אתם אתנו או נגדנו?

>> רוב החלב כבר נשפך. לא רק שהוא נשפך, הוא נספג עמוק בשטיח בסלון שלנו. ובכל זאת, אם מתאמצים חזק חזק אפשר לגרד עוד כמה טיפות לקפה של מחר בבוקר. את זה אנחנו דורשים מכם - מנהלי הכסף של הציבור - להתאמץ חזק חזק.

זה שנכשלתם במתן אשראי זה ברור. רשמתם צ'קים של מיליארדים לכל מיני אנשי עסקים - חלקם לא אחראים, אחרים ספקולנטים, או בעלי אגו מנופח ושיגעון גדולות - והכל על חשבון הפנסיה שלנו. נכשלתם.



במשך שלוש שנים גם אתם שיחקתם אותה יפה על הגב של דמי הניהול שלנו. אכלתם במסעדות הכי טובות של תל אביב, נהגתם על הג'יפים הכי מפוארים שחברות הליסינג יכלו להציע ודפקתם משכורות גבוהות ובונוסים נאים.



הכל נגמר. גם הג'יפים והכיף בארוחות הצהריים וגם חגיגות האשראי לטייקונים. ניהול כסף של אחרים הוא עניין רגיש ביותר והוא התנהל כאן בצורה לא מקצועית, לא כישרונית ולא צנועה בידי אנשים שחלקם חסרי יכולת ואחרים חסרי אחריות. לקחתם דמי ניהול ולא סיפקתם סחורה, ועם כאלה תוצאות אתם צריכים לישון לא טוב בלילה.



ואולם עכשיו אין יותר מה לעשות. רוב הכסף כבר התנדף. חלק בקרקעות ברומניה או בלאס וגאס, וחלק סתם בחבילות שכר מפנקות ועסקות בעלי עניין. את החשבון נעשה בעתיד. בינתיים יש דברים יותר חשובים לטפל בהם. צריך לדאוג לגרד את אותן טיפות חלב שעוד אפשר.



מעכשיו עליכם לדאוג רק לדבר אחד - להחזר כמה שיותר גדול של החוב שנלקח. הוכיחו לנו שאתם מתאמצים מאוד להחזיר את הכסף. איך לעשות זאת? קודם כל בהכרזות שמסנדלות את עצמכם. כמו שעשו בימים האחרונים רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות, ויעל אנדורן, מנכ"לית עמיתים. אנדורן פתחה במאבק מול נתן חץ על חלוקת דיווידנד גדול, וורמוס הרחיב את היריעה והודיע שהוא יהיה אקטיוויסט במלחמה הזאת. הוא אמר שיילחם בשמיטת החובות, ידרוש הגבלת שכר ודיווידנדים ויחתום על הסדרים רק אחרי שיהיה בטוח שאין ברירה ושהבעלים מביאים כסף מהבית ומוותרים על המניות (והמטוסים הפרטיים).



אלא שוורמוס ואנדורן מנהלים רק 230 מיליארד שקל. זה לא מעט, אבל חסרים לנו הצהרות של עוד מנהלים שאחראים למאות מיליארדי שקלים נוספים. זו ההזדמנות שלנו להבין אם אתם בעדנו או נגדנו, אם אתם איתם או אתנו. אם אתם עדיין חיים בשוק ההון הישן, זה שהוא גן עדן לטייקונים, או שהבנתם שהכל התהפך ואתם צריכים להתחיל לדאוג לחוסכים.



נכון, למנהלי גופים עצמאים לחלוטין, כמו ורמוס ואנדורן, קצת יותר קל במלחמה של "תחזירו את המטוסים" שהחלה כאן. אין להם ניגודי עניינים כלפי בעלי הבית שלהם, שגם אינם מחויבים לשמור על קשרים. לשי טלמון, מנכ"ל כלל ביטוח, ולשוקי אברמוביץ', מנכ"ל כלל פיננסים, קשה יותר - כי יש בעל בית עם חוב ענק ועם מטוס פרטי (נוחי דנקנר). אותו הדבר בנוגע לדוד ברוך, מנכ"ל אקסלנס, וליהלי שפי, מנכ"ל הפניקס (יצחק תשובה).



ובכל זאת, גם מהם וגם מהמנהלים של מגדל, מנורה, פריזמה, דש ומיטב אנחנו מצפים לאותה התנהגות - לדאוג לחוסכים ולא לטייקונים. הנה כמה הצעות: השתתפו באסיפות כלליות. עסקו יום ולילה בניהול החוב. הפקידו אנליסטים שיעקבו אחרי כל התפתחות בחברות, בדיוק כמו שיש אצלכם מחלקת מחקר על מניות. דברו עם מנהלי החברות ישירות והסבירו להם שאם הם לא יעשו הכל כדי לעמוד בהתחייבויות - מהחודש הבא לא תהיה להם עבודה. התנקו כמה שאפשר מניגודי עניינים - בטלו את מחלקות החיתום, הפרידו בין ה-Side Sell ל-Buy Side, והבהירו לבעל הבית שגם אם יש לו חור בתזרים המזומנים שלא יצפה מכם לעזרה. כי עכשיו אתם בשירות הלקוחות שלכם.