לטייקונים יש מטוסים, אבל גם בתי השקעות

>> שוק ההון של השנים הבאות יהיה שונה ממה שהיכרנו בעבר גם בתחום הרגולטורי. אחרי שבמשרד האוצר וברשות ני"ע יגמרו את העניינים הפוליטיים, ואחרי שיסתיים הריב על הקרדיטים, הם יצטרכו לטפל ברצינות בבעיות המבניות של השוק.

הרבה מאוד תלוי בכללים החדשים. הרגולטורים יצטרכו להיות הרבה יותר מורגשים, והפיקוח שלהם יצטרך להיות הרבה יותר אגרסיווי. אחד השינויים המרכזיים שיש לערוך הוא בתחום הפנסיה, שם נדרשת התאמה בין הסיכון לבין גיל החוסך - כך שככל שהאדם מתבגר, הסיכון בתיק יקטן.



אבל נראה שמה שדורש טיפול מיידי הן בעיות ניגודי העניינים. עסקי החיתום, למשל, חייבים לצאת מבתי ההשקעות. בבתי ההשקעות דרושה הפרדה בין מחלקות ה-SELL SIDE ל-BUY SIDE ובין המחקר לברוקראז', וכן יש להקטין את דרגות החופש למנהלי ההשקעות. בנוסף, יש לתת את הדעת על הבעלות על בתי ההשקעות. המלחמה שהחלו רועי ורמוס ויעל אנדורן נגד הטייקונים ולמען החזר גדול ככל האפשר של החוב ("החזירו את המטוסים"), מעלה את השאלה אם כל מנהלי הכספים בשוק ההון יכולים להילחם נגד בעלי ההון באותה עוצמה. התשובה: ברור שלא.



כשבוחנים את העניין, מגלים שלא מעט אנשי עסקים עם חוב גדול - שחלק ממנו בסיכון משמעותי - שולטים או מעורבים בבעלות בבית השקעות. המצב העדין הזה מקשה על מנהלי בתי ההשקעות להתעקש על פירעון החוב. הרי מצד אחד הם עובדים בשבילם, ומצד שני צריכים להתעמת אתם.



הנה הרשימה החלקית של אנשים שהם גם בעלי חוב גדול וגם בעלי בתי השקעות: נתן חץ, בעל השליטה באלוני חץ, הוא בעל מניות בבתי ההשקעות דש-איפקס ודש. גם מוזי ורטהיים, בעל השליטה בקוקה קולה ובבנק מזרחי מעורב בדש, אך אין לו חוב לשוק ההון. נוחי דנקנר, בעל הבית בקבוצת אי.די.בי, שולט בכלל ביטוח ובבית ההשקעות כלל פיננסים (ויש לו גם מטוס).



יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק ובעל חוב אישי לא קטן לגופים מוסדיים, שולט בחברת הביטוח הפניקס ובבית ההשקעות אקסלנס (גם לתשובה יש מטוס).



יצחק שרם ויאיר פודים, מבעלי שרם-פודים-גרופ, שולטים בחברת לידר שוקי הון ובבית ההשקעות ילין לפידות (50%). לב לבייב שולט באפריקה בית השקעות (וגם לו יש מטוס כמובן). אלי אלעזרא שולט בהכשרת הישוב ביטוח.



כל בתי ההשקעות וחברות הביטוח האלה מנהלים מאות מיליארדי שקלים של הציבור. כנראה שלא סתם מי שפתח במלחמה היה מנכ"ל של בית השקעות בבעלות זרה (פסגות בבעלות יורק ופליינפילד), ומנכ"לית של עמיתים - הפועלת תחת הסדר של המדינה. אלא שבשבוע שעבר היינו עדים להודעה שעלולה ליצור ניגודי עניינים גם בפסגות, המנהלת 80 מיליארד שקל. התברר שיורק מבקשת להגדיל את החזקותיה בבנק הפועלים ל-9.9% מהמניות. אם יורק תקבל לכך, השליטה בניהול הכסף (בפסגות) תהיה קשורה לשליטה בבנק (הפועלים) - וזו חזרה לימים שלפני ועדת בכר, כשהכסף של הציבור נוהל בבנקים תחת ניגודי עניינים חריפים.



האם יש כאן מלחמה בין הטובים (בתי ההשקעות) לרעים (אנשי העסקים)? לא. שוק ההון הוא המקום שבו מי שצריך כסף פוגש במי שיש לו כסף, ושני הצדדים אמורים לצאת נשכרים. מצד אחד הפנסיה שלנו מושקעת בנכסים שמניבים תשואה, ומצד שני בעלי העסקים מקבלים כסף להמשך הפיתוח וההשקעות, ומתדלקים בכך את הצמיחה במשק. אלא שב-2009, ראוי שמי שמנהל את הכסף שלנו יקבל את מלוא הגיבוי כדי להילחם לפירעון החוב - אחרת יהיה רע.