למאיה יש תקופה קשה

ימים קשים עוברים על מאיה. נכון, לכולנו יש ימים קשים, כולנו סופגים הפסדים, אבל מאיה היא זו שקולטת יום-יום את זרם החדשות הרעות. מאיה היא זו שמתמודדת עם בשורות קשות בזו אחר זו.



לבורסה לניירות ערך יש אתר אינטרנט שבו לשונית העונה לשם מאיה, ראשי תיבות של מערכת אינטרנט להודעות החברות הבורסאיות. לשם מדווחת כל חברה בורסאית על התפתחויות מהותיות. בימים רגועים יש באתר המון הודעות טכניות משמימות שלא אומרות דבר לאיש. אבל בשבועות האחרונים, ובעיקר בשבוע האחרון, מאיה קיבלה הודעות קשות ורעות ברצף מסחרר. ברגעים מסוימים זה נראה כמו מערכת החדשות של CNN בזמן מלחמה.

אם רוצים להבין את עוצמת המשבר הפיננסי ולפרוט את הקטסטרופה שפוקדת את שוק ההון לשקלים כדאי לבקר אצל מאיה. אם מישהו רוצה להבין ממה מורכבת הכותרת "תשואה שלילית של 17% בקופות הגמל" - שיציץ במאיה. בלילה שבין ראשון לשני, וגם ביום שני בבוקר, עברו על מאיה שעות קשות במיוחד. ליאון רקנאטי (ראו כתבה בגיליון זה) הודיע לה שבנק הפועלים החליט לקחת לחברת ההשקעות גמול שבשליטתו פיקדון שהיה לה אצלו. מדוע? כי החברה התחייבה להחזיק הון עצמי של 250 מיליון שקל והיא לא עומדת בדרישה הזאת עקב הפסדים כבדים שספגה בענף הנדל"ן. לבנק נמאס והוא חושש לכספו, לכן הוא השתלט על הפיקדון, והציב את החברה בבעיה חמורה. אם היא לא תעמוד בדרישות של הבנק יש חשש להמשך קיומה כעסק חי. בשפה לא חשבונאית, מדובר בעסק גוסס.



רקנאטי לא לבד. גם שעיה בוימלגרין, איש עסקים שעשה כאן כמה עסקות גדולות בשנים האחרונות, הודיע שהחברה שלו, בוימלגרין השקעות (ששולטת בחברת הנדל"ן אזורים), מפסידה הרבה והגיעה למצב שבו ההון העצמי שלה שלילי. החברה שיגרה הודעה על הפסדיה ביום שני לפנות בוקר, וגם שם רואי החשבון מסתייגים מהיכולת שלה לפעול כעסק חי. גם דיגל, חברה בשליטת מאיר שמיר ויהודה לוי, הודיעה כי יש חשש להמשך קיומה כעסק חי.



שטף החדשות הרעות כלל בשורות קשות מסוגים אחרים. כמה חברות נדל"ן הודיעו כי אין להן כסף לשלם למחזיקי איגרות החוב שלהן. הגיע מועד הפירעון ואין להן במה לשלם. כך הודיעה חברת נאות הפסגה, שבונה דירות למגזר החרדי במודיעין עלית, וכך הודיעו בשבוע שעבר עוד כמה חברות נדל"ן קטנות.



יש גם חדשות קצת פחות קשות, שמעידות על מצבן החמור של כמה חברות שמציעות הסדרי חוב למחזיקי האג"ח שלהן, וכאלה שמגרדות נכסים ומזומנים מן היקב ומן הגורן כדי להימנע, בינתיים, מהסיווג הקטלני של חברות שיש חשש לקיומן כעסק חי.



יש כמה דברים שניתן ללמוד ממבזקי האימה הללו:



מהירות אלימה של המשבר: רק לפני ארבעה חודשים הכל נראה כאן שקט ופסטורלי. לחלק מהחברות היו בעיות, אבל הן ידעו שאם הגאות במשק תימשך הבעיות האלה לא יצופו. המהירות המסחררת שבה הגיע המשבר הפיננסי אלינו ולתיקי ההשקעות של הבנקים ושל החברות מפילה חללים בזה אחר זה. לא פעם אנחנו משתאים כששווי של חברה מזנק בעשרות אחוזים תוך פרק זמן קצר, על סמך ציפיות שהחברה תשגשג ושיהיו בה התפתחויות חיוביות. הפעם אנחנו רואים את ההפך.



המשקיעים והשווקים לא נותנים צ'אנס לחברות כאלה והם מורידים אותן למצולות במהירות מסחררת. אחד הדברים המעניינים ששמענו על הקפיטליזם לאחרונה הוא על הקיצוניות של השיטה. מדובר בשיטה קיצונית, בגאות וגם בשפל. כשהשוק זינק זו היתה תגובת יתר, וגם כשהשוק נופל התגובה היא קיצונית וחריגה. זו לא שיטה של אמצע.



החלטות מתקבלות רק עם הגב לקיר: כמות ההחלטות שהתקבלו בשבועות האחרונים בחברות העסקיות כפולה ומשולשת לעומת כמות ההחלטות בזמני שגרה. אין כמו החרב המונפת מעל הצוואר כדי לקבל החלטות. בשבועות הקרובים נראה זינוק בקצב ההחלטות וההודעות של החברות העסקיות: קיצוצים, פיטורים, ביטולי עסקות, מיזוגים, התפטרויות ופיטורי מנהלים, הקפאת פרויקטים, סגירת קווי ייצור ועוד שפע של להטוטנות פיננסית בניסיון לעמוד בהתחייבויות פיננסיות לבנקים ולשוק ההון.



יש כאן גם לקח לתחום מדיניות המאקרו של הממשלה. במשך שבועות מופעל לחץ כבד על האוצר להעניק רשת ביטחון שתפצה את החוסכים בקופות הגמל על הפסדיהם בשוק ההון. האוצר התנגד, אבל אחרי יום חמישי השחור שבו הבורסה קרסה (בטעות) ב-11% בגלל עסקה בודדת של אקסלנס, הלחץ עבד והאוצר יצא עם רשת ביטחון מאולתרת לחוסכים מבוגרים על סף פרישה.



אבל שוב חלפו כמה ימים, הבורסה התאוששה מעט והאוצר ניסה למסמס את רשת הביטחון שלו. המחיר הוא הגברת הלחץ מצד הפוליטיקאים לרשת נדיבה יותר, וככל שהחלטה מתעכבת, כך המחיר יכול לעלות. אם הנפילות בבורסה יתחדשו בקרוב, הלחץ הזה יגבר ושוב ימצאו את עצמם בכירי האוצר עם הגב לקיר.



השוק מתחיל להתנקות: זה הדבר הכי חשוב. חוסר הוודאות יכול להיות גרוע ממצב שבו העניינים מתחילים להתבהר. תיקי הפנסיה והחיסכון הפנסיוני שלנו הצטמקו ב-10%-20% משום שכמה מהחברות שבהן הושקע כספנו נקלעו לקשיים וכמה מהן יקרסו בקרוב.



שטף החדשות הרעות המגיע לבורסה בשבועות האחרונים הוא הביטוי המוחשי להפסדים שלנו. האם מדובר בחדשות רעות באמת? לא ממש. כלומר, ההפסד כואב, אבל במשברים פיננסיים חלק בלתי נפרד מתהליך ההבראה הוא ניקוי של השוק מכל מיני בועות, חברות מפוקפקות, פרויקטים מטופשים וכשלים שקיימים תמיד כשהשוק גואה ומשגשג.



בתהליך הזה ייפלו גם חברות שיש להן זכות קיום, אבל עם רמת הלחץ והפאניקה הנוכחית זה יכול לקרות. זה קרה בעבר לחברות שעד היום יש שמשוכנעים שניתן היה להצילן. זה אולי לא צודק ולא הוגן, אבל ככה זה בשיטה הקפיטליסטית. היא קיצונית, בגאות ובשפל.