לא להיבהל מאיומי קריסה

>> "אם לא נקבל מענקים - כל 1,200 עובדי טאואר יילכו הביתה". את המשפט הזה שומעים כבר כמה שנים במשרד התמ"ת, כשראשי טאואר מגיעים לבקש תוספת של 80 מיליון דולר למענק בסך 160 מיליון דולר שכבר ניתן להם.



אתמול פורסם כי טאואר מפטרת 200 עובדים בנוסף ל-150 עובדים שפיטרה במחצית הראשונה של 2008. אם יתברר שכתוצאה מהפיטורים החברה אינה עומדת ביעד התעסוקה שעליו הצהירה כשקיבלה את המענקים, יוכל משרד התמ"ת לדרוש ממנה על פי חוק להחזיר חלק מהם.

אף שהנהלת טאואר מביעה אופטימיות בדבר עתידה, יש הסבורים כי טאואר תלויה על בלימה - בין המשך פעילות לסגירה - ושהאזהרות שהושמעו אינן אזהרות סרק.



כעת עומדת בפני מרכז ההשקעות התלבטות חדשה: מה עליו לעשות אם יתברר שהחברה אינה עומדת ביעדי התעסוקה? הרי מדובר בתקופת משבר עולמי - מצב שאינו בשליטתה. אם ידרוש את מיליוני הדולרים חזרה, הוא עלול להנחית מכת מוות על החברה ולהביא לסגירתה ולפיטורים של 1,000 עובדים נוספים. לעומת זאת, אם מרכז ההשקעות יוותר, הוא יאותת לחברות אחרות שקיבלו מענק, שהן יכולות לפטר עובדים מבלי לחשוש שזה יעלה להן בהחזר מענקים, ובכך להעצים את גל הפיטורים הפוקד ממילא את המשק.



אין להקל ראש בעניין העמידה בכללי החוק, גם בתקופת המשבר. כשמתחילים לוותר, יודעים איך התהליך מתחיל - אך לא יודעים איך הוא יסתיים. כלי הסיוע הממשלתיים לתקופת המשבר צריכים להיות אלה שיוסכם עליהם בימים הקרובים - ולא פטורים מזדמנים מהתחייבויות ישנות.



פיטורי עובדים יכולים להיות הפתרון הקל להתייעלות. עם זאת, יש תעשיינים הנערכים לעמידה בדרישות החוק וחלקם אף גיבש תוכניות שעיקרן לצמוח דרך הגדלת מכירות, בלי לפטר עובדים. המגזר העסקי צריך להמשיך להיות תחרותי, כי לאחר שהמשבר העולמי יסתיים, עסקים שלא יצליחו להתחרות ממילא יפלו. אין טעם שכסף ממשלתי יתמוך היום בעסק שצפוי לא להחזיק מעמד בעוד שנתיים. אפשר לגלות גמישות ולא לעמוד על קוצו של יוד אם הפערים בין ההתחייבות למצב בפועל זניחים. ואולם, מרכז ההשקעות צריך לצאת בהצהרה כי גם בעת משבר לא ינתנו הנחות כדי למנוע גל פיטורים שאינו הכרחי.