כשגלגלי הדפוס נעצרים, אתר האפינגטון דוהר קדימה

בעוד עיתונים אמריקאים רבים מאבדים מנויים והכנסות ושווי השוק שלהם צונח, יש עיתון אחד, שונה, שהקהל וההכנסות שלו גדלים, הוא מושך כספי משקיעים וגם שוויו עולה.



קחו לדוגמה את לי אנטרפרייזז, מו"ל עיתונות אמריקאי שהוקם ב-1890. בבעלותו יותר מ-50 עיתונים יומיים ועוד כ-300 שבועונים וירחונים. הצרות העסקיות שלו גרמו לו להפסד תפעולי של יותר מ-900 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2008, מחיר המניה צנח השנה מ-14 דולר ל-80 סנט ושווי השוק שלו צנח ל-36 מיליון דולר.

לעומת זאת, הקהל של העיתון "האחר" צמח בשנה האחרונה מכ-200 אלף לכ-900 אלף ביום, ולפני שבוע - בשיאו של המשבר הפיננסי והכלכלי - הוא גייס ממשקיעים לא פחות מ-25 מיליון דולר.



שוויו בגיוס היה 100 מיליון דולר - פי שלושה מהמו"לית שהוקמה לפני כמעט 120 שנה. סכום זה גבוה בהרבה גם משווי השוק של מו"לים אמריקאים אחרים שצברו עשרות שנים של היסטוריה עסקית.



העיתון הזה הוא האפינגטון פוסט (Huffington Post), והוא אחר מכיוון שאפשר לקרוא אותו רק באינטרנט - אין לו מוצר פרינט.



הביוגרפית של פיקאסו



האפינגטון פוסט עלה לאוויר במאי 2005, והוקם על ידי שניים: אריאנה האפינגטון וקנת' לרר. עם זאת, הוא מזוהה יותר עם הראשונה, ולא רק מכיוון שהוא נושא את שמה. העיתון נוצק בדמותה של האפינגטון, והיא המשמשת גם העורכת הראשית שלו.



האפינגטון נולדה ב-1950 באתונה, יוון. שם נעוריה היה סטאסינופולוס. ב-1966 עברה לבריטניה, ו-14 שנה מאוחר יותר הגיעה לארה"ב, שם היא מתגוררת מאז.



כבר משחר בגרותה גילתה האפינגטון נטייה ברורה לענייני חברה, פוליטיקה, כתיבה ומדיה. היא כתבה שירים לאלבום של השחקנית והמוסיקאית היוונית איירין פאפאס, הופיעה כחברת פאנל בתוכנית מוסיקה בריטית, כתבה לעיתון האמריקאי "National Review", כתבה ביוגרפיות של זמרת האופרה היוונית מריה קאלאס ושל הצייר פאבלו פיקאסו, השתתפה בצוות כותבים לתוכנית קומית אמריקאית שהיתה מועמדת לקבלת פרס האמי - ואפילו שיחקה בתוכניות טלוויזיה מוכרות כמו "רוזאן" ו"ישנן בנות".



ב-1985 היא הכירה את איל הנפט האמריקאי מייקל האפינגטון, ושנה מאוחר יותר הם נישאו. להאפינגטון היתה קריירה הפוליטית במפלגה הרפובליקאית, שכללה כהונה בבית הנבחרים האמריקאי. הוא חשף גם את רעייתו לפוליטיקה - בעת מסעות הבחירות שלו האפינגטון תמכה בבעלה וסייעה לו מתוך הזדהות פוליטית מלאה. היא תמכה אז בלפחות שתי אג'נדות רפובליקאיות קלאסיות: הקטנת הממשלה והקטנת תשלומי הרווחה.



הטעם הפוליטי שלה השתנה מאוד לאחר גירושיהם של השניים, בסוף שנות ה-90. ב-2003 היא התמודדה ברשימה עצמאית לבחירות בקליפורניה לאחר הדחתו של המושל אז, גריי דיוויס, אבל נטשה לפני הבחירות עצמן. שנה לאחר מכן, ב-2004, הצהירה על תמיכתה במועמד הדמוקרטי ג'ון קרי. חצי שנה לאחר מכן ייסדה את האפינגטון פוסט.



הטור של אובמה



העיתון עוסק בשורה ארוכה של נושאי אקטואליה, אבל ידוע בעיקר בכיסוי הפוליטי שלו - ובמיוחד בשנה האחרונה, שנת הבחירות בארה"ב.



הקשרים הענפים של האפינגטון במדיה, הזהות הפוליטית שלה וכישורי יחסי הציבור שלה סייעו מאוד לעיתון. היא הצליחה למשוך לעיתון כמה כותבים מוכשרים ובעלי שם שהיוו כוח משיכה עצום, בהם הקומיקאים רוזי או'דונל, ביל מאהר ולארי דיוויד, השחקנים שון פן וג'ון קיוזאק, הבמאית נורה אפרון והסופר נורמן מיילר, שהלך לעולמו לפני כשנה. מדי פעם כתבו בעיתון מאמרי דעה פוליטיקאים ואנשי עסקים בכירים, בהם ברק אובמה, הילארי קלינטון, ג'ון קרי ואיש ההון סיכון דיפאק צ'ופרה.



כך העיתון נהפך בעצם לבמה, או בלוג, לסלבריטאים פוליטיים ותרבותיים, רובם מהשמאל הליברלי. בתקופה שבה הנטייה הכללית של הציבור האמריקאי היא דמוקרטית, היה זה נכס עיתונאי - ועסקי.



האפינגטון תרמה להצלחת העיתון לא רק בקשריה, כי אם גם באמצעות כישוריה העיתונאיים. עוד ביולי 2007, הרבה לפני שהבחירות התקיימו, היא העלתה לאתר את הפרויקט "Off the Bus", שהעניק במה לקהל הקוראים לכתוב על מערכת הבחירות. הקטעים הטובים ביותר קודמו וזכו לתשומת לב רבה. הפרויקט לא רק שימש את העיתון כמנוע לצמיחה במספר הקוראים, כי אם גם מקור חשוב - וזול - לתוכן מקורי.



מרכיב זה הוא עוד הבדל חשוב בין עיתונים מסורתיים לבין האפינגטון פוסט: בעוד בעיתונים מסורתיים רוב החומר נוצר על ידי כתבי העיתון או נרכש בסינדיקציה מיצרנים כמו רויטרס או אי-פי, חלק ניכר מהאייטמים המופיעים בהאפינגטון פוסט נתרמים למעשה על ידי כותביהם או נלקחים, ברשות וללא עלות, מיצרני חדשות אחרים - בהם עיתונים. העלות של האפינגטון פוסט למלה ולקורא נמוכה הרבה יותר מהעלות למלה ולקורא של כל עיתון מודפס אחר.



על אף שהעיתון מעסיק מעט מאוד כותבים שעובדים בעבורו, הוא לא משלם מחיר במונחי מוניטין. להיפך: על פי אתר האינטרנט האמריקאי Technorati - מנוע חיפוש ודירוג פופולריות של בלוגים - האפינגטון פוסט הוא הבלוג עם הסמכות (Authority) הגבוהה ביותר מכל הבלוגים ש-Technorati עוקב אחריהם, כלומר הוא מקבל הפניות יותר מכל בלוג אחר.



העיתון לא רק מעסיק פחות כותבים מעיתונים מודפסים, הוא גם לא צריך בית דפוס, עובדי דפוס, מפיצים או מחלקת מנויים. כעיתון אינטרנט הוא פטור מכל העלויות האלה - הוא מעסיק ישירות 40-50 עובדים במשרה מלאה, שרבים מהם נמצאים במטה שלו בניו יורק.



אנשי ההון סיכון מתלהבים



האפינגטון פוסט נהפך לסחורה לוהטת בעבור משקיעי הון סיכון. עם הקמתו הוא גייס 2 מיליון דולר. באוגוסט 2006 הוא גייס 5 מיליון דולר נוספים מענקית התקשורת היפאנית סופטבנק, מקרן ההון סיכון Greycroft Partners, ממייסד MTV בוב פיטמן ומקנת' לרר עצמו. בספטמבר 2007 הם השקיעו בו עוד 5 מיליון דולר, ולפני שבוע הוא גייס 25 מיליון דולר נוספים, בין היתר מקרן ההון סיכון Oak Partners -משקיעה חדשה בעיתון. בסך הכל העיתון גייס 37 מיליון דולר.



להאפינגטון פוסט יש תחרות, אם כי לא עזה. שלושת המתחרים הצמודים ביותר שלו, שהמודל המערכתי שלהם שונה מעט משלו, הם Politic, הבלוג הפוליטי הדמוקרטי מאוד Daily Kos, והבלוג הרפובליקאי Drudge Report.



הגיוס הענק של האפינגטון פוסט יסייע לו להמשיך להתרחב, בין השאר על ידי הרחבת הכיסוי גם לשווקים המקומיים בארה"ב - השווקים שעיתוני הדפוס תמיד שלטו בהם, אך שעוצמתם בהם נשחקה מאוד לטובת גוגל.



לממותות עיתונות הדפוס האמריקאיות יש סיבה טובה לעקוב אחרי האפינגטון פוסט: אם לפני שנה מספר המבקרים באתר האינטרנט של "ואשינגטון פוסט" היה גבוה פי ארבעה ממספר הקוראים בהאפינגטון פוסט, כיום הפער הזה הצטמצם לפחות מ-20%.