חתן פרס נובל לכלכלה, ג'וזף שטיגליץ, הציג במאמר שפירסם השבוע במגזין "ואניטי פייר" את חמש השגיאות המרכזיות במדיניות הפיננסית של ארה"ב שהובילו לדעתו למשבר הכלכלי הנוכחי. השגיאות בוצעו בתקופות הנשיאים רונלד רייגן, ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן, כתב שטיגליץ, לשעבר הכלכלן הראשי של הבנק העולמי.
השגיאה הראשונה היתה החלטתו של הנשיא רונלד רייגן שלא להאריך את כהונתו של יו"ר הבנק הפדרלי, פול וולקר, ובמקום זאת למנות לתפקיד את אלן גרינספאן. "וולקר עשה את מה שבנקאים מרכזיים אמורים לעשות. בתקופת כהונתו ירדה האינפלציה בארה"ב מרמה של יותר מ-11% לפחות מ-4%. בעולם הבנקים המרכזיים, הדבר היה אמור להבטיח את הארכת כהונתו", כתב שטיגליץ.
אלא שוולקר גם הבין כי נדרשת רגולציה של השווקים הפיננסים, ורייגן העדיף מישהו שאינו מאמין ברגולציה, ועל כן בחר למנות לתפקיד את גרינספאן, אשר היה ידוע בהתנגדותו לרגולציה. "השילוב של שיטפון הנזילות והיעדר רגולציה אשר הוביל גרינספאן התברר כהרסני", כתב שטיגליץ, שציין כי בתקופת כהונתו של גרינספאן נוצרו שתי בועות - בועת ההיי-טק והבועת הנדל"ן.
בחודש שעבר, הודיע הנשיא הנבחר של ארה"ב, ברק אובמה, על מינוי וולקר ליו"ר מועצת יועצים כלכליים חדשה, אשר תייעץ לו בתחום הכלכלי.
שגיאת המדיניות השנייה שהובילה למשבר הנוכחי, אשר בוצעה בתקופת נשיאותו של הנשיא ביל קלינטון, היתה ביטול חוק גלאס-סטיגל, שחוקק ב-1933 בתקופת השפל הכלכלי הגדול, ואשר אסר על בנקים מסחריים בארה"ב לפעול בתחום בנקאות ההשקעות. לדברי שטיגליץ, ביטול החוק בסוף 99' בא בעקבות לחץ מצד שדולת מגזרי השירותים הפיננסים והבנקאות, אשר השקיעה 300 מיליון דולר בשכנוע הקונגרס והממשל לבטל את החוק.
השגיאה השלישית היתה הקלות המס לעשירים שהוביל הנשיא ג'ורג' בוש הבן, אשר יושמו לראשונה ביוני 2001, והוארכו שוב כעבור שנתיים. לדברי שטיגליץ, הקלות מס אלה מילאו תפקיד מרכזי ביצירת התנאים, שהובילו למשבר הנוכחי. זאת משום שהן תרמו מעט מאוד להמרצת הכלכלה, והותירו את תפקיד המרצת הכלכלה לבנק הפדרלי, אשר עשה זאת על ידי הורדות ריבית והזרמות נזילות חסרות תקדים, שהובילו לבועה בשוק המשכנתאות והדיור.
קיצוץ שיעורי המס על רווחי הון תרם למשבר באופן נוסף, שכן היתה לו משמעות ערכית: ספקולנטים שהימרו וזכו, נדרשו לשלם שיעורי מס נמוכים יותר מאשר אנשים עובדים בשכר. יתר על כן, ההחלטה גם עודדה מינוף, משום שהריבית על ההלוואות הוכרה כהוצאה פטורה ממס, ציין שטיגליץ.
שגיאת המדיניות הרביעית שהובילו למשבר היתה קשורה לאישור חוק סרביינס אוקסלי בקיץ 2002, בעקבות סדרה של שערוריות חשבונאיות במגזר התאגידי בארה"ב, שהובילו בין השאר לקריסת חברות וורלדקום ואנרון. במהלך המשא ומתן שהוביל בסופו של דבר לחקיקת סרביינס אוקסלי, התקבלה החלטה שלא להתמודד עם הבעיה שלדעת רבים - בהם יו"ר רשות ני"ע בארה"ב (SEC) לשעבר, ארתור לוויט - עמדה בבסיס השערוריות החשבונאיות: אופציות למניות.
אופציות למניות מהוות תמריץ לחשבונאות רעה - משום שהן מעודדת הנהלות של חברות לסלף את תוצאותיהן הכספיות, כדי להביא לעליית מניות החברות, ובכך להגדיל את הרווחים ממימוש אופציות, ציין שטיגליץ.
"מבנה התמריצים של חברות דירוג האשראי אף הוא התברר כמעוות", הוסיף שטיגליץ. "חברות דירוג אשראי דוגמת סטנדרד אנד פור'ס (S&P) ומודי'ס קיבלו כסף מאותם האנשים שאותם הן היו אמורות לדרג. כתוצאה מכך, היו להן את כל הסיבות להעניק לחברות דירוג גבוה", כתב. "כבר ראינו כשל דומה של חברות דירוג האשראי במהלך המשבר של מזרח אסיה בשנות ה-90: דירוגים גבוהים עודדו זרימת של כסף לאזור, ואז היפוך פתאומי בדירוגים גרם להרס רב. אבל האחראים על המדיניות הפיננסית לא הקדישו לכך תשומת לב", ציין שטיגליץ.
"השגיאה האחרונה היתה אישור חבילת החילוץ הפיננסי בחודש אוקטובר השנה - כלומר תגובתו של הממשל למשבר עצמו", כתב שטיגליץ. "הצעת החוק המקורית של שר האוצר הנרי פולסון - מסמך בן שלושה עמודים שהיה מעניק לו חופש מוחלט ונטול פיקוח להוצאת 700 מיליארד דולר - היתה מעשה של יוהרה עצומה. הבנקים העניקו יותר מדי הלוואות בעייתיות. היו חורים גדולים במאזנים הכספיים שלהם. איש לא ידע מה אמיתי ומה בדיוני. חבילת החילוץ היתה כמו עירוי דם ענק לחולה שסובל מדימום פנימי, מבלי שנעשה דבר כדי לטפל במקור הבעיה, כלומר בעיקולי הבתים", כתב שטיגליץ.
לסיכום כתב שטיגליץ: "האמת היא שמרבית השגיאות מסתכמות בסופו של דבר בשגיאה אחת: ההנחה ששווקים מסוגלים לתקן את עצמם ושתפקיד הממשלה צריך להיות מינימלי".
יו"ר הבנק הפדרלי לשער, גרינספאן, התייחס להנחה זו - במבט לאחור - בדברים שאמר בדיון שנערך בסתיו האחרון בקונגרס: "מצאתי בה פגם", אמר גרינספאן. חבר בית הנבחרים הנרי וקסמן דחק בתגובה ביו"ר הבנק הפדרלי לשעבר, ואמר: "במילים אחרות, מצאת שתפיסת העולם שלך, האידיאולוגיה שלך, לא היתה נכונה, ושהיא לא עבדה". "בהחלט, בדיוק", ענה גרינספאן".
"אימוץ פילוסופיה כלכלית פגומה זו באמריקה ובמרבית העולם הפכה את המשבר הנוכחי לבלתי נמנע", סיכם שטיגליץ.
שטיגליץ, אשר נחשב לאחד ממבקריו הבולטים ביותר של "קונצנזוס וואשיגנטון", מונה בשנת 1997 לתפקיד הכלכלן הראשי של הבנק העולמי לאחר פטירתו של מיכאל ברונו, נגיד בנק ישראל לשעבר שהיה גם הכלכלן הראשי של הבנק העולמי. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, פרץ המשבר הפיננסי בדרום מזרח אסיה ואחריו ברוסיה.
בעקבות המשבר הכלכלי שפקד את "הנמרים האסיאתים", החל שטיגליץ להשמיע ביקורת הולכת וגוברת כלפי קרן המטבע הבינ"ל ומשרד האוצר האמריקאי. בשלהי 1999, אחרי סדרה של התבטאויות וראיונות לתקשורת, שבהם הביע הבנה למניעיהם של המפגינים נגד הגלובליזציה, הודח שטיגליץ מהבנק העולמי.
שטיגליץ זכה ב-2001 בפרס נובל לכלכלה על עבודתו המנתחת כיצד גישה בלתי אחידה למידע גורמת לתפקוד לקוי של שווקים, בהפחיתה את יכולתם של בני האדם לקבל החלטות רציונליות.
ג'וזף שטיגליץ: "האחראים למשבר - רייגן, קלינטון ובוש הבן"
נמרוד הלפרן
12.12.2008 / 17:27