כיצד מסכן האשראי החוץ בנקאי את כספי הפנסיה שלנו?

בשנות הצמיחה המהירות של המשק התרחב מאוד שוק האשראי החוץ בנקאי ומשקלו היום דומה לזה של האשראי הבנקאי למגזר העסקי. התרחבות שוק זה באה בין היתר על רקע צמצום ההנפקות של האוצר בשל המצב התקציבי הטוב וההפרטות.

לדברי כלכלני מחלקת המחקר של בנק הפועלים השוק מאופיין בריכוזיות גבוהה יחסית וחלק מהחברות שהנפיקו בשנות הגאות ממונפות מאוד. המיתון הגלובלי פגע באג"ח החברות בכל העולם - שילוב של חשש אמיתי מהיעדר כושר הפירעון, שנאת סיכון של המשקיעים ובעיית נזילות.

המצב בישראל דומה לזה שבעולם עם מספר מאפיינים מקומיים: ריכוזיות גבוהה, מינוף גבוה והשקעות בנדל"ן בחו"ל. ניתן לראות שהשוק "העניש" את החברות העונות לפרופיל זה. הריכוזיות הגדולה של החוב הקונצרני הן מבחינת מספר החברות והן מבחינה ענפית (נדל"ן) מהווה היום גורם סיכון שמעיב על השוק כולו.

אספקט נוסף של הבעיה הוא ההפסדים הגדולים שנוצרו למשקיעים המוסדיים – קופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרנות הפנסיה– כתוצאה מהשקעה באיגרות אלו (האחזקה באג"ח קונצרני מגיעה לכ-35% מהנכסים).

האוצר הציע תוכנית שעיקרה הקמת קרנות השקעה בשותפות עם קרנות פנסיה לסוגיהן שיטפלו באשראי החוץ-בנקאי ומחזורו. המדינה תעמיד לצורך זה סכום של 5 מיליארד שקל, שמהווים למעשה "כר ספיגה" אם יווצרו הפסדים.

כמו כן יוקם מנגנון באמצעות קציני אשראי שיסייע למחזיקי אג"ח להגיע להסדרי מחזור חוב עם מנפיקי האג"ח. נכון להרגעה, עד שהמנגנון יוקם ותתברר מידת השפעתו, רואים בבנק הפועלים את שוק האשראי החוץ-בנקאי כגורם סיכון.

עד דצמבר 2009 ייאלצו הטייקונים והחברות הגדולות במשק לפרוע אג"ח בהיקף של מיליארדי שקלים שהנפיקו בימיו הטובים של שוק ההון; כמה באמת הם חייבים ומי מבעלי השליטה יידרש לחתום על הצ’קים השמנים ביותר?