לאן נעלם הכסף?

ניו יורק טיימס

>> במשך שנים, יריבים ורגולטורים תהו מה היה מקור הקסם של ברנרד ל' מאדוף. ביום שישי, פחות מיממה לאחר שנעצר אחד מהאנשים הבולטים בוול סטריט באישומים שהרשויות טוענות כי הן "הונאת פונזי" הגדולה בהיסטוריה של עולם הפיננסי, החלו רבים לשאול האם ייתכן שמאדוף פעל לבדו, ומדוע לא נחשפה הונאתו מוקדם יותר.



כמה משקיעים אמרו כי הטילו ספק בכישורי ההשקעה הנדירים של מאדוף כבר לפני שנים, בהצביעם על התשואות היציבות באופן בלתי רגיל, אסטרטגיית ההשקעות המעורפלת שלו, וחברת החשבונאות הבלתי מוכרת שבדקה את מאזניו.



למרות סימני האזהרה האלה ואחרים, קרנות גידור המשיכו לפרסם את הקרנות של מאדוף בקרב קרנות אחרות ולקוחות פרטיים. עד לאחרונה, חברות השקעה כמו נומורה היפאנית, גייסו עבורו משקיעים בעולם. רשות ניירות ערך בארה"ב (SEC) חקרה את מאדוף ב-92', אך ניקתה אותו מכל חשד, ונראה היה כעת שהיא מופתעת לחלוטין מאישומי ההונאה.



כעת, אלפי משקיעים עומדים בפני הפסדים שעשויים להיות הרי אסון בעבור חלקם. כמה משפחות אמרו ביום שישי כי הן מעריכות שאיבדו את כל הונן. מוסד צדקה במסצ'וסטס אמר כי הפסיד את כל קרן ההשקעות שלו, וייאלץ לסגור פעילותו. מאדוף עצמו אמר לסוכנים פדרליים כי הוא מעריך שההונאה מסתכמת ב-50 מיליארד דולר - יותר מכל הונאה פיננסית אחרת. בתחילה נראה היה שמדובר בסכום עצום ובלתי אפשרי. אך כשהדיווחים על הפסדים החלו להצטבר ביום שישי, הוא החל להיראות בהחלט אפשרי. היקף ההונאה עשוי להפעיל לחץ מוגבר על מגזר הגידור להסכים לרגולציה ושקיפות מוגברות כדי להגן על המשקיעים.



הונאות פונזי - בהן החזר הכספים למשקיעים ותיקים מתבצע באמצעות כספי משקיעים חדשים יותר - לרוב מתמוטטות מהר למדי, כאשר סכום הפדיונות עולה על האחזקות האמיתיות של הקרן. אך נראה כי ההונאה של מאדוף נמשכה שנים, ואולי אפילו עשורים. השבועון "בארונ'ס" העלה ספקות לגבי התשואות והאסטרטגיה של מאדוף כבר ב-2001, אף כי לא האשים אות אז בהונאה.



ייתכן כי המשקיעים רומו בשל הדו"חות המפורטים שקיבלו מדי חודש. משקיעים שביקשו את כספם בחזרה קיבלו אותו בתוך ימים ספורים. ואף כי הונאות מסוג זה לרוב מבטיחות תשואות גבוהות מאוד - התשואות המובטחות של מאדוף היו ריאליות למדי, כ-10% בשנה. עם זאת, הן היו יציבות באופן בלתי מציאותי.



מאדוף לא ניהל קרן גידור של ממש, אלא ניהל את חשבונות לקוחותיו באמצעות חברת ההשקעות הפרטית שלו. ההבדל אולי נראה חסר משמעות במבט ראשון, אך למעשה הוא משמעותי: קרנות גידור לרוב מחזיקות תיקי ההשקעות של לקוחותיהם בבנקים וברוקראז'ים כמו ג'יי. פי מורגן צ'ייס או גולדמן סאקס. רואי חשבון חיצוניים יכולים לבדוק חשבונות אלה כדי לוודא כי הכספים אכן מונחים שם. אך כיוון שהחזיק בחברת השקעות משלו, מאדוף שלט לחלוטין בחשבונות הלקוחות, וביצע את כל פעולות המסחר במניותיהם בעצמו. החברה החיצונית היחידה לה שילם היתה פריהלינג אנד הורוביץ, חברת ראיית חשבון זעירה בניו יורק.



התלונות נגד מאדוף מעורפלות למדי ונראה שהן מבוססות בעיקר על הודאתו. החוקרים לא הסבירו מתי לדעתם החלה ההונאה, כמה כסף אבד, והאם מאדוף הפסיד את הכסף בשווקים, ביזבז אותו, או גם וגם. למעשה, כלל לא ברור האם מאדוף ביצע את הפעולות עליהן דיווח למשקיעים.