>> ביום ראשון בערב קיבל אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, טלפון בהול עם דרישה להתייצבות מיידית לפגישת חירום של לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. בראש הלשכה עומד סנשו פנשה, והפגישה היתה צריכה להיות עם דון קישוט בכבודו ובעצמו.
לין, שנרעש מגודל הכבוד שנפל בחלקו, לא כל כך אהב את ההזנקה המיידית, הודיע שהוא עסוק ונשאר בבית.
בסיכום אותה ישיבה הודיע שרגא ברוש (סנשו פנשה) שלשכת התיאום החליטה לא רק לתמוך בשביתה הכללית בנושא רשת הביטחון, שעליה הכריז עופר עיני (דון קישוט), אלא גם לצרף לשביתה את כל המגזר הפרטי כולו!
זה היה יותר מדי. שהמגזר הפרטי ישבות למען האינטרסים הפוליטיים של עיני? שהמגזר הפרטי יפגע בעצמו כדי לעזור למפלגת העבודה? האם התעשיינים לא מבינים לאן לוקח אותם ברוש, נושא כליו של עיני?
הברית הבלתי קדושה הזו בין השניים נכרתה בפועל בעת השביתה הגדולה בנמלי הים. האוצר רצה להכניס קצת תחרות לנמלים, כדי לשפר ולהוזיל את השירות ליצואנים וליבואנים, אך עיני הגן על עובדי הנמלים וברוש תמך בו, אף שזה בניגוד מוחלט לאינטרס ארוך הטווח של התעשיינים.
בשביתה הזו הבינו השניים שכדאי להם לשתף פעולה, ויחד לקרקס את הממשלה. כי למה לריב אם יש ממשלה חלשה שניתן להוציא ממנה הטבות ותקציבים בלי גבול?
כך המשיך ברוש ותמך בהתנגדותו של עיני לרפורמה במשק החשמל - וגם זה בניגוד לאינטרס של התעשיינים. ברוש אף תמך בכל סכסוכי העבודה שעליהם הכריז עיני, שכינה אותו "ידידי שרגא ברוש".
כאשר עיני רץ לבחירות בהסתדרות, הזמין ברוש לביתו את מי שניסה להתמודד מול עיני על ראשות ההסתדרות, כדי לשכנעו לרדת מהסיפור. באחרונה הגיש ברוש "תוכנית כלכלית" לאוצר, שלפיה המדינה צריכה לרכוש ולתמוך באיגרות החוב הקונצרניות, וגם להעמיד קרן ממשלתית בסך מיליארד שקל למען התעשייה. עיני מצדו דורש עכשיו מיליארד שקל "כדי למנוע פיטורים".
על רקע ממשלה שלא קיימת וראש ממשלה שרוצה להיזכר כאיש הטוב, ולא כאיש המושחת, אנחנו צפויים לעוד הרבה הפתעות מדון קישוט וסנשו פנשה. הסחיטה האמיתית עדיין לא החלה. עד לבחירות יש עוד חודשיים, ואלה יהיו החודשיים הכי יקרים שהיו כאן מאז ומעולם.
האם לנגיד יש תואר בפסיכולוגיה
עד לפני שבועות ספורים התנגד סטנלי פישר לכל תוכנית חירום. הוא אמר שאין מקום לשום תוכנית להאצה כלכלית, ובטח שלא לרשת ביטחון. הוא אמר שמצב המשק טוב, ואין מקום להתערבות האוצר.
אבל במשך הזמן הלחצים הפוליטיים גברו, הציבור הקים קול צעקה ופישר החל לשנות כיוון. פתאום הוא כבר בעד תוכנית להאצה כלכלית, ופתאום הוא כן חושב על רשת ביטחון.
הנימוקים שלו למען רשת ביטחון הם די מוזרים. הוא לא אומר שהרשת טובה לכלכלה. כי היא לא. אבל הוא אומר שאם הנושא עלה כבר לסדר היום, צריך לבצע אותו כדי להורידו מסדר היום. וכדי לצאת 'אחראי מבוגר', הוא גם אומר לראש הממשלה: אל תחרוג אפילו בשקל מהתוכנית שכבר אושרה.
ויש עוד סוד גדול אחד בבנק ישראל: כל הצמרת המקצועית בבנק ישראל התנגדה לרשת הביטחון. היחיד שתמך בנגיד היה המשנה שלו, צבי אקשטיין, שכבר אמר בעבר כי הוא תמיד יתמוך במי שהביא אותו לבנק.
לפני כשבוע, בדיון אצל ראש הממשלה, אמר הנגיד שהסיבה לתמיכה שלו ברשת הביטחון נעוצה ב"פסיכולוגיית המונים". על כך ענה אולמרט: "בפסיכולוגיית המונים אתה לא מבין יותר ממני" - ואחר כך ניסה להעביר תוכנית הרבה יותר רחבה. כי אם הנושא הוא פסיכולגיית המונים, אז אולמרט באמת מבין בכך יותר.
ההבדל בין פרטי לציבורי
השבוע אמר יצחק תשובה שנכון שיש לו מטוס פרטי, אך זה מטוס פרטי ששייך לחברה הפרטית שלו, ולא לציבורית. טוב. בסדר. אבל השבוע גם התבשרנו שאותה חברה פרטית שמחזיקה במטוס, 'אלעד קנדה' מכרה לפני כמה ימים 4,000 דירות בקנדה. היקף העסקה הוא 360 מיליון דולר.
וכאן מתעוררת שאלה עקרונית: איך מבדיל תשובה בין תשובה הפרטי לתשובה הציבורי? מה הוא עושה כאשר באחת מנסיעותיו לחו"ל נופלת לידיו עסקה ממש טובה? האם הוא יציע אותה לחברה הפרטית שלו, או לציבורית? ואם החברה הפרטית שלו נתקעת בפרויקט לא הכי טוב, או רוכשת מגרש לא הכי מבוקש, האם הוא ינסה למכור את הנכס לחברה הציבורית שבה הוא שולט כדי לחלץ את עצמו מהברוך?
בקיצור, אחזקה בחברה פרטית ובחברה ציבורית שעוסקות באותם נושאים ממש, היא מקור ברור לניגודי אינטרסים, והאדם קרוב הרי אצל עצמו. ולכן הרשות לניירות ערך צריכה להוציא הוראה חדשה שלפיה כל מי שרוצה לצאת לבורסה ולגייס הון מהציבור, צריך להנפיק את כל עסקיו, ולא להשאיר לעצמו "חברה פרטית". אסור לשים מכשול בפני איש עסקים.
דון קישוט וסנשו פנשה מקרקסים אותנו
נחמיה שטרסלר
12.12.2008 / 9:03