>> כמעט כל תוכנית להקמת מגדל מגורים בישראל נתקלת בהתנגדות עזה. השכנים ופעילים סביבתיים נזעקים לעצור את הזוועה, ומנגד מסבירים חובבי המגדלים והרשויות כי זו צורת החיים המודרנית במרכזי הערים ולא מצליחים להבין על מה כל המהומה. סביר להניח כי אחת הסיבות להתנגדות שמעוררים מגדלי המגורים היא שבעבור רבים הם מסמלים את הזלזול שמפגינים רבים מבעלי ההון - שלהם נועדו רוב המגדלים - בסביבת מגוריהם.
על רקע זה החליטו בבצלאל לקיים יום עיון בסוגיית המגדלים, בשיתוף שגרירות ספרד בישראל ומכון סרוונטס בתל אביב. כותרתו של יום העיון שהתקיים לפני כשבועיים היתה "ארכיטקטורה ואורבניזם בספרד בת ימינו", והשתתפו בו שני מתכנני מגדלים ספרדים: האדריכל איניאקי אבאלוס ממשרד אבאלוס וסנטקייביץ במדריד והגיאוגרף ומתכנן הערים ג'ורדי בורחה.
בסיס לעיר המודרנית
אבאלוס, מהאדריכלים הבולטים בספרד, הוא הבעלים של משרד אדריכלים בשיתוף האדריכלית רנטה סנטקייביץ. לדעתו, טמון פוטנציאל רב בהקמת מגדלי מגורים בעיר המודרנית. "ההיגיון הוורטיקאלי בתכנון של חלל מתאים מאוד לעיר של המאה ה-21. הצפיפות בערים גוברת בהתמדה, לא רק בערי המזרח הרחוק אלא גם באירופה, ולכן ההיגיון של המגדל יכול לשמש את העיר במגוון שימושים, בעיקר מעורבים (מסחר ומגורים)".
אבאלוס מדגיש את החשיבות של שילוב שימושים ציבוריים, כמו מוזיאונים, במגדלי המגורים. שילוב זה מעניק, לדעתו, משמעות עירונית למגדל, הנהנה מבולטות וסמליות בנוף האורבני.
"המגדלים קיימים כבר 150 שנה והתפתחו מטעמים קפיטליסטיים, אבל אפשר להשתמש בהיגיון שלהם גם בעיר סוציאל-דמוקרטית. לשימוש המעורב במגדלים ולשילוב שימושים ציבוריים בהם, לאו דווקא בקומת הקרקע, יש כוח כלכלי רב שיכול להיות מנוהל לטובת העיר", מסביר אבאלוס.
את המאבקים סביב הקמת המגדלים מכיר אבאלוס, ולא רק מישראל. "בכל המדינות שבהן ביקרתי קיים ויכוח בנוגע למגדלים. לדעתי, התפישה שלפיה המגדלים הורסים את העיר היא ישנה ושמרנית. הרי אין עיר בעולם שיש בה מורכבות עירונית כמו ניו יורק, והיא ההוכחה לכך שיש היגיון בהקמת מגדלים במרקם האורבני.
"צריך להתייחס למגדלים כחיוניים לעתידו של המטרופולין במאה ה-21. לא משנה אם אוהבים אותם או לא. כמובן שלהמשיך ליצור מגדלים עם ההיגיון של המאה ה-19 זו טעות. שילוב חלל ציבורי במגדלים, שיתרום להתפתחות העיר, ישנה את השיח בעניין. אמנם זה עדיין ניסוי, אבל מדובר בניסוי חיוני בהקשר של הצפיפות בעיר המודרנית", מוסיף אבאלוס.
ברחבי העולם הוקמו מגדלים רבים המשלבים שימושים ציבוריים, שאינם ממוקמים בקומת הרחוב. פרויקט מוזיאון פלאזה בלאויסוויל, קנטאקי, שתיכנן משרד האדריכלים Architecture Pc REX יכול לשמש דוגמה. מדובר במגדל הכולל מגוון שימושים: מוזיאון, מגורי יוקרה, מלון, משרדים, לופטים ומסחר. המוזיאון נמצא בקומה המקשרת את כל חלקי המבנה. המגדל, שהוקם במגרש לא אטרקטיווי בעיר התחתית של לאויסוויל, תרם רבות להתעוררות העירונית של האזור.
צפיפות ואקולוגיה
יובל יסקי, אדריכל תל-אביבי ומקים תא עיר מדינה במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, אומר כי יום העיון הוא חלק מאג'נדה שמרבים לעסוק בה בשנים האחרונות במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. "אנחנו עוסקים בשאלות של צפיפות ואקולוגיה במובן הרחב - כלומר ביצירה של סביבות מחייה מקיימות מבחינה סביבתית וחברתית. זה מהלך המסתכל על ישראל כמדינה קטנה עם אוכלוסייה יחסית צעירה וקצב גידול מהיר.
"בין השאר, יש סטודיו הבוחן אפשרות לבנות מגדלים על מגרשים סטנדרטיים, ולא רק על מגרשים גדולים. בישראל, מכיוון שהמגדלים הם פונקציה של יכולת כלכלית ונבנים על כמה מגרשים שאוחדו, נוצר סביבם מרקם אוורירי מבחינת הרחוב - ולא נוצרת צפיפות עירונית שכה חשובה לשגשוגו של המרחב העירוני", מציין יסקי.
יסקי, בדומה לאבאלוס, חושב שהמגדלים משמעותיים להתפתחותה של עיר. "בביקורת על בניית מגדלים יש הרבה צדקנות. הבעייתיות של בדיון בלטה בתעמולה לבחירות המוניציפאליות בתל אביב, שעסקה המון בעניין. קיימת בעיה כשמדברים על אקולוגיה אבל עם טון אנטי צפיפות, בהקשר של המגדלים. ברור שיש צורך בצפיפות עירונית וככל שנרכז יותר עסקים, מגורים וכן הלאה במרכז העיר נחסוך נסיעות ונקטין את היוממות (מגורים מחוץ לעיר והגעה אליה לצורך עבודה ובילויים).
"יש כיום בתל אביב את הפוטנציאל לשלב בין מגדלים לרקמה קיימת. הרקמה הנפלאה של הרחוב התל-אביבי אינה קדושה - מחיר שמירתה, בלי להקים מגדלים, הוא זחילה לפרברים", מדגיש יסקי.
מנותקים מהרחוב
הטיעון של יסקי מקובל בקרב חובבי המגדלים, שטוענים כי אין ברירה אלא לבנות מגדלים בישראל בגלל גודלה והצורך לשמור על השטחים הפתוחים. מנגד, המתנגדים טוענים כי מגדלי המגורים הם בזבזני אנרגיה, הן בבנייה הן בשימוש השוטף. אחת הדוגמאות לכך היא שכמעט אי אפשר להשתמש באוורור טבעי במגדלים - פתיחת חלונות בקומות העליונות עלולה לגרום לסערה לא קטנה בדירה.
טיעון מרכזי נוסף שמעלים מתנגדי המגדלים הוא שניתן להגיע לאותה צפיפות עירונית, המתקבלת באמצעות מגדלים, על ידי בנייה מרקמית (שמירה על האופי העירוני באמצעות תוספת של קומות מעטות בלבד), כפי שנהוג בפאריס ובברצלונה - ערים צפופות וכמעט נטולות מגדלים. כך נוכל לשמור על רמת צפיפות סבירה ולא ניצור עיר היפר-צפופה שנראית כאילו נלקחה מהסרט "בלייד ראנר".
מצדדי המגדלים גורסים כי ריכוז האנשים בהם מאפשר להקטין את עלויות ההתקנה של מערכות אקולוגיות, בין השאר למחזור מים ולחימומם, באמצעות החום שנפלט ממערכת המיזוג. המתנגדים משיבים כי כמעט לא עושים שימוש במערכות אלו. יתרה מזאת, המגדלים פתורים מהחובה להתקין דודי שמש (מעל שמונה קומות).
גם בנוגע לטיב הקשר בין המגדלים לעיר הדעות חלוקות. המתנגדים טוענים כי המגדלים מנותקים מהעיר. דייריהם יורדים מהדירות לחניון באמצעות מעלית ויוצאים מהמגדל כמעט רק ברכבם הפרטי - מה שיוצר ניכור ופוגע בחיי הרחוב שכה חיוניים לשגשוגו של המרחב העירוני.
במובן מסוים, פגיעתם של מגדלי המגורים ברחוב דומה לזו שהסבו הקניונים. מצדדי המגדלים טוענים כי הניכור הזה קיים בכל מקרה בעיר המודרנית ונוצר גם בבנייה בגובה שמונה קומות, ולא רק במגדלים של 30 קומות.
התומכים מאמינים כי הדיירים הרבים המתגוררים בכל מגדל מגבירים את התנועה ברחוב ומטיבים עם העיר. תפישה זו יוצאת מנקודת הנחה שחיי העיר השוקקים אכן גורמים לשוכני המגדלים להשאיר את הג'יפ בחנייה ולצאת לעיסוקיהם בהליכה.
לא לעשירים בלבד
נקודה בעייתית נוספת בהקשר של מגדלי המגורים היא שמאכלסים אותם בעיקר דיירים אמידים. העלות הגבוהה של הבנייה והתחזוקה במגדלים לעומת בניין נמוך היא הגורם המרכזי לכך. בהקשר זה תוהים מתנגדי המגדלים מה יעלה בגורל המגדלים, הנהנים כיום מתדמית אטרקטיווית וזוהרת, כאשר יזדקנו והאוכלוסייה האמידה, שביכולתה לעמוד בעלות תחזוקם, תנטוש אותם. מי יגור בהם אז? איך יתחזקו אותם?
"האקסיומה שלפיה המגדלים נועדו רק לעשירים, אינה נכונה יותר", אומר יסקי. "בני המעמד הבינוני מתגוררים במגדלים רבים ומתחזקים את המבנים ברמה ראויה. המגדלים במתחם צמרת הם יקרים בגלל האקסטרות, מבחינת התחזוקה ורמת הגימור. יצירת טיפוס של מגדל שהוא יותר בר קיימא מבחינת עלויות האחזקה תביא להתאמת המגדלים גם לאוכלוסייה עשירה פחות".
סיבה נוספת לאנטגוניזם שמעוררים המגדלים היא שהם מהווים מעין עדות לשליטת בעלי ההון במרחב העירוני ולאוזלת ידן של רשויות התכנון. המגדלים המוקמים בישראל משרתים בעיקר את היזמים ואת דייריהם האמידים ופחות את תושבי העיר. מגדל ישראלי אינו תוצר של מדיניות תכנון, אפילו במקרה של מתחם צמרת, אלא ביטוי ליכולתו של יזם ללחוץ על מקבלי ההחלטות לאפשר לו זכויות בנייה מוגדלות.
מדיניות תכנון מסודרת המגדירה היכן ניתן לבנות מגדלים והיכן לא, תבטיח כי תושבי העיר ייהנו מהם ותקטין את הסיכוי שמישהו יקום בבוקר ויגלה כי מתחילים לבנות גורד שחקים לידו. יתרה מזאת, רשויות התכנון צריכות להתנות את הענקת זכויות הבנייה המוגדלות ליזמים בהשקעה במרחב העירוני - ולא רק לשמר מבנים שלא נעשה בהם שימוש (כמו ברובע לב העיר בתל אביב). הקמת גינות שיהיו פתוחות לכלל האוכלוסייה, ולא רק לשוכני המגדל, יכולה להיות התחלה טובה.
מתחם פארק צמרת, חרף היותו תוצר של לחץ יזמי, הוא דוגמה לשימוש נכון במגדלים במרחב העירוני. הרי אף אחד, בשום מקרה אחר, לא היה רוצה לגור בין דרך נמיר, נתיבי איילון ופסי הרכבת. במתחם הקימו מקבץ של מגדלים - מה שמפחית את האיום הנובע מגודלם העצום ביחס לסביבה במקומות אחרים.
שינוי בתפישה התכנונית
תכנון מוצלח של מגדל ושל מיקומו במרחב העירוני יכול לפתור רבות מהבעיות. יצירת קומת מסד, הכוללת שימושים מסחריים, תסייע ליצירת המשכיות של הרחוב גם מתחת למגדל. המתכננים צריכים לזכור כי מבחינת התחושה של המפגש בין המגדל לעיר יש חשיבות רבה לנקודת מבטו של הולך הרגל. טיפול מושכל בקומות הנמוכות, יצירת תחושה של פתיחות לרחוב והסטה של המגדל לאחור מהקומה השלישית - יבטיחו אור שמש להולכי הרגל וישרו תחושה מרווחת ונעימה יותר.
"חסר אצלנו ידע על איך בונים מגדלים כמו שצריך. אבל אחרי שהוקמו מגדלים כמו YOO יש כבר זרימה של ידע בתחום, שמחלחלת גם למטה. אם פעם הוקמו במערב ראשון לציון רק מגדלים מטיפוס H (מבנה המגורים המקובל) שעבר מתיחה לגובה, הרי שכיום גם השוק הזה לומד איך לבנות מגדלים ודירות טובים יותר. צריך לחולל שינוי לא פשוט, גם בגלל הקיבעון של הקבלנים שרגילים לפתרונות מסוימים. בניין של 24 קומות הוא לא הכפלה של בניין בן 12 קומות - אבל השוק ילמד", מסכם יסקי.
מגדל בלי חומה
שני שילה
12.12.2008 / 9:03