ל"ג בעומר בקוטג' השווייצי

>> בשנות ה-80 התוודע המעמד הבינוני בישראל לחלום חדש: בית פרטי בפרברים. כמו בארה"ב, צצו שכונות בנה ביתך בפריפריה. בתים פרטיים עם מדשאות וגג רעפים אדום ומשולש, כמו בשווייץ - כדי שחלילה לא ייערם על הגגות השלג הרב הצונח בחורף הישראלי הקשה.

מלבד גג הרעפים, חלק חשוב מהחלום הכפרי היה הקמין - אין כמו אח ביתית שהאש בוערת בה כדי לספק אווירה בימי החורף. אלא שכאשר חלומות הופכים למציאות, מסתבר שהם לא כה פשוטים למימוש. מי שרגיל ללחוץ על מפסק כדי להפעיל את המיזוג ולחמם את ביתו, עשוי להיות מופתע מהקושי שבתפעול האח.



החורף של בעל אח ביתית מתחיל בטנדר שמגיע לבית ופורק חצי טונה עד טונה של גזרי עץ. הם לא תמיד מגיעים בגודל מתאים לתנור, וחלק ניכר מהחורפים בילדותו של כותב שורות אלה הועבר בחטיבת גזרי עץ, כדי שיתאימו לגודל האח.



השלב הבא הוא העברת העצים למקום יבש לצורך אחסונם, כך שלא יירטבו מהגשם. המאמצים לתפעול האח לא מסתיימים בזאת. עיקר העבודה מגיע באותו ערב חורפי בו הגשם מטפטף ותושב הפרברים התמים מחליט שברצונו להבעיר אש ולהתחמם.



לאחר שאותו אדם כיתת רגליו בגשם למחסן והעביר את גזרי העץ הביתה, מגיע שלב ההדלקה. זהו תהליך הדומה להבערת אש במנגל שמבצעות משפחות רבות בפארקים הלאומיים של ישראל ביום העצמאות. מדליקים באמצעות פיסות עיתון, חומרי דליקה - ותוך נפנוף. התהליך נמשך בין 10 ל-30 דקות, תלוי במומחיות המדליק ובמידת הלחות של העצים - ועשוי להתגלות כצרה צרורה בתוך בית סגור בשל החורף, ולהסתיים כשהבית אפוף עשן.



כשהאח בוערת, רמת החימום היא אחרת, ובהחלט עשויה להיווצר תחושה אירופית. לא כולם יעמדו בתלאות ההדלקה היומית חלקם יישברו בדרך ויפעילו מפזר חום, תנור סלילים או מיזוג מרכזי, כדי להתחמם בקלות ובמהירות.