חקירת הונאות בפירוקים וכינוסים

מאת בן-ציון ציטרין

מדי שנה נקלעים אלפי עוסקים במשק הישראלי לקשיים כספיים. כמה מהמקרים נובעים ממיתון, פיחותים חדים בשערי המטבע, או ניהול כושל. לעתים מתברר כי התמוטטות הארגון נבעה מהונאה מתוכננת שביצעו המנהלים או בעלי המניות. גם בארגונים שהתמוטטו שלא מתוך תרמית, ניתן למצוא פעולות חריגות ערב סיום פעילותם, כגון העדפת נושים והברחת נכסים.

רו"ח עופר אלקלעי, חוקר הונאות מוסמך, מנהל תחום ביקורת חקירתית במשרד רוה"ח פאהן, קנה ושות' הוציא החודש לאור ספר בשם "הונאות ומעילות פיננסיות", באמצעות לשכת המבקרים הפנימיים. אחד הפרקים במדריך החדש עוסק בגילויים הנחשפים תוך כדי בדיקות שנעשות בעת פירוק או כינוס.

לדברי אלקלעי "כיום ערים בתי המשפט לצורך לחקור את נסיבות ההתמוטטות של הארגון, במיוחד כאשר הכונס או המפרק מגלים כי ייתכן שהארגון קרס עקב אי סדרים או ביצוע פעולות תרמית".

מטרות עבודתו של חוקר הונאות

רו"ח אלקלעי מפרט את מטרות עבודתו של חוקר ההונאות: סיוע למפרק בתפיסת מסמכים חשבונאיים; איסוף מידע על פעילות הארגון ובעלי התפקידים העיקריים בו; הצגת מבנה האחזקות האמית של הארגון; איתור חברות קשורות או חברות קש של בעלי תפקידים; התוויית כיווני חקירה בהתאם לממצאים הראשוניים שנאספו; איתור נכסים מוסתרים של הארגון; איתור נכסים של המנהלים ובעלי המניות; מעקב אחר תנועות כספיות חשודות; ניתוח הסיבות להתמוטטות הארגון; סיוע בתשאול בעלי תפקידים לפי סעיף 288 לפקודת החברות; איתור עבירות שבוצעו ערב הפירוק; השגת ראיות לניהול עסק בתרמית; קביעה מי ביצע את העבירה והוכחת מרכיב הידיעה בעבירה; כימות הנזק שנגרם לארגון כתוצאה מביצוע העבירות; וסיוע בהגשת תביעות אזרחיות ופליליות.

ואולם חקירות בפירוק מציבות בפני חוקר ההונאות קשיים אובייקטיוויים, כמה מהם נגרמים במתכוון בידי גורמים המעוניינים למנוע את איתור פעולות התרמית בארגון. אלקלעי מציין כמה מהקשיים שעמם מתמודד החוקר: חבלה במחשבי הארגון; העלמת קלטות הגיבוי; השמדת מסמכים מפלילים; יצירת בלבול במסמכי הארגון וביצוע פעולות נוספות שנועדו לעכב את החקירה; פרק זמן ארוך בין מועד ביצוע המעשים הנחקרים לבין תחילת החקירה; היעדר שיתוף פעולה מצד מנהלים ואנשי מפתח אחרים בארגון; ותקציב מוגבל המתקבל מהנושים לביצוע חקירות.

רו"ח אלקלעי מסביר כי עבירות המבוצעות בפירוק יכולות להתבצע במגוון שיטות. עם זאת ניתן למנות כמה סוגים של פעולות תרמית בפירוק. סוג אחד של פעולות הן אלה הקשורות לריקון החברה מנכסיה.

בין השאר מדובר בעבירות כמו קניית מלאי ציוד או שירותים במחירים הגבוהים ממחיר השוק, או מכירת מלאי, ציוד או שירותים במחירים לא ריאליים. אלקלעי מביא דוגמה: חברת שטיחים ישראלית התקשרה עם מפיץ שטיחים באנגליה לצורך שיווק סחורתה בחו"ל. לאחר קריסת החברה התברר כי מחירי השטיחים שנמכרו למפיץ היו נמוכים ממחירי העלות, וכי למפיץ שולמו גם עמלות מכירה. חקירה העלתה כי בדרך זו העבירה חברת השטיחים רווחים למפיץ באנגליה, שהיה בנו של בעל החברה.

בלא מעט חקירות נחשפה העמסת עלויות השייכות לארגונים אחרים. למשל, חברה קבלנית שהתפרקה רשמה בספריה עלויות השייכות לפרויקט קבלני של חברה אחרת. לאחר פירוק החברה ופתיחת חקירה התגלה כי החברה העמיסה בדרך זו עלויות בנייה השייכות לחברות קשורות אחרות בהיקף של מיליוני שקלים. ההונאה בוצעה באמצעות פנייה לספק שעבד עם שתי החברות ובקשה כי החשבונית תישלח רק לחברה שפורקה.

שיטה מקובלת אחרת היא רישום תקבולים המגיעים לארגון בארגונים אחרים. חברה לייצור ולמכירת מוצרי הלבשה הקימה חברה נפרדת לייצור וחברה נפרדת לשיווק. כל הוצאות החברה נרשמו בחברת הייצור ואילו התקבולים נרשמו בחברת השיווק. פירוק חברת הייצור הותיר את הנושים מול חברה ללא מקורות לתשלום חובם.

רו"ח אלקלעי מציין גם רישום הוצאות פרטיות, משכורות, בונוסים, דיווידנדים וכדומה לגורמים קשורים; מכירה ב"שחור"; ומתן הלוואות לגופים מועדפים ללא ביטחונות.

שיטה אחרת לעבירות תוך כדי פירוק היא הברחת נכסים ערב הפירוק. מנהלי הארגון יודעים טוב יותר מכל אדם אחר מה מצבו הכלכלי של הארגון. יש מצבים שבהם יפעלו המנהלים כדי להעביר נכסים לרשותם, או לרשות מקורבים בניסיון למנוע את חלוקתם לנושים. בין פעולות אלה ניתן למנות: מכירת נכסים ערב הפירוק במחירים לא ריאליים, או ללא תמורה: גביית חובות מחייבים ערב הפירוק ורישומם בארגונים אחרים; רישום הנחות ללקוחות מועדפים; מכירת נכסי הארגון ב"שחור".

עוד תופעה מוכרת היא העדפת נושים ערב הפירוק. בין השאר מדובר בתשלום חובות לפי מידת הקירבה למקבל התשלום ולא לפי קריטריונים עסקיים; מחיקת חובות למקורבים; רישום שעבודים לטובת גופים מקורבים; המחאת זכויות לגופים מקורבים; העברת מלאי, ציוד, או מתן שירותים ללא תמורה לגופים מקורבים.

לעתים מתגלים בחקירות מקרים של הונאת מרכז ההשקעות וגופים מממנים אחרים. במקרים רבים התברר כי המשקיעים ניצלו את ההטבות הנדיבות שמעניקה המדינה ושילשלו לכיסם מיליוני שקלים בדרכי תרמית. להלן כמה מדרכי הפעולה השכיחות: הצגת חשבוניות מנופחות או פיקטיוויות; מצג שווא של הון הארגון המבוסס על תנועות מעגליות של כניסה ויציאה של כספים מהארגון; ניפוח סעיפי המאזן ללא הצדקה חשבונאית; העמדת ביטחונות זהים לכמה גופים; העמדת ביטחונות ושעבודים שלא קיימים בפועל או בערכים הגדולים מערכם האמיתי.

רו"ח אלקלעי מספר על חברה שקיבלה מענקים והטבות ממרכז ההשקעות וניפחה את שווי הציוד שרכשה מיצרנים מחו"ל. בציוד בוצעו שינויים טכניים במטרה להצדיק את המחיר המנופח ולהקשות על השמאים להעריך את שוויו האמיתי. העלאת שווי הציוד גרמה לכך שהמדינה מימנה חלק גדול יותר מזה שהיתה אמורה לממן.

דוגמה שנייה שמביא אלקלעי: חברה שקיבלה הטבות ממרכז ההשקעות נדרשה להעמיד הון עצמי בסיסי. החברה רשמה בספריה הון עצמי שהתקבל מגורם חיצוני. בחקירה התברר כי אין מדובר בהון עצמי אמיתי אלא בהעברת כסף מזומן ל