הסכנה: זהירות יתר

>> כשהדו"ח השנתי מטעם קרן הפנסיה או מנהל הכספים יגיע, רבים כלל לא ירצו לקבל את החדשות הרעות. הם לא יעזו לפתוח את המעטפה, ויעדיפו לשים אותה במגירה ולשכוח ממנה.



השנה האחרונה היתה אסון לחוסכים ולמשקיעים. שווי שוקי המניות ברחבי העולם צנח, והוא נמוך כעת ב-30 טריליון דולר משיאו לאחר שמחק מחצית משוויו. מחירי האג"ח הקונצרניות והנדל"ן המסחרי קרסו. כל מי שהחליט לגוון והשקיע בסחורות, קרנות גידור וקרנות השקעה פרטית הפסיד אף הוא. גם מי שהיה נבון מספיק ושם את כספו בחשבונות חיסכון, נאלץ לחשוש לגבי יציבות הבנקים.

גרוע מכך, הערך של הנכסים המשמעותיים ביותר של רבים מהאזרחים - בתי מגורים - צנח בחדות, כפי שמעיד מדד מחירי הבתים של המגזין "אקונומיסט". ב-23 מ-45 המדינות שאחריהן עוקבת חברת הנדל"ן נייט פרנק נרשמה ירידה רבעונית במחירי הבתים.



לא כולם נפגעו מהמשבר באותה מידה ובאותו האופן. הנתונים על מאגרי השקעות גדולים, כמו קרנות נאמנות, מספקים את האמצעי העיקרי לאמוד את הנזק לחוסכים. מכון חברות ההשקעות האמריקאי, המאגד את חברות הנאמנות בארה"ב, מדווח ששווי הנכסים בקרנות הנאמנות בארה"ב הגיע ל-9.6 טריליון דולר בסוף אוקטובר האחרון - 2.4 טריליון דולר פחות מבסוף 2007. ואולם ההפסדים בארה"ב הם רק חלק מההפסדים שנרשמו ברחבי העולם. לשם השוואה, הבנק המרכזי של בריטניה מעריך כי 2.8 טריליון דולר אבדו בכלי השקעה תלויי אשראי לבדם.



הירידות בשוקי המניות השנה היו כה חדות שהעליות של 2003-2007 נמחקו כליל. בסוף נובמבר נחלש 500 S&P לרמתו הנמוכה זה 11 שנה. מדד דאו ג'ונס, שנסחר סביב 13 אלף נקודות בסוף 2007, נסחר כעת בטווח ה-8,000-9,000 נקודות.



עשור שבו לא השתלם לחסוך



הנפילות פגעו בחלקן באנשים עשירים, שיכולים להתמודד עם קצת הפסדים, ואולם רבים אחרים נמצאים במצב גרוע בהרבה. פגיעה קשה במיוחד ספגו עובדים שתוכניות הפנסיה שלהם תלויות בהפרשות שלהם, ושאינן מבוטחות על ידי מעסיקיהם.



השלכה אפשרית של הפגיעה הזו היא שהעובדים ירגישו מאוכזבים, והם עשויים לוותר על חיסכון לגיל הפרישה או לפחות על השקעה במניות לצורך זה. אמרו להם שהחיסכון ישתלם בטווח הרחוק, אך אלה שהפרישו באופן קבוע לתוכניות פנסיה ודאי תוהים כיום מדוע טרחו לעשות זאת.



לפי נתוני חברת המחקר מורנינגסטאר, אמריקאי שהפריש 100 דולר בחודש בעשור האחרון לקרן מנייתית ממוצעת, צבר 10,932 דולר - 1,068 דולר פחות מהסכום שהפריש. גם אם הוא היה משקיע בקרן מאוזנת, המשלבת אג"ח ומניות, הוא היה מפסיד כסף. לפי חברת המחקר ליפר, גם אירופאי שהפריש סכום קבוע בעשור האחרון הפסיד כמעט 25% מכספו.



לאנשים קשה לדחות סיפוקים. גיל הפרישה נראה רחוק עד מאוד למי שנמצא בשנות ה-20 או ה-30 לחייו, ולאור התשואות של שנות החיסכון האחרונות, רבים עשויים להתפתות לוותר על השיטה כליל. כבר כיום מדווח ארגון הפנסיונרים האמריקאי כי ל-37% מהעובדים בארה"ב אין תוכנית פנסיה.



במשך יותר מעשור לא נטו משקי הבית האמריקאיים להפריש מהכנסותיהם לחיסכון. שיעור החיסכון היה נמוך מ-2.5% מאז 1999. שוקי הנכסים - המניות והנדל"ן - חסכו בשבילם. ואולם מחירי הבתים עלו יתר על המידה, והובילו צרכנים לקחת על עצמם הלוואות מעבר ליכולת ההחזר שלהם.



האמריקאים והבריטים חיו במציאות מדומה במשך יותר מעשור, וחסכו פחות מכפי יכולתם מכיוון שחשבו שמחירי המניות והבתים ימשיכו לעלות לנצח. כעת, כשהם יודעים את האמת המרה, הם עשויים להחליט לחסוך הרבה יותר - ובכך להחריף עוד יותר את המיתון. לפי חברת המחקר לומברד סטריט, שיעור החיסכון האמריקאי מתוך ההכנסה הפנויה, שהיה שלילי באחד מרבעוני 2005, עשוי לעלות ל-10% בשנה וחצי הקרובות.



שיעורי החיסכון מונעים במידה רבה גם על ידי הלוואות - ולא רק על ידי הרגלי החיסכון עצמם. מדובר בשיעור נטו. צרכנים רבים מבזבזים יותר מכפי שהם מרוויחים, ולוקחים הלוואות או פותחים חסכונות כדי לכסות את ההפרש. לפי כלכלן בנק ההשקעות דרזדנר קליינוורת, דיוויד אואן, משקי הבית בבריטניה חסכו בעשור האחרון יותר מעמיתיהם הגרמנים, אך הם גם נטלו הלוואות גדולות יותר, ושיעור החיסכון נטו שלהם נמוך בהרבה לעומת זה של הגרמנים.



אם שיעור החיסכון יזנק, יהיה זה בעיקר בגלל חוסר היכולת לקחת הלוואות. זה מה שקרה בבריטניה במיתון של תחילת שנות ה-90. היקף ההלוואות צנח בכמעט 22 מיליארד ליש"ט בין 1988 ל-1992; החיסכון עלה רק ב-14 מיליארד ליש"ט באותה התקופה.



המשקיעים קונים כשהמחירים גבוהים



כלכלנים רבים רואים בגידול משמעותי בחיסכון כעת בשורה רעה. ממשלות כיום מעדיפות שאנשים יבזבזו כסף. ואולם זה לא יקרה ללא דחיפה - כשהעובדים חוששים מפיטורים, הם לרוב חוסכים ככל יכולתם. כך גם כשמחירי בתיהם ונכסיהם יורדים.



בניגוד למוצרים אחרים, מוצרים פיננסיים אינם מפתים יותר כשהם זולים יותר: המחיר הנמוך רק מפחית את האמון בשווקים. בשוקי המניות, תשואות העבר הן הקובעות את כיוון זרימת המזומנים: המשקיעים קונים כשהמחירים עולים, לא כשהם יורדים.



המשקיעים בארה"ב משכו 195 מיליארד דולר נטו מקרנות הנאמנות המנייתיות בעשרת החודשים הראשונים של השנה. בכמה מדינות אירופיות המצב חמור אף יותר. לדברי יו ון-סטיניס, אנליסט במורגן סטנלי, באיטליה נרשמה בריחה של כ-24% מנכסי קרנות הנאמנות, ובספרד 26%.



כעת, המשקיעים מעוניינים רק בקרנות הנאמנות הבטוחות ביותר. קרנות כספיות באירופה זכו להזרמת 95 מיליארד יורו (120 מיליארד דולר) על ידי משקיעים בתשעת החודשים הראשונים של השנה, לפי נתוני מורגן סטנלי. להתמקדות במזומנים יש יתרונות: בטווח הקצר, הבנקים עצמם יהיו מרוצים מאוד משטף פיקדונות, מכיוון שכך יהיו פחות תלויים בשוק ההלוואות הסיטוני המעורער.



גם הממשלות יהיו מרוצות מכך שמשקיעים מעוניינים לרכוש אג"ח ממשלתיות, בייחוד בתקופת מיתון. אך עבור חברות הנסחרות בבורסה, התמונה ורודה פחות. כיצד יגייסו כספים? הקרנות למיניהן אינן במצב שמאפשר להן לרכוש מניות.



גם עבור החוסכים לא מדובר במצב טוב. המזומן מספק תשואות ריאליות נמוכות מאוד בטווח הרחוק - כ-1% בשנה. ואולם מבחינת ההיסטוריה הפיננסית, מיפאן אפשר ללמוד כי במצב של חוסר ודאות, החוסכים עשויים להעדיף לא להרוויח כלל על חשבונותיהם, אם הם חושבים שזוהי האפשרות הבטוחה היחידה: החזר ההון חשוב יותר מההחזר על ההון.



ואולם הנכסים המסוכנים נראים כעת מפתים מאי פעם. מרווח התשואות על האג"ח הקונצרניות אל מול האג"ח הממשלתיות מספיק כדי לפצות על שיעורי פשיטת הרגל שנראו בשפל הכלכלי הגדול. תשואת הדיווידנד בשוקי המניות בארה"ב ובאירופה גבוהה כעת מתשואת האג"ח הממשלתיות - מצב נדיר ב-50 השנים האחרונות.



למרבה הצער, נראה שהחוסכים אינם לוקחים את הנתונים האלה בחשבון. ואולם על החוסכים להזרים יותר כסף לפנסיה בכל מקרה, במיוחד לאחר שרשמו הפסדים גדולים בחשבונות הפנסיה. עד כה השנה, עובדים הפרישו רק 7.8% ממשכורותיהם לתוכניות פנסיה בארה"ב - נמוך בהרבה מהשיעור הדרוש כדי לממן קצבת פנסיה.



גם העברת הפנסיה למימון המגזר הפרטי, במקום הציבורי, לא תפתור את הבעיה. האם בעוד 20 שנה, לחברות תהיה מספיק הכנסה כדי לשלם דיווידנדים ותשלומי אג"ח שיממנו את הפנסיה של דור הבייבי-בום? עד כה, הדור הבא היה תמיד גדול מהדור הקודם, והחוסכים יכולים תמיד למכור נכסים במחירים גבוהים יותר. זה אכן מה שקרה במרבית המאה ה-20, אך דור הבייבי-בום יפגע בדפוס זה, שכן הדור שאחריהם יהיה קטן יותר, ולא מספיק חוסכים חדשים ייכנסו במקומם לאחר פרישתם. יש מי שמקווים שהשווקים המתעוררים יספקו מזור, וירכשו את נכסי השווקים המפותחים - אך זוהי תיאוריה בלתי מוכחת.