0% ריבית: בועה או השקעה טובה?

האם הייתם מוכנים לבצע השקעה, נניח בהיקף של 100,000 שקל, בידיעה ברורה ומוחלטת שתקבלו בחזרה בסוף תקופת ההשקעה רק 99,990 שקל?



אם עניתם בשלילה, עליכם להודות באותה נשימה שאתם חיים במדינת ישראל ולא בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות - ארצות הברית של אמריקה. כי שם, החל מסוף השבוע שעבר, בחרו מיליוני חוסכים ומשקיעים לקנות איגרות חוב ממשלתיות לשלושה חודשים בריבית עגולה ומדויקת של 0%. זה לא מקרה בודד או אירוע נקודתי: בהנפקת האג"ח הרגילה מכרה ממשלת ארה"ב איגרות חוב לארבעה שבועות (למעשה מק"מ אמריקאי) בהיקף של 30 מיליארד דולר בריבית 0%, ועוד נהתה מביקוש בהיקף של פי ארבעה מההיצע.

תמונה דומה מצטיירת גם בשאר סוגי איגרות החוב בארה"ב. איגרות חוב לשלושה חודשים נסחרו ביום רביעי בתשואה שלילית. איגרות ל-12 חודשים החליפו ידיים במחיר ששיקף תשואה שנתית של 0.44%, לשנתיים ב-1.0% בלבד, ואפילו איגרות ארוכות סיפקו למשקיעים רק 2.6% לשנה. אלה אינם מספרים רגילים: זו הפעם הראשונה מאז המיתון הגדול של שנות ה-30 שבה מוכן הציבור להשקיע מבלי לקבל תמורה, ואפילו להסתפק בתשואה שלילית.



מה קרה? התשובה המיידית היא בריחה המונית מסיכון: זו למעשה גירסת שוק ההון של החבאת הכסף מתחת לבלטות. נכון להיום, החשש בארה"ב מפני השקעה במניות או באיגרות חוב של חברות כה גדול, שהציבור מוכן לוותר על ריבית - ובלבד שהכסף יהיה בטוח. בהשקעה לטווח קצר של כמה חודשים ההחלטה מובנת: גם בישראל מוכנים רבים לוותר על ריבית לחודשיים-שלושה כדי לישון בשקט ולא לסכן את הקרן. מפתיעה יותר היא התשואה על איגרות חוב לזמן ארוך: תשואה של 2.6% בהשקעה ל-10 שנים היא נמוכה באופן קיצוני, ומעטים הם הכלכלנים החוזים שהכלכלה ושוק המניות האמריקאיים יישארו במצבם הנוכחי במשך עשור.



האם זוהי הבועה הבאה? בימים האחרונים מתרבים מומחי ההשקעות הטוענים כך. אבל לפני שמנסים לענות על השאלה, כדאי לברר מה עומד מאחורי התופעה. איגרות חוב ממשלתיות בארה"ב מגיבות לשלושה גורמים: האינפלציה, הריבית והדולר. על פי המחירים בשוק, הציבור האמריקאי חושב שהריבית תמשיך לרדת ושלא תהיה שום אינפלציה, והחשש הוא דווקא מירידת מחירים - דפלציה. בתנאים כאלה, כאשר הכל יורד, תשואה חיובית של 2% לא נראית בלתי הגיונית. הדולר משפיע על הביקוש לאג"ח: העולם רוכש כיום דולרים בהיקפים גדולים (כלומר אג"ח אמריקאיות), מחירם עולה והתשואה שלהם נופלת.



בועה או לא בועה, מחירי האג"ח האמריקאיות הממשלתיות נמצאים בשיא, וכדי שהבועה תתפוצץ או תאבד אוויר, לפחות אחד משלושת הגורמים האלה יצטרך לשנות כיוון. או שיתעוררו ציפיות לעליות מחירים (למשל בגלל עלייה במחירי הנפט), או שהביקוש לדולר יהפוך להיצע (למשל עקב החלטה של סין להפסיד לקנות דולרים), או שהציבור ישכח מעט מהפחד לטובת מעט תאוות הבצע, ויחזור לרכוש מניות ואג"ח של חברות. הקונסנזוס בקרב המומחים: זהו הכיוון הכללי, אבל לא כדאי לצפות לפיצוץ רועש ולא כדאי להמר על תאריך. זהו תהליך שיכול להימשך זמן מה.



ואצלנו? הניסיון במשבר הגלובלי הזה מראה שארה"ב מייצאת כמעט כל תופעה כלכלית שמתרחשת אצלה לשאר העולם, ולכן קשה להאמין ששוק האג"ח הממשלתיות הישראלי יתנהג כיום בצורה הפוכה. גם אצלנו הריבית בירידה, גם אצלנו ציפיות האינפלציה צנחו לאפס, וגם אצלנו הציבור בורח לאפיקים הסולידיים וכמעט שלא מתעניין בתמורה - העיקר לא להפסיד. תסריט של עלייה נוספת במחירי האג"ח, אם כן, ולכן ירידה בתשואות, הוא אפשרי.



אלא שזהו רק תסריט לטווח הקצר. בניגוד לארה"ב שנהנית, לפחות בינתיים, מביקושים לדולר מצד כל מדינות העולם, אין בחו"ל ביקושים גדולים לשקלים ולאג"ח שקליות. עבור שאר העולם אנחנו עוד נכס מסוכן, בדיוק סוג הנכסים שמהם בורחים עתה לטובת הביטחון של ממשלת ארה"ב.



אנחנו צריכים להסתדר עם עצמנו ועם היכולות שלנו, והמגמה של איגרות החוב הממשלתיות תלויה בעיקר בהיקפי הגיוסים של הממשלה מול הביקושים של המשקיעים המוסדיים. נכון להיום, תוכנית הגיוסים של המדינה עדיין נראית צנועה, אבל אם הממשלה תמשיך להגדיל את הגירעון ב-2009 וההכנסות ממסים ימשיכו לצנוח, מחירי האיגרות עשויים לרדת במהירות. מי שרוצה לנעול השקעה סולידית בתשואה גבוהה עוד עשוי לקבל את מבוקשו, אם רק ימתין שישה עד 12 חודשים.



-



מק"מ



מילווה קצר מועד שמנפיק בנק ישראל, שנועד לספיגת כספים מהציבור ולוויסות כמות הכסף במשק. המילווה מונפק לשנה, והריבית עליו קרובה לריבית שקובע בנק ישראל. המק"מ מהווה אפיק להשקעות של הציבור לטווח קצר