מי המנכ"לים שדוחפים לרכישה עצמית

>> רכישת איגרות חוב משדרת למשקיעים ביטחון ומייצרת רווח קל לחברות, אך לעתים היא משפיעה לא רק על השורה התחתונה אלא גם על משכורת המנכ"ל. כלל הצטרפה לשורה מתארכת של חברות שהודיעו בשבועות האחרונים על רכישה עצמית של אג"ח. כך, למשל, כלל פיננסים רכשה אג"ח ב-27 מיליון שקל ורשמה רווח של 20 מיליון שקל.

לכאורה, מדובר בצעד הגיוני ומתבקש שיש בו צדדים חיוביים רבים. בעבור המשקיעים הוא מצביע על הביטחון שיש לחברה באיתנות הפיננסית של עצמה, ומשמש כגלולת הרגעה. בנוסף, רכישת כזו מספקת נזילות למשקיעים. בעבור החברות צעד זה הוא דרך מהירה ובטוחה לרשום רווח הון, בשיעור גבוה במיוחד, לעיתים שיעורים שהחברה אינה יכולה להשיג באמצעות הפעילות השוטפת שלה.



ואולם לרכישת איגרות חוב יש פן ציבורי נוסף ומעט בעייתי. לרבים מהמנכ"לים בחברות הציבוריות, שנסחרות בישראל ובנאסד"ק, יש סעיף בחוזה העבודה שלהם שמקנה להם בנוסף לשכר גם בונוס שנגזר מהרווח השנתי של החברה. ההיגיון בבונוס כזה הוא לתמרץ את המנכ"ל לשפר את ביצועי החברה שמתבטאים בשורה התחתונה.



אלא שכאן למעשה נוצר מצב שמנכ"ל אשר מכריז על רכישה עצמית של אג"ח משפר בעצם את הבונוס של עצמו. ייתכן שצעד זה של רכישות אג"ח, שנעשה כשהמשבר עדיין בשיאו והאי ודאות גבוהה, אינו הצעד הנכון לכל חברה. גם בגלל האי ודאות הקשה השוררת בשווקים הריאליים וההשפעה שתהיה לה על החברה, וגם בשל העובדה כי קופת מזומנים דשנה בתקופה שבה הכסף הנזיל הוא מצרך נדיר לעתים עדיפה שתישאר בחברה על פני רכישה עצמית של איגרות חוב.



לכאורה, אם חברה תיקלע לקשיי נזילות בעתיד הקרוב עקב המשבר, עשויים המשקיעים לטעון נגדה כי רכישת האג"ח היתה צעד מוטעה, וכי השיקולים שעמדו לנגד עיניו של המנכ"ל לאו דווקא היו טובת החברה וטובת משקיעיה אלא טובתו האישית קצרת הטווח.