המשבר לצרכן: כיצד מתמודד הצרכן האמריקאי עם המשבר הנוכחי?

אחד הגורמים המרכזיים למשבר הנוכחי בארה"ב הוא שנים של צריכה מעבר ליכולות הריאליות של האזרחים. הצרכן האמריקני מהווה את מנוע הצמיחה העיקרי של הכלכלה האמריקאית והוא אחראי לכשני-שלישים מהגידול בתוצר לאורך השנים. הכנסות משקי הבית בשנים האחרונות לא השתנו ולמרות זאת חל גידול עקבי בהיקפי הצריכה.



לדברי מחלקת המחקר בבנק הפועלים, ההסבר לגידול בצריכה למרות הקיפאון בהכנסה מעבודה מוסבר בכך שהאמריקאי הפסיק לחסוך. נכסי הנדל"ן וניירות הערך שברשותו הסבירו את עיקר הגידול בשווי נכסיו, ומאחר שערכם של אלו עלה מהותית על פני זמן, הגיע האזרח למסקנה שאין סיבה לחסוך מתוך השכר וניתן להמיר את החיסכון לצריכה. חברות האשראי והבנקים למשכנתאות ענו על ביקושי אשראי אלו והעניקו הלוואות לכל דיכפין.



באמצעות איגוח הלוואות אלו ומכירתם לצד ג' הסירו הבנקים מעצמם הן את המגבלות המאזניות המגבילות את היקפי האשראי שאותם הם יכולים להעמיד והן את הסיכון הכרוך במתן האשראי. אולם תוצר הלוואי של הסרת סיכון האשראי מהבנקים היה ירידה באיכות הבדיקות הנאותות לגבי כל לווה ולווה.



התוצאה הייתה מעגל שהזין את עצמו: מתן אשראי- הגברת ביקושים- גידול בתוצר ובתעסוקה- עלייה בשווי נכסים - אשראי נוסף וחוזר חלילה. כעת כאשר הבועה הזו התנפצה על האזרח האמריקאי להתמודד עם נכסי הון ונדל"ן בשווי מופחת מחד גיסא, וחוב גבוה מאידך גיסא.



לאן הלך הכסף?



הכספים שנמחקים בימים אלו ממאזני הבנקים ומבעלי איגרות החוב מימנו את רמת החיים הגבוהה של האזרח האמריקני בשנים האחרונות וכן את ההכנסות של כל החוליות בשרשרת הערך בכל העולם שאפשרו רמת חיים זו, כגון: בנקאי השקעות בניו- יורק ולונדון, פועלי פס ייצור גרמניים, עובדי היי-טק ישראלים, עובדי מלון באיים הקריביים, פועלי בניין מקסיקניים ותופרים סיניים שלא היו מקבלים משכורות בשנים האחרונות אלמלא צריכה מוגברת זו.



מעתה לרשות האמריקני נותרה משכורתו בלבד, בהנחה שלא איבד את מקום עבודתו, ובאמצעות משכורת זו עליו גם להחזיר את החובות שצבר. האזרח האמריקני נדרש לעבור תהליך של גמילה מהרגלי הצריכה, ועל כן צפויה ירידה גדולה בהיקפי הצריכה בארה"ב עד אשר יצא כל האוויר מבועת האשראי.



להערכת כלכלני בנק הפועלים השינויים בדפוסי הצריכה נותנים את אותותיהם כבר עתה, כאשר נתוני הצריכה בחודש אוקטובר הם החלשים ביותר מזה שמונה שנים והתחזית לתקופת החגים אינה מעודדת. כפי שתואר לעיל, נוקט הממשל פעולות להוספת נזילות לשוק, אך אלו בלבד לא יוכלו להביא ליציאה מהמשבר, כי האזרח כבר ממונף כיום וספק אם שכדאי שיקח על עצמו התחייבויות נוספות גם אם הן תהיינה זמינות לו.



כלכלנים רבים מאמינים כי בדיוק בנקודה זו על הממשל האמריקני להיכנס לתמונה עם הרחבות פיסקליות בצורת השקעות גדולות בתשתיות שלהן הפוטנציאל להרחיב את התוצר בעתיד, כגון: שיקום מערכת הגשרים הקורסת, הוספת קווי רכבות תחתית, השקעה רחבה במקורות אנרגיה חלופית וכדומה.



הסנטימנט שעולה מוושינגטון כעת הוא שהממשל ישקיע כל סכום שנדרש על מנת למנוע הידרדרות נוספת. מתנגדי תוכניות אלו מצביעים על חוב עצום שיתפח לממדים שהממשל לא יוכל להתמודד עמם, אך ההיגיון אומר שכאשר הפצוע מדמם יש לדאוג מיד לעירוי ורק אחר כך לדאוג למצב המלאי בבנק הדם.