ברק דגן | אמן בלונים

ברק דגן

גיל: 33



מצב משפחתי: נשוי + 1 בדרך



ותק: שנתיים



מגורים: תל אביב



משכורת: "אין תלונות"



משפט לחיים: "לשמח בן אדם אחד ביום. אני מקפיד על זה"



ברק דגן לא עוסק בקסמים במובן הרגיל של המלה, אבל אין דרך אחרת להגדיר את מה שהוא עושה עם בלונים. כשהוא שולף בלון סגול ובלון ירוק מהמזוודה, קשה להאמין שבעוד רגע הם ייהפכו לפרח מרהיב. כשהוא אוחז בלון כתום, מסובב, קושר, חותך, מדהים לראות איך בתוך שתי דקות נוצר פלוטו שנראה בדיוק כמו המקור.



ברק הוא אמן בלונים ("זאת אמנות כמו כל אמנות") שמדבר על היצירות שלו בהתלהבות כנה ("כל פלוטו מרגש אותי מחדש"). מה שהתחיל לגמרי במקרה כתחביב נהפך במהרה למרכז עולמו ולמקור פרנסה, אבל עדיין גורם לו הנאה בלתי פוסקת, ממש כמו בפעם הראשונה שבה אחז בבלון.



מסלול: ברק מעיד על עצמו שתמיד נמשך לאמנות ("אמא שלי גאה לספר שציירתי פרצוף ברור בגיל 11 חודשים. הציור עדיין נמצא אצלה"). הוא מג'נגל בחמישה כדורים, מנגן בגיטרה, מצייר ומצלם ("הרבה עיסוק בידיים"). מנגד, הוא אוהב מאוד את התחומים הריאליים. "אלה שני קצוות שקשה להאמין שהם משתלבים, אבל אני ההוכחה".



אחרי השירות הצבאי הוא עשה תואר ראשון במדעי החברה ותואר שני במינהל עסקים, וכיום הוא עובד בחברת מחשבים גדולה, במקביל לעבודתו כאמן בלונים. בנערותו התעסק מעט עם בלונים ("ידעתי לעשות חרב וכלב, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יכול להגיע לכאלה רמות") אך הפריצה האמיתית לתחום התרחשה לפני שנתיים. "ראיתי פרסומת לאורנג' שבה בנו ג'ונגל מבלונים. בדרך הביתה קניתי חבילת בלונים וגלשתי באינטרנט כדי לקרוא על הנושא. מאז זאת התמכרות". יעל, אשתו של ברק, מחזקת מכיוון המטבח: "אכן התמכרות, אבל במובן החיובי של המלה".



ברק למד ליצור צורות מבלונים באמצעות סרטי הדרכה ב-DVD וגילה שבעולם פועלת קהילת בלונאים ענפה. "לא יכולתי לעזוב את זה. המגע של הבלון מאוד נעים, ואם אני לא מתעסק בזה כמה ימים אני ממש מתגעגע. אני יוצר יש מאין וזה ממלא אותי באושר עילאי. אם לפני שנתיים היו אומרים לי שאני אהיה מסוגל ליצור כאלה דברים, לא הייתי מאמין. היצירה הזאת מלהיבה אנשים בצורה היסטרית כי היא מחזירה אותם לילדות. הבלונים שוברים מחסומים בין אנשים ויוצרים אווירה טובה. לא פעם עומדים סביבי אנשים בסבר פנים רציני, וברגע שאני מתחיל לעבוד עם הבלונים כולם מתחילים לצחוק ונפתחים. הבלון הוא קסם".



מה הקשר בין מחשבים לבלונים? "שני התחומים טכניים, ובשניהם מעורבת יצירתיות, מתן שירות וסיוע לאנשים. גם הבלונים הם סוג של עבודה הנדסית".



סדר יום: ברק עובד בבקרים בחברת מחשבים, וכשיורד הערב הוא פושט את מדי העבודה ונכנס לנעלי האמן ("אלה שני ברקים שונים"). הוא מופיע באירועי חברה, ימי הולדת, בריתות וחתונות. "זה ערב שלם של בלונים, ואני לא חוזר על אף יצירה פעמיים. יש אנשים שיודעים בדיוק מה הם רוצים ויש כאלה שאומרים לעשות מה שבא לי. אני מעדיף את הסוג השני, כי הם מאפשרים לי להיות יצירתי. כשאני מסיים יצירה אני מסתכל עליה וחושב איך אפשר לשפר אותה. אני אוהב את תשומת הלב, אבל אני לא מכור אליה - אחרת הייתי שחקן".



אירועים של ילדים בלבד הם מחוץ לתחום, "לא כי יש לי משהו נגדם. ילדים מתלהבים מהיצירות, אבל מבוגרים מבינים את המורכבות שלהן ולכן מתלהבים יותר".



היקף העבודה: ברק מתאמן מדי יום בין שעה לשעתיים. הוא מופיע כמה פעמים בשבוע, כשעתיים בכל פעם. "אני לא ממציא שום דבר בזמן האירוע, כי אני בלחץ של זמן ונמצא מול אנשים. אסור לי לפשל. אני יכול לאלתר אבל מעדיף שלא".



למה זה כדאי? "זו עבודה מאוד משמחת, צבעונית, מיוחדת ושונה. אני מתעסק בתחום הזה שנתיים והוא עדיין מדהים אותי. אני לא חושב שיש מלה טובה יותר כדי לתאר את זה".



הכי אוהב: "לראות את המבוגרים מגיבים בשמחה עצומה שמתבטאת בצחוק אדיר. הם לא מסירים את המבט מהידיים שלי, ואני יכול להבין למה - זה מהפנט".



הכי שונא: "כשהורה מבקש ממני בלון בשביל הילד שלו, וברור שזה בשבילו אבל הוא מתבייש להודות בזה".



הכי מרגיז: "אין דברים מרגיזים בבלונים".



זה סופו של כל בלון: היצירות מחזיקות מעמד בין כמה ימים (אם הן נמצאות בשמש) לשבועיים (אם הן ניצבות במשרד או בבית). הבלונים, שעשויים מלטקס, לא מזהמים את הסביבה אלא מתכלים כמו עלים של עץ - נעלמים לאט לאט.



מביא מהבית: "נתינה, שמחת חיים ואהדה לזולת. צריך באמת לאהוב לעזור לאנשים כדי לעבוד בכזה לחץ. כולם רוצים בלון".



אחרי העבודה: "היו לי המון תחביבים וזנחתי את רובם לטובת הבלונים. אני רוכב על אופניים, מטייל וגולש באינטרנט. אני נהנה לצלם, בעיקר טבע ואנשים, ואוהב לצלם את היצירות שלי בטבע".



בעוד 10 שנים: "ממשיך להתעסק במחשבים ובלונים, כי זה שילוב מנצח. אני נהנה לשלב בין שני העולמות".



קריירה אלטרנטיווית: "צלם בנשיונל ג'יאוגרפיק".



מדד הקושי: "5. יש אירועים קלים, יש אירועים מתישים, אבל אני אף פעם לא מרגיש שאני בעבודה. זאת הנאה רצופה".



אני מאמין: "ללכת עד הסוף עם מה שאתה אוהב".



מסר לאומה: "בלונים - לא לילדים בלבד".



מה אתה מאחל לעצמך? "להמשיך לשמח אנשים בצורה האדירה הזאת, ולגלות עולמות חדשים בבלונים".