המוסדיים נזכרים לסגור את האורווה

>> הגופים המוסדיים עוטים את צבעי המלחמה על פניהם. יעל אנדורן, מנכ"לית קרנות הפנסיה הוותיקות עמיתים, איימה שלשום על נתן חץ כי הוא לא יזכה לקבל אצלה שוב אשראי - אם הוא לא יחזור בו מהחלטתו לחלק דיווידנד חריג בגודלו בחברת אמות. גם רועי ורמוס, מנכ"ל בית ההשקעות הגדול בישראל פסגות, אמר דברים דומים. "אף אחד לא יקבל אצלי כסף יותר, אם הוא ייתן לחברות שקשורות אליו לשמוט חובות", הוא אמר, "וזה כולל גם את תשובה, דנקנר ופישמן".

אכן דברים כדורבנות, רק שהם מגיעים קצת באיחור. גם פסגות וגם עמיתים רכשו בשנים האחרונות אג"ח של חברות בהתלהבות רבה. מרוב התלהבות הגופים המוסדיים, והדבר נכון בנוגע למרביתם, לא התעכבו על דרישות טכניות קטנוניות. למשל, הם לא דרשו העמדת בטחונות כנגד ההשקעה באג"ח - הרוב המוחלט של איגרות החוב בשוק ההון הונפקו ללא בטחונות. למשל, הם לא דרשו עמידה באמות מידה פיננסיות. ההתניה הפשוטה כי אסור לחברה לחלק דיווידנד חריג, בטרם היא עומדת בהתחייבויותיה לבעלי האג"ח שלה, או שירידה בדירוג האשראי של חברה תוביל מיידית לפירעון חלקי של חוב האג"ח - ההתניות האלה לא הועמדו מעולם.



המוסדיים פשוט קנו את האיגרות, מבלי לדאוג לאמצעי ביטחון מינימליים למקרה שבו לא הכל ילך כשורה. משמע, למקרה שבו שמיטת חובות תיהפך לאפשרית.



עכשיו המוסדיים נזכרים לתקן את הטעויות שלהם בדיעבד. הם עושים זאת עם איום הסרק כי מי שלא יישמע לדרישותיהם, לא יזכה לקבל אשראי חדש משוק ההון. כידוע, במצב הנוכחי שוק ההון אינו מעמיד אשראי לאף חברה, ותהיה איתנה ובעלת בטחונות מירביים ככל שתהיה.



הטענה המוסרית כלפי בעלי חברות שמרוקנים את קופת החברה, באמצעות שכר או דיווידנדים, מבלי לדאוג לטובת בעלי האג"ח עומדת במקומה. כך גם ניתן לטעון מוסרית כלפי טייקונים, שיאפשרו לחברות הקשורות אליהן ליפול, בעוד הם ממשיכים להסתובב בחוג הסילון, ולטוס במטוסים פרטיים. הטענה המוסרית היא חזקה וצודקת, אבל שוק ההון אינו עומד על רגליים מוסריות. שוק ההון עומד על רגליים משפטיות, ואלה, בכל הקשור לזכויות של הגופים המוסדיים באיגרות החוב שנרכשו על ידם, הן רעועות עד מאוד.



אז מה עושים? דואגים לחזק את הרגליים המשפטיות מפה והלאה, משמע שבעתיד לא ירכשו יותר איגרות חוב מבלי להבטיח את השמירה על האיתנות הפיננסית של החברה ושל איגרות החוב שלה. בנוגע למלאי איגרות החוב הקיים, המעט שאפשר לעשות כנראה הוא להתעקש שלא לוותר לבעלי חברות החומקים מחובם. גופים מוסדיים שיאיימו לקחת חברות לכינוס נכסים, וגם יממשו את איומם, יזכו כנראה לראות נתח יותר גדול מחובם חוזר אליהם.



גם רשות ניירות ערך יכולה לעזור: אם הרשות תחייב דירקטוריונים להתייחס, בעת ההחלטה על חלוקת דיווידנד, תשלום שכר או עסקת בעלי עניין, להשפעה האפשרית של כל אלה על יכולת פירעון האג"ח של החברה, סביר להניח כי דירקטורים יחשבו פעמיים לפני שיאשרו מהלכים כאלה. אי עמידה בפירעון האג"ח, לאחר שהדירקטוריון נימק כי העסקה שאושרה על ידו אינה מסכנת את בעלי האג"ח, תחשוף את הדירקטורים לתביעה משפטית אישית נגדם.