במערכת הבחירות שבה התמודדו רונלד רייגן וג'ימי קרטר על תפקיד נשיא ארה"ב הקניט קרטר את רייגן באומרו שהלה טעה בהבנת ההבדל בין מיתון (Recession) לבין שפל כלכלי (Depression). רייגן, מצדו, בעומדו בניו יורק כשפסל החירות משמש לו כרקע הולם, ענה: "ההיסטוריה תרשום שכשהעם האמריקאי זעק לסיוע כלכלי ג'ימי קרטר בחר להתחבא מאחורי מילון. אבל אם הוא מבקש הגדרה, אתן לו אחת: מיתון זה כשהשכן שלך מאבד את מקום העבודה שלו, שפל מתרחש כשאתה מאבד את העבודה שלך, והתאוששות כלכלית מתחילה כשג'ימי קרטר מאבד את שלו".
ואכן, לא לגמרי נהיר וחד ההבדל בין שתי הרעות הכלכליות. יש שלל הגדרות למיתון, ובקושי אחת צנומה לשפל - מן הסתם כי נראה שהמונח "שפל כלכלי" נולד רק בעקבות ובשל השפל הגדול של שנות ה-30 באמריקה. המיתון המצוי מוגדר לעתים כשני רבעונים רצופים של התכווצות כלכלית. הגדרה נוספת דורשת ירידה משמעותית בפעילות ובאינדיקטורים כלכליים במגוון תחומים, הנמשכת יותר מחודשים ספורים, ובדרך כלל באה לידי ביטוי בירידות בתל"ג אמיתי, הכנסה, תעסוקה, ייצור תעשייתי ומכירות קמעונאיות. עד עכשיו, נשמע מוכר ורלוונטי עד כאב למצבנו הנוכחי.
"שפל כלכלי", לעומתו, מוגדר רשמית כמיתון מתמשך שבו התל"ג מצטמק ביותר מ-10%. אבל אולי דווקא ההגדרה היותר עמומה היא איכשהו גם יותר מדויקת, וזו גורסת ששפל הוא פשוט משבר אנוש בהרבה ממיתון, ושלא זכינו בשפל אמיתי מאז שנות ה-30 של המאה ה-20. ממממ... נראה שניאלץ להמתין בסבלנות מסוימת לנתונים אמיתיים ולפרספקטיווה רחבה יותר כדי להבין מה באמת צומח לנו כאן.
בשנתיים האחרונות צפו כלכלנים לא מעטים את עיתוי המשבר של 2008, וחלק מהם אף דיבר בגלוי על סכנה של שפל ועל מחזור החיים הצפוי למדי של שוק הנדל"ן בארה"ב, הצפוי לקרוס שוב ב-2008. היסטורית, פקיעת בועת נדל"ן היא כמעט תמיד יריית פתיחה פוטנציאלית למיתון, אבל ייתכן שבעיתוי זה השילוב עם חגיגת הצריכה, הלוואות הסאבפריים, נגזרים שנגזרו מכלום ורדיפת בצע שאיבדה גבולות - אכן מכין את הבמה לשפל במלוא מובן המלה.
סביר להניח שכמו תמיד, איכות הניהול תקבע אם המשבר הזה יירשם בעתיד כמיתון או כשפל. סביר גם להניח ולהאמין שברננקי ושות', בתור תלמידי השפל הגדול, ישכילו לא לחזור על טעויות שנעשו אז, והפעם לא ייתנו למערכת הבנקאות לקרוס, לא יעלו מסים באופן אגרסיווי (ב-1932 הועלתה תקרת המס בארה"ב מ-25% ליותר מ-60% כמעט בן ליל), לא ינהלו מדיניות כלכלית לא צפויה, לא שקופה ולא עקבית מול השוק, ואפילו ישכילו אולי לא לפתוח במלחמת סחר עולמית, אפילו לא מול סין. אולי.
אם נשוב לנושא ההגדרה, אותי מעניינת הכפילות הלא מקרית והמדויקת כל כך של המלה "Depression" בשפה האנגלית. אותה מלה משמשת לתיאור שפל כלכלי, וגם שפל אישי ואנושי, והרי כולנו יודעים שהאלמנט הפסיכולוגי והאנושי ממלא תפקיד קריטי בדינמיקה של שווקים ומשברים כלכליים. "דיפרשן" במובנה הפסיכולוגי משמעה מחלת נפש שתחתיה גרות כמה אבחנות משנה, אבל לצורך הדיון המצומצם כאן נקרא לה פשוט "דיכאון". אם נתרגם את המונחים הכלכליים שבהם אנו עושים שימוש מאנגלית לעברית, מתגלה שפה מדויקת יותר. מהיום אמרו שמיתון הוא "נסיגה (כלכלית)", ושפל הוא "דיכאון (כלכלי)".
אז מכיוון שלפתע מתברר שבדיכאון עסקינן, מיד פנינו לסולם מונטגומרי-אסברג - אחד הכלים הנפוצים לאבחון דיכאון - כדי לבדוק אם המדד הוותיק ישים גם לבדיקת עומק הדיכאון הכלכלי. בעזרתו אולי אף נצליח להשיק שיטה חדשה להבחנה בין שתי הצרות. המדד מורכב מעשר שאלות, שלכל אחת מהן שש תשובות אפשריות, בהתאם לחומרת המצב. מפאת קוצר האינצ'ים הנה גרסה מצומצמת:
האם ניכרת עצבות: בדיבור, ביציבה, בהתנהגות. מצב רוח ירוד עד כדי ייאוש.
האם מדווחת עצבות: דיווח על מצב רוח ירוד, חוסר תקווה וחוסר אמונה בעתיד.
מתח פנימי: תחושות של לחץ, חוסר ביטחון ופחד, העשויות להגיע לכדי פאניקה.
מחסור בשינה: פחות שינה או שינה ירודה יחסית לעברו של הנשאל.
האם מדווח תיאבון ירוד: חוסר תיאבון עשוי להגיע עד כדי צורך בשכנוע לאכול.
קושי בריכוז: קשיים בארגון המחשבה וחוסר יכולת להתרכז.
לאות ואדישות: קושי בהתחלת ביצוע משימות יום-יומיות. עייפות.
חוסר יכולת לחוש: עניין רגשי מופחת בסביבה, תגובות ירודות לסיטואציות אמוציונליות.
מחשבות פסימיסטיות: אשמה והאשמה עצמית, חרטה ותחושת חורבן.
מחשבות אובדניות: תחושה שהחיים לא שווים את המאמץ הכרוך בהם.
אז הנה לכם, כלי חדש-ישן לאבחנה והבחנה בין סתם נסיגה כלכלית תקופתית לבין דיכאון כלכלי אמיתי. צאו ושאלו את המשקיעים והפיננסיירים, הממונפים והמגודרים, הגוזרים והנגזרים. אם רבים מהם נראים ומדווחים שהם עצובים, סובלים ממתח ולחצים, ישנים גרוע, נטולי תיאבון, מתקשים להתרכז במשימות יום-יומיות, אדישים, פסימיסטים ומאשימים את עצמם וגם אחרים במצבם - נראה שהאבחנה היא מקרה קלאסי של נסיגה כלכלית. מיתון מצוי. אבל אם וכאשר הסעיף האחרון מצטרף לאבחנה, ואותם נשאלים מתחילים לחשוב מחשבות אובדניות ואף חלילה לקפוץ מגגות, נראה שמדובר בדבר האמיתי, בדיכאון כלכלי. פשוט, לא?
אז מה יש לנו כאן, Recession או ?Depression
אורן פרנק
4.12.2008 / 13:46