יש לנו שלוש רשתות ביטחון בעבורכם

1. ויכוח עז ניטש השבוע בין ראש הממשלה ה"חברתי" הידוע אהוד אולמרט לבין הדרג המקצועי במשרד האוצר בנוגע למה שזכה במקומותינו לכינוי "רשתות ביטחון". בעוד שאולמרט מפזר הבטחות ערב פרישתו לכל מי שהפסיד בבורסה, פקידי האוצר מנסים לשמור על הקופה הציבורית, היציבות הפיננסיות והשפיות הכלכלית בישראל - משימה לא פשוטה כאשר ההפסדים של האוכולוסיות החזקות והקולניות בישראל גדלים מדי יום.



הציבור מתקשה ברובו להבין את עמדות הצדדים, שכן הנושאים הכלכליים והפיננסיים מורכבים, והדיון הציבורי בהצעות השונות להתמודדות עם המשבר הפיננסי שאנחנו כבר בעיצומו - ועם המשבר הריאלי שעוד לפנינו - מתנהל ברמה נמוכה מאוד.

מי שמצדד בשימוש בכספי משלם המסים כדי לפצות משקיעים בקופות גמל לא מודע בדרך כלל לכמה דברים: 1. רוב ההפסדים נגרמו לאנשי העשירונים העליונים, בעוד שאלה שמוצע כי יממנו אותם הן השכבות החלשות ביותר - האנשים אשר סמוכים על שולחנה של הממשלה. 2. התערבות הממשלה בשוק ההון מגדילה את הסיכוי שהעיוותים, הגניבות, הניפוחים והרשלנויות לא ינוכשו משוק ההון אלא יחזרו, ובגדול, תוך זמן לא רב. 3. מול ההפסדים בקופות הגמל השנה נרשמו בעשור האחרון רווחים משמעותיים. 4. ההפסדים אינם סופיים - בורסות עולות ויורדות ושוב עולות.



אחת הסיבות לכך שישראל היא המקום היחיד בעולם שבו יש בכלל דיון ציבורי על שימוש בכספי משלם המסים כדי לסבסד הפסדים בבורסה היא שברוב המדינות טרודים הממשלות והאזרחים בבעיות כואבות כפליים: שמירה על יציבות הבנקים והתמודדות עם גלי פיטורים חסרי תקדים.



כמה מהעיתונים וכלי התקשורת שנשלטים במישרין או בעקיפין על ידי הלווים הגדולים במשק מיהרו לאמץ את הרעיון של שימוש בכספי משלם המסים כדי להזרים כסף לשוק ההון או למשקיעים.



הם שאבו לכאורה עידוד מהמעורבות הנרחבת של הממשל האמריקאי ומדינות שונות באירופה. העובדה שבמערב ההתערבות בשוק ההון נעשתה אך ורק כדי להגן על היציבות של המוסדות הפיננסיים - נשתכחה מהם.



מעניין במיוחד לראות שהפוליטיקאים רצים אצים לתפור רשתות ביטחון מכספי משלם המסים, אך נזהרים מלהזכיר אריגים יותר משובחים שמהם ניתן להכין כמה רשתות. הנה שלושה בולטים:



א. מטוסים פרטיים: רוב הטייקונים שלוו עשרות מיליארדי שקלים מהציבור באיגרות חוב בשנים האחרונות מתקשים להסתגל לתנאים הקשים במחלקות הראשונות של חברות התעופה המסחריות. אולי כדאי שבטרם יילקח שקל אחד מכספי משלמי המסים יואילו הטייקונים למכור את מטוסיהם ולהזרים את התמורות מהם לקופות החברות הציבוריות. אנחנו יודעים שיש ירידה חדה במחירי המטוסים הפרטיים בחודשיים האחרונים - אבל הדוגמה האישית לא פחות חשובה.



ב. בונוסים פיקטיוויים: כמה מבעלי השליטה בחברות הציבוריות שלוו מיליארדי שקלים מהציבור משכו בשנים האחרונות משכורות ודמי ניהול גדולים על בסיס רווחי נייר, שערוכים ופעלולים חשבונאיים. עכשיו, כאשר הרווחים האלה נמחקים - כדאי אולי שהם יכניסו יד לכיס ויחזירו את הבונוסים בטרם ימהר אולמרט להשתמש בכספי משלם המסים.



ג. מניות בחברות: רבים מאנשי העסקים והטייקונים שלוו מיליארדים של שקלים מהציבור אורבים בימים אלה לשעת כושר שבה הם יגיחו ויציעו "הסדרים נדיבים" למשקיעים המוסדיים - אלה שמנהלים את כספנו. למשל: במקום לפרוע מיליארד שקל מהחוב שלנו כלפי קופות הפנסיה שאתם מנהלים, אנחנו נפרע רק חצי מיליארד שקל. שזה מאוד "נדיב" ביחס לתנאי השוק.



המשמעות של הסדרים אלה פשוטה: אנשי העסקים והיזמים שניצלו את הגאות כדי למכור לציבור זבל - סחורה במחיר מנופח, בלי ביטחונות נדרשים - רוצים עכשיו לנצל גם השפל כדי לעשות סיבוב נוסף על הפנסיות שלנו.



כדאי אפוא שהמשקיעים המוסדיים, אלה שאמורים לדאוג לפנסיות שלנו, יודיעו כבר עכשיו שהם לא יסכימו לשום הסדר, שום מחיקה, שום דיון - אם בעל השליטה לא מודיע מראש שהוא מוותר מיידית על כל מניותיו בחברות שלו.



2. לפני חודשיים חגגנו כאן את מינויו של פרופ' אבישי ברוורמן לתפקיד יו"ר ועדת הכספים של הכנסת. סוף סוף יש לנו איש אשכולות, ידען גדול בתחום הכלכלי, שיושב בצומת חשוב זה ומקבל החלטות לאחר שנים שבהן ישבו בו פוליטיקאים שלא ידעו להבחין בין אג"ח לפת"ח ובין מניה לבדיה.



כמה מאכזב לראות שברוב ההתבטאויות של פרופ' ברוורמן מאז מינויו לתפקיד אי אפשר למצוא זכר ושריד למקצוע של האיש, לידע שלו או לרקורד המרשים שלו באוניברסיטת בן גוריון שבבאר שבע. אפשר להצמיד את כל הציטוטים של ברוורמן מהשבועות האחרונים לכל יושב ראש ועד עובדים באחד המונופולים הממשלתיים או הפרטיים - ואיש לא יבחין בהבדל. מתברר שבמבנה הפוליטי ובשיטת הבחירות בישראל - כאשר הפריימריז מתקרבים - אין הבדל בין העמדות הכלכליות של פרופ' לכלכלה לבין אלה של יו"ר ועד. בשני המקרים אתה ממוקד אך ורק בגיוס הקולות של עובדי חברת החשמל, מקורות או התעשייה הצבאית.



3. ההתמודדות של ממשלת ישראל ובית המחוקקים שלה עם המשבר הכלכלי; המלחמה בין ראש הממשלה, החשוד המיידי, עם משרד האוצר; והתוהו ובוהו בכנסת - הם ביטוי נוסף להיעדר המשילות בישראל: אין שלטון, אין דיון ציבורי, אין מנגנוני בלימה ואיזונים - יש רק התלהמות פופוליסטית מקיר לקיר.



לכאורה כולם מפסידים מהתוהו ובוהו השלטוני: המשק לא ממצה את פוטנציאל הצמיחה שלו, רמת הניהול של השלטון נמוכה, הפערים החברתיים מעמיקים ורמת החינוך יורדת.



אבל זה לא תיאור מדויק של המצב. בהיעדר שלטון יש מי שנהנה: מצד אחד האוליגרכיה המקומית, שבוזזת את כספי הצרכנים במונופולים, זיכיונות והטבות מהמדינה; ומצד שני כל עשירי הסקטור הציבורי - אלה המחוברים לעטיני משלם המסים, לפנסיות תקציביות או לוועדים הגדולים.



בתווך נמצאים שאר אזרחי ישראל. בחמש השנים האחרונות חלק מהם שיגשג גם הוא בזכות הצמיחה הגלובלית. בשנה הבאה רובם כבר לא ישגשגו. אולי עכשיו הם יתחילו לשאול את עצמם כמה זמן הם מוכנים להקריב את איכות ורמת חייהם למען שתי הקבוצות הנהנות ממצבו של השלטון בישראל.