מתנגדים לתוכניות בנייה? מצבכם אינו גרוע מאשר באירופה

>> האם מצבו של ישראלי המתנגד לתוכניות בניין עיר (תב"ע) טוב בהשוואה לעמיתיו המתנגדים בעולם המערבי? מחקר שנערך בטכניון באחרונה מעלה כי מבחינות מסוימות מצבו של המתנגד הישראלי טוב משל עמיתיו בהולנד ובבריטניה. ואולם מבחינות אחרות, לחוק התכנון והבנייה הישראלי יש חסרונות.

המחקר, שהשווה בין חוקי התכנון והבנייה בהולנד, ישראל ובריטניה, נערך על ידי ד"ר דפנה כרמון ופרופ' רחל אלתרמן, במסלול לתכנון ערים ואזורים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.



נקודת החולשה הראשונה שהתגלתה בהליכי ההתנגדות בישראל היא החובה המוטלת על המתנגדים להגיש תצהיר חתום בידי עורך דין; בנוסף, בסמכות הוועדות לתכנון ובנייה לחייבם בהוצאות ההליך. נהלים אלה אינם מקובלים בבריטניה ובהולנד, ולדעת החוקרות הם גורמים למה שהן מכנות "משפטיזציית יתר" של הליכי התכנון והבנייה. לטענתן, הדבר מרתיע קבוצות חלשות מהגשת התנגדויות.



חיסרון נוסף של חוק התכנון בישראל נוגע לאופן פרסום קיומה של תוכנית. המודעות בישראל מפורסמות בעיתונים ובלוחות המודעות, באותיות קטנות.



היתרון המרכזי של חוק התכנון והבנייה הישראלי, בכל נוגע לאפשרות האזרחים להתנגד, הוא הזמן המוקצב לאנשים לצורך הגשת התנגדויותיהם. בעוד שבהולנד מוקצים לכך שישה שבועות ובבריטניה פחות מחודש - בישראל משך הזמן להגשת התנגדות הוא חודשיים.



לפי המחקר, יתרון נוסף בחוק הישראלי הוא החובה המוטלת על רשויות התכנון לשמוע את המתנגדים, לנמק את החלטותיהן ולשלוח את הנימוקים למתנגדים.