איך נהפכה גברת כהן מחדרה לבנקאית בעל כורחה

גברת כהן מחדרה, כמו אזרחים רבים, לא ידעה שכספי הפנסיה שלה מושקעים באגרות חוב של חברות בשוק ההון. הפתרון למצב האבסורדי הזה הוא כרית הון שיידרשו לספק הגופים המוסדיים כדי לספוג חלק מהפסדי המבוטחים

מירב ארלוזרוב
02/12/2008

מה יש לגברת כהן מחדרה ולאיש העסקים שעיה בוימלגרין? כנראה מעט מאוד. סביר להניח שגברת כהן לא שמעה מעולם על בוימלגרין, וספק אם מעניין אותה לדעת כי החברה שבשליטתו קיבלה אזהרת "עסק חי" מרואי החשבון שלה, לאחר שנקלעה לגירעון של 34 מיליון שקל בהונה העצמי.

ייתכן שפריט האינפורמציה הזה היה מעניין את גברת כהן מחדרה יותר, לו היא היתה יודעת כי היא משמשת כבנקאית של בוילמגרין, וכי אזהרת עסק חי מעמידה את ההלוואה שהיא העמידה לבוילמגרין בסכנה.

בעל כורחה נהפכה גברת כהן לבנקאית של בוילמגרין. בעל כורחה, ובלי ידיעתה. אף אחד לא שאל אותה אם היא מעוניינת להלוות לבוילמגרין, ובוודאי שאיש לא שאל אותה אם היא מעוניינת לשעבד את כספי הפנסיה שלה כדי להלוות לו כסף. רק שבפועל זה מה שקרה. החיסכון הפנסיוני של גברת כהן, דרך קרנות הפנסיה, קופות הגמל או ביטוחי החיים שבבעלותה, הושקע באיגרות החוב של בוילמגרין וגם של מאות חברות אחרות. כך נהפכה גברת כהן מחדרה לבנקאית בלא ידיעתה, ועכשיו היא גם נדרשת לשלם את המחיר על כך.

האם זה הוגן שגברת כהן נהפכה לבנקאית בעל כורחה, ובלי ידיעתה? בוודאי תשאלו מדוע התעוררנו לשאול את השאלה הזאת באיחור של 20 שנה, הרי מאז 88', כאשר מדינת ישראל חדלה להנפיק איגרות חוב מיועדות לקופות הגמל, גברת כהן, בפועל, מממנת מכספי הפנסיה שלה את החברות בשוק ההון - באמצעות השקעה במניות או באיגרות חוב שלהן.

תאמרו בוודאי גם כי ניסיון של 20 שנה מוכיח שפעילותה של גברת כהן כבנקאית הוכיחה את עצמה ככדאית לה - הרווחים לאורך שנים היו נאים, בדרך כלל - ובוודאי שפעילותה היתה כדאית מאוד למשק. כספי הפנסיה של גברת כהן תדלקו את הצמיחה של המשק הישראלי ב-20 השנה האחרונות, ובארבע השנים האחרונות כספי הפנסיה שלה גם תדלקו את התחרות בתחום האשראי במשק.

אפשר רק לנסות ולחשב את ההיקף של עסקות האשראי שהבנקים בישראל הפסידו לשוק ההון בשנים האחרונות, ואת הריבית שהם נאלצו לוותר עליה כדי להמשיך ולשמור אצלם לפחות חלק מעסקות האשראי, ולהגיע למסקנה כי חברות בישראל חסכו מיליארדי שקלים בהוצאות ריבית בגלל התחרות שייצר שוק ההון לבנקים. מיליארדי שקלים, שהזינו את הצמיחה של המשק - ועמה את רמת החיים של כולנו, כולל זו של גברת כהן מחדרה.

חיסכון בבנק לעומת קופת גמל

אפשר לנסות ולטעון את כל אלה, אבל בסופו של דבר אי אפשר להכחיש את העובדה שגברת כהן נהפכה לבנקאית מבלי ששאלו אותה, מבלי שהסבירו לה את הסיכונים הכרוכים בכך, ומבלי שנתנו לה את האפשרות לסרב להסבה המקצועית שלה. אי אפשר גם להכחיש את העובדה שכספי הפנסיה של גברת כהן הופנו לפעילות בנקאית ענפה, בלי שניתנה להם הגנה כלשהי.

גם כאשר גברת כהן מפקידה כסף בבנק היא נהפכת לבנקאית בעל כורחה - כספי הפיקדון שלה משמשים את הבנק להעמדת הלוואות לאחרים - אבל לפחות, היא אינה שותפה לסיכונים ולסיכויים הנובעים מכך. הבנק הוא שמרוויח מהאשראי שהוא העמיד, בהתבסס על כספי הפיקדון של גברת כהן, והבנק הוא גם זה שסופג את ההפסדים מהאשראי שהעמיד, באמצעות כרית ההון שלו.

ומה קורה עם הבנקאית המדופלמת כהן, כאשר היא נושאת בכובע הבנקאית דרך קופת הגמל שלה? כל הרווחים וכל ההפסדים משויכים ישירות אליה. כל רווחי ההשקעות וכל הפסדי ההשקעות של קופות הגמל נזקפים ישירות לחשבונה של גברת כהן - בלי שום כרית הון בדרך. אז אמנם קיימת כאן סימטריה בין רווחים להפסדים, אבל נדמה לנו שאם מישהו היה טורח לשאול את גברת כהן לדעתה, היא היתה מוותרת על הרווחים, ובתנאי שלא תהיה שותפה גם להפסדים.

אז אולי, באמת, נשאל את גברת כהן לדעתה? אם מדינת ישראל חפצה בשוק אשראי חוץ-בנקאי, המתחרה בבנקים בתנאים שווים, אפשר לחשוב על תחרות כזו שבה משתתפים רק גופים פנסיוניים המחויבים בצבירת כרית הון עצמי. כרית, אשר תשמש אותם לספוג לפחות חלק מהפסדי ההשקעה שנגרמים לעמיתי הפנסיה שבניהולם.

כרית כזו אמנם לא תגיע בלי מחיר - גברת כהן כנראה תצטרך לשלם עליה לאורך שנים באמצעות דמי ניהול גבוהים יותר - אבל לפחות היא תגן חלקית על עמיתי הפנסיה מפני הפסדים. ולא רק, אלא שכרית כזו תכניס לתחרות בין הגופים המוסדיים את ממד הסיכון: מנהלי הגופים המוסדיים יצטרכו לחשוב פעמיים לפני שהם נכנסים להשקעה מסוכנת, ביודעם כי הפסדים ממנה ייפלו קודם כל על כתפיהם.

התחרות בין המוסדיים, שהתמקדה עד כה רק בשאלה מי מניב את התשואה קצרת הטווח הגבוהה ביותר, תהפוך עקב כך לתחרות על מי מניב את התשואה מנוכת הסיכון הטובה ביותר לאורך שנים. בדיוק התשואה שגברת כהן רוצה להשיג על כספי הפנסיה שלה.

זוהי דרך מצוינת ליצור זהות אינטרסים בין גברת כהן ומנהלי הפנסיה שלה. כיום אין דבר המונע ממנהלי הגופים המוסדיים לסכן את כספה של גברת כהן בהעמדת הלוואות שונות ומשונות, כי בכל מקרה כל ההפסדים ייפלו רק עליה. בעולם שבו המוסדיים נדרשים לסכן את ההון העצמי שלהם בגין הפסדים, ההסתכלות שלהם על הסיכון בהשקעות שהם מבצעים תהיה אחרת לגמרי.

אם בדרך הדרישה לצבור הון עצמי יאלצו כמה מנהלי גופים מוסדיים קטנים לפרוש מהמשחק, אז גם זה יכול להיחשב למתוק שיוצא מעז. לא יקרה כלום אם לא כל ארחי פרחי ינהל קרן פנסיה בישראל, אלא רק גופים גדולים ורציניים המסוגלים לצבור הון עצמי.

מכיוון שמדינת ישראל בכל מקרה שוקלת לפרוש רשת ביטחון לחוסכים לפנסיה, ומכיוון שרשת כזו עומדת להיות עסק יקר במיוחד, אז הנה המחיר שיכולה המדינה לגבות בעבור פרישת הרשת: הגופים הפנסיוניים יחויבו בצבירת הון עצמי, ובכל מקרה לא תופעל רשת ביטחון של המדינה בטרם שילמו המוסדיים על הפסדיהם באמצעות כרית ההון שלהם. גם זאת דרך להוזיל את עלויות רשת הביטחון למדינה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully