מכללות הן מצווה

>> היתרון היחסי היחיד שיש עדיין לישראל הוא יתרון הידע. בלעדיו אין לנו זכות קיום ויש לשמור עליו מכל משמר. יתרון הידע יישמר אם נשכיל להקנות מקסימום השכלה למקסימום אנשים.

ראוי היה שכל מי שרוצה ללמוד לימודים אקדמיים ומסוגל לעמוד בדרישות האקדמיות במהלך הלימודים - ילמד; זה חשוב גם מבחינה אנושית וגם מבחינה לאומית. ניתן לרכוש השכלה גבוהה הן באוניברסיטאות והן במכללות. ההבדל היחיד בין האוניברסיטאות למכללות נובע מייעודן: האוניברסיטאות גם מפתחות את הידע וגם מנחילות אותו לסטודנטים, בעוד המכללות עוסקות בהנחלת הידע בלבד. לכן, באוניברסיטאות מתקיימת פעילות מחקר עניפה והן מלמדות לתואר ראשון וגם לתארים גבוהים, הכוללים בדרך כלל עבודת מחקר (תזה), ואילו במכללות מלמדים לתואר ראשון ובאחרונה גם לתואר שני ללא תזה.



המכללות בישראל נותנות מענה למגבלות הגודל של האוניברסיטאות. מספר הסטודנטים לתואר ראשון הלומדים במכללות שבפיקוח המועצה להשכלה גבוהה עולה על מספר הלומדים באוניברסיטאות. מכאן שללא המכללות, קצב ה"ייצור" של אזרחים אקדמאים בישראל היה יורד לפחות ממחצית. סטודנט שעמד בדרישות האקדמיות זכאי לתואר אקדמי, ואין זה משנה באיזה קמפוס למד. בדיעבד אפילו אין זה משנה איזה סף קבלה עבר בטרם החל את לימודיו.



סף הקבלה (בגרות ופסיכומטרי), שבדרך כלל גבוה יותר באוניברסיטאות מאשר במכללות, נובע בעיקר מהפער שבין מספר המקומות למספר המועמדים, ופחות מושפע מתוכנית הלימודים ורמת הקושי שלה. יש הרבה אנשים מוכשרים שבגלל מסלול חייהם לא הגיעו "מלוטשים" לרמה הנדרשת מסף הקבלה לאוניברסיטה, למרות שקיים סיכוי טוב שבמהלך הלימודים "יתיישרו" עם עמיתיהם שהגיעו מוכנים יותר.



למען האנשים השואפים להשכלה אקדמית ומסוגלים לכך ולמען החברה והכלכלה הישראלית, יש לעודד את קיום המכללות האקדמיות שבפיקוח המועצה להשכלה גבוהה, לצדן של האוניברסיטאות.



הכותב הוא חבר הוועד המנהל של מכללת אפקה להנדסה וחבר מועצת המנהלים של חברת המו"פ של אוניברסיטת בר-אילן