כמה שווה מנכ"ל הבנק שלנו

>> וול סטריט נוהגת להציג עצמה לעתים כמריטוקרטיה (שלטון הראויים) שבה משלמים שכר לפי ביצועים. הכללים אמורים להיות פשוטים: תעשו לנו כסף, ותתעשרו. תפסידו, ותפוטרו.



מה, אם כך, צריכה לשלם סיטי לוויקראם פנדיט, המנכ"ל ידוע הסבל שלה? במשמרתו של פאנדיט קיבלה סיטי שני חבלי הצלה שזרקה לה ממשלת ארה"ב, לאחר שנקלעה לקשיים בגלל חובות בעייתיים. מנייתה קרסה ב-80%. למען ההגינות יש לציין כי פנדיט משמש כמנכ"ל פחות משנה.

אמריקאים רבים, כולל רבים העובדים בוול סטריט, היו טוענים שמנכ"ל עם רקורד כזה צריך לקבל שכר אפסי. בדרך כלל, אין לציבור שום משקל בקביעת השכר. אולם עתה צריך משרד האוצר לאשר את תוכנית השכר של סיטי. תחת תוכנית החילוץ האחרונה, סיטי אמורה לתכנן מערך שכר אשר "מתגמל ביצועים ורווחיות לטווח ארוך, ביחד עם הגבלות נאותות".



האמריקאים, משלמי המסים, משמשים כיום כמשקיעים בסיטי ובבנקים גדולים אחרים. בין אם יאהבו זאת או לא, יש להם אינטרס בהצלחה של הבנק. אם הענקית הזו תיפול, הם יפסידו.



אז איך בדיוק אפשר לקשור שכר ל"ביצועים לטווח ארוך" (אותם ביצועים לטווח ארוך שמשלמי המסים ידרשו מאחר שלא יוכלו למכור את המניות שלהם בקרוב)?. ביום שישי אמר יו"ר סיטי, וינפריד בישוף, כי ענקית הפיננסים שוקלת את אפשרויותיה. הוא אמר כי אינו משוכנע כי הגבלת שכר ומתן תגמול לטווח ארוך הם הפתרון הנכון. "לכשעצמו, שכר לטווח ארוך המבוסס על מניות אינו פתרון קסם, מכיוון שאינו מונע מאיתנו לרשום הפסדים גדולים", אמר בישוף.



זה נכון, אולם רבים טוענים כי הגישה שנקטה וול סטריט לשכר סייעה להכניס אותנו לבוץ הזה מלכתחילה. הבנקאים קיבלו שכר בעבור לקיחת סיכונים שאותם לא הצליחו לנהל. משהו חייב להשתנות.



"ויקראם צריך לספוג את המכה בכבוד"



החוכמה, כמובן, היא לתת מספיק שכר כדי לגרום למנכ"לים לרצות לעבוד, ולעבוד קשה, אולם לא הרבה מדי שכר. פנדיט כבר נחשב לעשיר: הוא הרוויח 800 מיליון דולר כשמכר את קרן הגידור שלו לסיטי (וסגר אותה אחרי כן). סיטי ופירמות אחרות צריכות למצוא דרכים למשוך אנשים מוכשרים שיכולים לקבל החלטות חכמות, בלי להרעיף עליהם שכר או לשלם להם בעבור ביצועים דלים.



"מה שעורר את הזעם הגדול ביותר הוא הפער בין השכר לביצועים בפועל", אמר לוסיאן בבצ'וק, מנהל התוכנית למינהל תקין בבית הספר למשפטים של הרווארד. בבצ'וק אומר כי אינו תומך בהגבלת השכר; הוא מרגיש בנוח עם שכר עתק כל עוד הוא תואם לביצועי עתק.



האם משלמי המסים והממשל יסכימו לחבילות שכר של 50 מיליון דולר או אפילו 10 מיליון דולר למישהו כמו פנדיט, אם הוא האדם שיידרש להחזיר את סיטי למסלול? שרה אנדרסון, דירקטורית במכון ללימודי מדיניות, דוגלת בהגבלות שכר אגרסיוויות ולא מוכנה לשמוע על שכר בן שמונה ספרות - לא משנה עד כמה טובים יהיו הביצועים.



"אני רוצה שמשלמי המסים יחושו בטוחים שהמנהלים לא מקבלים סכומים בלתי סבירים", אמרה אנדרסון. "זה הזמן להכניס קצת שפיות למערכת השכר". אולי היא צודקת, אולם פנדיט ואחרים - אם בכלל נאמין שהם המנהיגים הנכונים עבור סיטי - או מי שיתפוס את מקומם, לא צפוי להישאר בתפקיד ללא שכר נאות. בכירים בגולדמן סאקס כבר הודיעו כי יוותרו על בונוסים השנה - מהלך שאותו קידם בברכה אנדרו קואומו, התובע הכללי של ניו יורק.



אלן ג'ונסון, מנהל ראשי בג'ונסון אסושיאייטס, חברת ייעוץ בענייני שכר, אמר כי הוא סבור שיהיה חכם מצד פנדיט לנהוג כמו אנשי גולדמן. "אם אני הייתי אדם שגר בקנזס ומאבד את ביתו, אני אחשוב שזה טירוף לתת להם בונוס גדול", אמר ג'ונסון. "ויקראם צריך לספוג את המכה בכבוד". ג'ונסון אמר כי קשה יהיה לצפות שפנדיט יסכים לבלוע את הצפרדע שנתיים ברציפות.



בלי שכר טוב אין ביצועים



השאלות הקשות יגיעו ב-2009, כשהכלכלה תהיה, לפי התחזיות, במצב גרוע יותר. ייתכן שאז יהיה אף פחות נכון פוליטית מצד בכירי וול סטריט לקבל חבילות שכר גדולות כשכל שאר האנשים במצב כה גרוע.



ולמרות זאת, לדברי ג'ונסון, "בתחילת 2009 הדירקטוריון צריך לתכנן מערכת שכר ארוכת טווח. לא איכפת לי אם זה לא נכון פוליטית, והייתי מכניס אליה הרבה מניות כשכר". הסיכון, לדבריו, הוא שאם משלמי המסים לא יסכימו להעניק שכר יפה בסופו של דבר, לא נקבל את הביצועים הרצויים לנו.



"אם הייתם מנהלים בכירים והייתם יודעים שלעולם לא תקבלו שכר - לא תעבדו קשה, או שבכלל תעזבו", אמר ג'ונסון. "וזה גרוע יותר אם הם נשארים. תהיה לנו חבורה של אנשים חסרי התלהבות, וזה יהרוג אותנו".



אולי גם זו לא התשובה. דבר אחד שהמשבר הפיננסי לימד אותנו הוא שמערכות השכר הישנות של וול סטריט כשלו. לתת למנכ"לים הרבה מניות הוא צעד שלא מנע את האסון. גרוע מכך - מנהלים רבים פדו את המניות לפני שהכל השתבש.



אז יש עוד רעיון שעשוי לגרום למנהלים בכירים לפקוח עין עירנית יותר על הסיכונים שהבנקאים והסוחרים שעובדים תחתיהם לוקחים: לאלץ מנהלים להשקיע בחברות שהם מנהלים באותם תנאים שבהם משקיעים משלמי המסים. לאלץ אותם להשקיע במוצרים הפיננסיים שבהם סוחרות החברות שלהם. אם מנהלים היו שמים את הכסף שלהם בנגזרי המשכנתאות המסוכנים שהבנקים שלהם מכרו, אולי הם היו שואלים שאלות קשות יותר מההתחלה.