשר אשראי. בנק הפועלים מציג את היחס הגרוע ביותר (1 בלבד), ופירוש הדבר כי על כל שקל שמופקד אצלו כחיסכון הוא מעניק אשראי של שקל אחד. הבנק הבינלאומי מציג יחס של 1.23. אמנם כל הבנקים הגדילו את היקף האשראי שהם נותנים, אבל היקף הפיקדונות שמחזיק הציבור בבנקים דווקא ירד. אי לכך, היחס אמנם גבוה מ-1 אבל הוא הורע בקרב כל הבנקים.



לבסוף, הבנקים מציגים תמונה קצת פחות אופטימית בדמות ההפרשה לחובות מסופקים. חובות מסופקים הם חובות שספק אם הבנק יוכל לגבות, בחלקם או במלואם. הכנסתו של הבנק תלויה בתשלומי ריבית וקרן של החייבים, אך תמיד קיים סיכון שחלק מהלווים לא יוכלו להחזיר את הכסף. בפועל לא מדובר בכסף ממשי שהבנק שם בצד, אלא ברישום חשבונאי המציג כסף שהבנק כבר הכיר בו כהפסד. אם ההפסד אכן יתממש (כלומר, ההלוואה לא תוחזר), אזי הבנק לא יידרש להכיר בו שוב. אם החוב יוחזר בסופו של דבר (מצב נדיר למדי), הבנק ימחק את ההפרשה.



כל הבנקים דיווחו על עלייה משמעותית בהיקף ההפרשה לחובות המסופקים - אינדיקטור להאטה בשוק ולכך שהלקוחות מתקשים להחזיר את כל ההלוואות. את החובות המסופקים מקובל למדוד כשיעור מתוך סך האשראי שמעניק הבנק, וגם מבחינה יחסית ניכרת עלייה: בנק לאומי, למשל, הפריש ברבעון המקביל רק 0.16% מתיק האשראי, אולם שיעור זה עלה פי 6 ל-0.93%. עם זאת, הגיאות הכלכלית היתה בעיצומה ב-2007, וברבעון המקביל דיווחו הבנקים על הפרשות נמוכות במיוחד לחובות מסופקים.



התשואה על ההון ירדה



ולבסוף, כל הבנקים דיווח על ירידה בתשואה שהם מציגים על ההון שברשותם. התשואה על ההון היא אחד הפרמטרים לבחינת יעילות הבנקים: כלי העבודה העיקרי של הבנק הוא הון שאותו הוא מנהל כראות עיניו, והשאלה היא עד כמה הוא יודע להגדיל את ההון הזה. הגדלת ההון נקראת בשם "תשואה על ההון", והבנקים מציגים אותה מדי רבעון ומדי שנה. זהו המקום בו ניתן לראות עד כמה ירדה הרווחיות היחסית של הבנקים.