מצעד המגוחכים ימשיך להתפרנס גם בבועה הבאה

>> אירועי בועת הדוט.קום של תחילת שנות האלפיים חשפו סיפורים של אנליסטים ובנקאים מנוסים ש"התבכיינו" בתכתובות אימייל על חברות שאין להן סיכוי ובאותו הזמן המליצו עליהן.

כיום העלילה דומה, אם כי השחקנים השתנו. באחרונה התגלו אימיילים של עובדים בחברת דירוג האשראי מודי'ס, ובהם התלוננו שהעובדה שנדרשו להעניק דירוג גבוה לאג"ח מגובות משכנתאות גרמה להם להרגיש כי "מכרו את נשמתם לשטן". במייל אחר כתב עובד של חברת דירוג לעמיתו: "נקווה שכולנו נהיה עשירים ונצא לפנסיה כשבניין הקלפים הזה יתמוטט".



הבועות אמנם שונות - במשבר ההיי-טק מוקד הרעש היה במניות הטכנולוגיה ובמשבר הנוכחי הוא באשראי - אבל התסמינים דומים: כמו שאי אפשר להבין איך אנליסטים העניקו בשנות הבועה שווי של מיליארדים לחברות בלי הכנסות, ששבוע לאחר מכן קרסו, כך אי אפשר להבין איך חברות ענק כמו ליהמן ברדרס ו-AIG קיבלו דירוג אשראי גבוה רגע לפני ההתרסקות.



ניגודי העניינים הביאו למעילה באמון בשני המקרים. בתקופת בועת הדוט.קום, אנליסטים של מחקר, שמשתכרים 100-250 אלף דולר בשנה, גרפו 5-10 מיליון דולר אם תרמו להשגת לקוחות למחלקת בנקאות השקעות. הם דחפו הנפקות גם אם חשבו שמדובר בבלוף. במקרה של חברות הדירוג, ניגוד העניינים מתבטא בכך שהן עובדות בשביל לקוחות - חברות שמשלמות להן - כך שבהגדרה יש להן אינטרס בהצלחת הגיוסים שלהן.



הוא הדין לגבי שמאים וגופים, ובהם משרדי רואי חשבון, שמבצעים הערכות שווי לפעילות מסוימת או לחברה. הרי מספיק שינוי קל במשתנה של שיעור הצמיחה של החברה או שיעור ההיוון של תזרימי המזומנים - כדי להקפיץ שווי. אם ייחשבו קפדנים מדי חברות הדירוג ומעריכי השווי גם עלולים לקבל פחות עבודה.



בועת האשראי חשפה באור מגוחך את חברות הדירוג ומעריכי השווי למיניהם. עדכוני השווי כלפי מטה שנעשו באחרונה בחברות טיב טעם וכלל פיננסים, וההורדות החדות של הדירוגים מזכירים אנליסטים שנותנים המלצות מכירה אחרי שהמניה נפלה.



ואולם כמו שהאנליזה לא נעלמה אחרי התפוצצות הבועה, כך גם מעריכי השווי וחברות הדירוג ימשיכו להתפרנס בגאות הבאה. יש להם מקום כשחקנים, אבל המשקיעים צריכים להפנים לקחים ולקבל את המספרים וההערכות שלהם בחשדנות רבה ובעירבון מאוד מוגבל.