5 שנים הן חגגו עם דיווידנדים, כעת חברות הביטוח מתחננות להקלות

>> חברות הביטוח לא ניצלו את שנות הגאות לחיזוק ההון העצמי שלהן - כך מצוין בדו"ח השנתי של בנק ישראל ל-2007. כיום, לנוכח ההתמודדות של חברות הביטוח עם דרישות ההון הרגולטורי המינימלי, המשפט הזה נראה רלוונטי מתמיד.

בשני הרבעונים האחרונים עולות חברות הביטוח לירושלים ומבקשות מהמפקח על הביטוח ושוק ההון באוצר, ידין ענתבי, הקלות בדישות ההון. כמעט כל חברות הביטוח הישראליות הגיעו למצב שבו אחרי שלושה רבעונים בתוך המשבר, הן נדרשות להתמודד עם עמידה בדרישות ההון של הרגולטור.



כלל והראל נדרשו להשלמות הון ברבעון השלישי, הפניקס ומנורה מבטחים עשויות להצטרף אליהן ברבעון הרביעי. למרות זאת, לא רק ב-2007, שהיתה שנה מוצלחת מאוד לחברות הביטוח, חולקו דיווידנדים, אלא גם ב-2008. רגע לפני שהחברות נקלעות לסערה בשווקים, החליטו בעלי המניות שיהיה זה נכון למשוך דיווידנדים. אי.די.בי של נוחי דנקנר משכה מכלל ביטוח את הדיווידנד הגבוה ביותר מבין חברות הביטוח. הדיווידנד הסתכם לכל בעלי המניות בסכום 360 מיליון שקל מתחילת השנה.



מבין חברות הביטוח הגדולות כלל נדרשה עד כה להשלמות ההון הגבוהות ביותר. משפחת המבורגר משכה מהראל דיווידנד, שגובהו לכל בעלי המניות היה 100 מיליון שקל מתחילת השנה. בעלי המניות של מגדל, ג'נרלי ובנק לאומי, נהנו מדיווידנד בגובה של 50 מיליון שקל מתחילת השנה.



המבנה של חברות הביטוח בישראל הוא למעשה של חברת הביטוח, שבה מרוכזת הפעילות הביטוחית, ומעליה נמצאת חברת אחזקות שמחזיקה בחברות הביטוח. הדיווידנד הוא למעשה דו שלבי. בשלב הראשון הדיווידנד מפעילות הביטוח עולה מחברות הביטוח לחברות האחזקה, ובשלב השני בעלי המניות מושכים דיווידנד מחברת האחזקות. ב-2003-2008 העלו חברות הביטוח דיווידנדים בגובה של 5.1 מיליארד שקל לחברות האחזקה. ב-2007 העלו חברות הביטוח לחברות האחזקה דיווידנדים בגובה של 1.8 מיליארד שקל. גם 2005 היתה שנה יפה לחברות עם דיווידנדים בגובה של 1.15 מיליארד שקל.



העליות בשוקי ההון בשנים האלו הובילו להכנסות גבוהות מדמי ניהול משתנים בפוליסות המשתתפות ברווחים, להכנסות מהשקעות ולרווחים גבוהים. בעלי המניות לא נותרו מקופחים, ומשכו דיווידנדים נאים מחברות האחזקה של חברות הביטוח. 4.7 מיליארד שקל נמשכו כדיווידנד בידי בעלי המניות מחמש חברות הביטוח ב-2003-2008. בעלי המניות של מגדל נהנו מדיווידנדים של כמעט 2 מיליארד שקל.



בעלי המניות של כלל משכו דיווידנד בסך 1.1 מיליארד שקל. הראל, אף שהעלתה מיליארד שקל דיווידנד מחברת הביטוח לחברת האחזקות, חילקה רק 584 מליון שקל דיווידנד לבעלי המניות ורכשה במזומן את הקופות והקרנות במסגרת רפורמת בכר. בעלי המניות של הפניקס ומנורה מבטחים נהנו מדיווידנדים בסך 610 מיליון שקל ו-470 מיליון שקל בהתאמה.



על רקע מדיניות דיווידנדים זו, בעלי השליטה בחברות הביטוח, שנהנו מהרווחים בשנים היפות, צריכים להתמודד כעת עם חברות שבשנים הקרובות ידרשו השקעה. חברות הביטוח נכנסות לתקופה רזה. משמעות התשואות השליליות שהושגו השנה בפוליסות המשתתפות ברווחים היא שברבעונים הקרובים, וכנראה גם בשנים הקרובות, חברות הביטוח לא יוכלו לגבות דמי ניהול בפוליסות המשתתפות ברווחים. עד כה בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה מדובר ב"בור" של דמי ניהול בגובה של 2.2 מיליארד שקל לחברות הביטוח, מבלי להביא בחשבון את אוקטובר-נובמבר, שגם בהם נרשמו ירידות חדות.



במקביל, חברות הביטוח יצטרכו לא רק לגייס כסף כדי לעמוד בדרישות ההון המינימליות של הרגולטור, אלא גם לפעול להגדלת ההון. זאת, מכיוון שב-2012 תאומץ בעולם ובישראל תקנת הסולוונסי 2, שעל פיה יחושב ההון העצמי המינימלי של חברות הביטוח. לחברות בישראל יידרשו השלמות הון ניכרות כדי להגיע להון המינימלי הנדרש לפי סולוונסי 2.