איזה מיתון ואיזה נעליים

בכל שנה בשבוע האחרון של נובמבר חוגגים מאות מיליוני אמריקאים את חג ההודיה. מדוע? כדי להודות לאינדיאנים שב-1621 עזרו למהגרים בריטים טריים ורעבים ולימדו אותם כיצד לצוד צלופחים, לגדל תירס ולשרוד בחורף. כמובן שצאצאי האינדיאנים חוגגים כיום את החג הספציפי הזה בהרבה פחות התלהבות מצאצאי אותם מהגרים.

מדובר בחג חילוני חשוב במיוחד שכרוך למרבה הצער גם בארוחה חגיגית במיוחד, הכוללת תרנגול הודו ממולא במיוחד, פשטידת דלעת ושאר רכיבים מוזרים (מצד שני, בטח גם ללינקולן היתה נדרשת עקומת למידה עם גפילטע פיש ורגל קרושה). מכיוון שהאמריקאים הם עם נבון וחופשי בארצו, כל החגים והחופשות שלהם (פרט ל-4 ביולי, כמובן) חלים תמיד בסוף השבוע או בתחילתו. וכך, גם חג ההודיה חש לעזרתם ביום חמישי - כדי שאפשר יהיה לעשות גשר ולזכות ב"סוף שבוע" בן ארבעה ימים.



אבל בואו ניגש לעיקר. למחרת יום חמישי של חג ההודיה מתעוררים הזומבים מוכי ההנגאובר מתרנגול ההודו הנ"ל השכם בבוקר, ופוצחים בחג האמיתי: הסיילים של סוף השנה. אחרי כל יום חמישי בא בדרך כלל יום שישי, וזה המגיע אחרי חג הודיה מוקדש לשופינג וקרוי יום שישי השחור.



מדוע שחור? בגלל פקקי התנועה והתורים האינסופיים, וגם בגלל שהקמעונאים הגדולים עוברים בדרך כלל לרווח אחרי אותו יום שישי שפותח את טירוף השופינג הבלתי נשלט שנמשך עד תחילת השנה הבאה. מן הסתם שם הולם יותר הוא "יום שישי האדום", מכיוון שרוב תושבי וכל תושבות העיר לוקים בסוג של אמוק קמעונאי ורואים בעיקר אדום בעיניים.



מדובר בתוצאה ישירה של התקפת האדרנלין ואובדן החושים שאוחזים בקניינית מצויה למראה הפתקים הקטנים והאדמדמים שמבשרים על 70% הנחה בסאקס של השדירה החמישית. אגב, יום שישי השחור השנה היה אכן עצוב, כאשר עדר של מוכי אמוק דרסו למוות שומר בוולמארט בלונג איילנד - והיו מקרים דומים נוספים.



אבל הטרגדיות הזניחות האלה נשכחו ונשטפו בן ליל במבול של פליירים, באנרים, טלפונים, תשדירי טלוויזיה ורדיו, בלונים פורחים, כרוזים וכל אמצעי אחר שתוכלו להעלות בדמיונכם כדי לגרור אתכם אל החנויות. מייסיס התקיפה עם שחר והציעה 10% הנחה נוספים למי שישכים ויגיע משבע בבוקר ועד הצהריים. אמזון היגרה את יום שישי השחור ליום חמישי כדי להקדים את כולם. הרשת כולה נפלה קורבן להתקפה של שוברים ערמומיים שהקנו "10%-20% הנחה נוספת למביא שובר זה" (כמובן שכל מי שהגיע לחנות זכה באותה הנחה גם ללא השובר).



הפחד מהמיתון, שבשבוע שעבר הוכרז רשמית בארה"ב, הביא גם את רוב הרשתות והסוחרים לחתוך במחירים עצמם עם חרב של האטורי הנזו, ולהציע שיעורי הנחה שבדרך כלל נוחתים בחנויות רק מאוחר יותר בשנה או אחרי חג המולד.



זה עבד מצוין: המוני אדם פלשו לרחובות, צבאו על החנויות והביאו לתנועת קונים גבוהה יותר מבשנה שעברה - אף שבשל המחירים הנמוכים לא ברור מה תהיה ההשפעה האמיתית על שורת הרווח והפסד של הקמעונאים.



אותם רוכשי אמוק מייצרים לעצמם ארגומנטציה מצוינת להצדקת ההשתוללות, וההליך הפסיכולוגי נשמע בדרך כלל בערך כך: "אחרי הכל המיתון רק התחיל, השנה הבאה תהיה קשה במיוחד, וכדאי שנפנק את עצמנו קצת ככה למזכרת לפני שנכנסים למשטר הצנע. בכלל, זה הרי עוול מוסרי, פשע נגד האנושות לא לקנות ג'ינס שרק אתמול עלו 500 דולר והיום עולים רק 200. חצי חינם. נקנה שלושה זוגות ועוד שניים לאחותי.



"זו בדיוק גם ה-הזדמנות להצטייד לחורף כשהמחירים זולים. שתיים-שלוש פלזמות חדשות גדולות, נגן בלו-ריי וכמה עשרות סרטים כדי להעביר את הערבים הקרים בבית נטול החימום. נוסיף כמה חליפות ומעילים של ארמני כדי שהשכנים לא יחשבו חלילה שמצבנו לא משהו - וברור שצריך להשקיע חזק בזהב ויהלומים. נתון ומוגמר הוא שבעת מיתון חוזרים לבייסיקס, ואין כמו כמה קראטים ורודים ובריאים שישמרו על ערכם בזמן שהם נחים לי על האוזניים, קצת מעל האח הענק שלהם שתלוי לי על הצוואר.



"כמעט ושכחתי - יש גם דגם חדש של נייקון שמצלם ב-4,000 מגה פיקסל, עושה סרט קולנוע בהיי-דף עם ג'וני דפ ורוחץ כלים. אנחנו חייבים מצלמה כזו כי מיתון כזה מגיע רק פעם בהמון שנים, וכדאי שיהיו לנו תמונות מעולות למזכרת לדורות הבאים. כבר נאמר שמי שאינו זוכר את ההיסטוריה נידון לשוב ולחיותה. ואותה אמירה נכונה גם לגבי ההיסטריה.



"אגב, ברחוב 67 יש סייל יינות מדהים, ומכיוון שכנראה נצא למסעדות רק פעמיים בשבוע בזמן המיתון הכרחי שנצטייד בכמה ארגזי פטרוסים צעירים יחסית לכבוד המשבר. קריטי גם לא לשכוח כמה שקיות אנחנו צריכים וצורכים במשך השנה, ומשתלם להשקיע בשקיות איכותיות ויפות, עם לוגו מאיר עיניים וידידותי - נניח 'גוצ'י'. ושיהיו כבר מלאות במשהו אם אנחנו כבר כאן. כך אנחנו גם תורמים לאיכות הסביבה ומקטינים את חתימת הפחמן שלנו.



"והכי, אבל הכי חשובות הן כמובן הנעליים. הרי ידוע ומחוור לכולנו שרק עשירים יכולים להרשות לעצמם נעליים זולות. אנו, העניים המרודים של ניו יורק, חייבים לקנות נעליים משובחות שיחזיקו מעמד כל החורף, גם כשנשרך רגלינו בשלג חזרה לבלומינגדיילס לסיילים שאחרי הכריסמס. ובכלל, מיתון או לא מיתון, צריך ליהנות ולקחת את החיים כמו שהם באים. סה לה וי, או כמו שאומרים אצלנו, סייל לה וי".