>> התוכנית לפרישת רשת ביטחון לחיסכון לטווח ארוך עלולה לגרור העברת עושר עצומה בשוק ההון. יש לדרוש מהאוצר לא לעשות דבר מלבד קנייה בשוק החופשי, בדומה ל-TARP - תוכנית הסיוע של הממשל האמריקאי לרכישת נכסים בעייתיים. והציבור? עליו להתעשת ולהצטרף אל הממשלה בקניותיה.
בחודשים האחרונים הביאה הפאניקה של הציבור להתפרקות מוחלטת של שוק האג"ח - במקביל לנפילות במחירי המניות. הסיבה היא משיכות ענק מקופות הגמל וקרנות ההשתלמות, לעתים תוך תשלום המס הכרוך בשבירת הקופה או הקרן. לאחר גל משיכות מאסיווי של כ-10 מיליארד שקל בין ספטמבר לאמצע נובמבר, הציבור נרגע קלות והקצב הואט.
האם השוק המקומי אינו יכול לקלוט היצעים באג"ח ומניות בהיקף דומה? לא בהכרח.
בתקופת המשיכות המוגברות פעלו מנהלי הקופות והקרנות תחת לחץ; בחלק מהתקופה, כאשר התגבר הזרם, הם אף הגבירו את קצב המימושים כדי להכין יתרות נזילות לצורך תשלומים לגל המושכים המתמשך, שסופו לא נראה אז. כמה מהקופות והקרנות הגבירו כך את הפאניקה ששררה בשוק, כאשר על שקל בהוראת משיכה הן מכרו ני"ע בשני שקלים.
כאשר הגל הואט בימים האחרונים, חלק מהקופות מצאו עצמן עם רמת נזילות גבוהה מדי, מול רמות מחירים נמוכות ביותר. כיום נמצא השוק ברמות מחירים נמוכות מאוד, המשקפות מיתון כבד ביותר בכלכלה המקומית ובכלכלה העולמית. בין אם יתממש המשבר ובין אם לאו, מרבית המחירים מוערכים כמחירי חסר כלכליים.
בימים אלה מדברת הממשלה על רשת ביטחון, שלפי ההתנהלות הפקידותית והשלטונית, ספק אם תהיה. חמור עוד יותר, היא עלולה להתבצע, אבל בפורמט שעלול לפגוע בחוסכים לטווח הארוך.
אחד הסיכונים הוא שהתערבות ממשלתית תעודד את פעולתם של "ידיים חזקות", קרי קונים חדשים, שייכנסו לצד הקונים בשוק. הדבר ייעשה הן על ידי מתן תמריצים לצד הביקוש והן על ידי רכישות ישירות. התוכנית שהוצעה יוצרת הטיה ברורה לכיוון זה, ומאותתת כי רכישות הממשלה יהיו מינוריות יחסית - בהיקף של 5 מיליארד שקל בלבד.
במקביל, בקרב גופים בעלי נזילות גבוהה - קרי בנקים וחברות ביטוח - מחלחלת ההבנה כי מחירי המניות והאג"ח אטרקטיוויים לטווח הארוך. גופים אלה יפעלו בשתי דרכים: ברכישות ישירות ובאמצעות מתן אשראי לבעלי המניות והחוב לרכוש את הנכסים מהציבור, במחירי החיסול שבהם הם נסחרים.
פעילות זו תביא לעליית מחירים ולרווחיות עבור הגופים הרוכשים. במצב זה הציבור עשוי לראות את שווי הנכסים שמכר בזול מזנק - כשאת הרווח גורפות ידיים אחרות. במלים אחרות, תהיה זו העברת עושר.
הצורך בנזילות גבוהה מדי ופחד מיום המחר עלול להשאיר את הציבור ואת המוסדיים מחוץ לשוק. החיסכון לטווח ארוך יפסיד, ואילו אחרים ירוויחו מתהליך ההתאוששות. במקרה כזה, זו עלולה להיות העברת העושר הגדולה והכואבת ביותר שתירשם בישראל בדרכה להיות שוק הון מתקדם.
לכן צריכה הממשלה לפעול בכיוון זה, ולמקד את פעילותה בתוכנית דוגמת ה- TARP, באמצעות הקמת קרן או קרנות השקעה שרוכשות נכסים בשוק הפתוח. על הממשלה להכריז על סכום גבוה משמעותית מ-5 מיליארד שקל, ובכך להיות הראשונה שמתחילה לסדר את השורות, מתוך ציפייה שאחריה יתיישרו השאר, וזאת רק על פי שיקולים כלכליים.
בעתיד, כאשר יתאוששו המחירים, תוכל הממשלה למכור אותם בשוק ולרשום רווחי הון, שיספקו פיצוי למשלם המסים בעבור תמיכתו בציבור החוסכים, תוך לקיחת הסיכון ורכישתן של אג"ח שחלקן אולי לא יפרעו את החוב. בתוכנית האמריקאית נקצבו חמש שנים שבהן הקרן הממשלתית תחזיק את הנכסים שנרכשו, כדי לא למהר להחזירן אל השוק ולהפיל את המחירים שוב. אצל האמריקאים המהלך הביא לעצירת הנפילות בשוק מכשירי החוב - אין כל סיבה שדבר דומה לא יתרחש בישראל.
הכותב הוא מנכ"ל חברת שקל אג'יו העוסקת בייעוץ פיננסי וליווי חברות
לקחת דוגמה מתוכנית הסיוע האמריקאית
גדעון בן-נון
9.12.2008 / 8:16