>> באמצע 2006 גייסה חברת יולי שוקי הון 116 מיליון שקל בתל אביב. הביקוש לסחורה שהציעה חברת הנדל"ן שבשליטת איש עסקים אמריקאי אלמוני (הנרי קויפטל), שהיתה חסרת פעילות נכון למועד ההנפקה, היה בשמים. המכרז הציבורי הסתיים בחיתום יתר של פי 4 - ונסגר בריבית של 6.4%, הנמוכה מזו שנקבעה תחילה במכרז המוסדי.
בתחילת 2007 השלימה חברת הנדל"ן דירקט קפיטל גיוס הון של 180 מיליון שקל בהנפקת שתי סדרות אג"ח. במכרז הציבורי נרשמו ביקושי יתר של פי 10.3.
דירקט קפיטל ויולי הן שתיים מתוך סדרה של חברות המככבות בשבועות האחרונים בסיוטי הלילה של מחזיקי האג"ח שלהן. מרבית החברות שהמשקיעים אינם בטוחים באשר לגורל הכסף שהשקיעו בהן לא התקשו לגייס הון עצום בתל אביב בשלוש שנים של חגיגות בשוק האג"ח הקונצרניות.
ב-2003 שוחררו לשוק ההון בהנפקות והקצאות פרטיות אג"ח חברות בהיקף של 6.2 מיליארד שקל; ב-2004 הונפקו אג"ח קונצרניות ב-10.2 מיליארד שקל; ב-2005 הגיע הסכום ל-25 מיליארד שקל, ב-2006 ל-21 מיליארד שקל וב-2007 ספג שוק ההון המקומי אג"ח חברות בהיקף של 44 מיליארד שקל.
יחצני המסיבה
את עיקר האש בגין ההפסדים בשוק האג"ח סופגים, ובצדק, בעלי החברות שהנפיקו אג"ח, משכו משכורות עתק מהחברות הציבוריות - וחלקם לא יחזירו את החוב.
אלא שבועת האג"ח הקונצרניות שהתנפחה בתל אביב נשענה על בסיס משולש שהורכב משני קודקודים נוספים, שגם הם גזרו עמלות ומשכורות מנופחות: החתמים שהפיצו את הסחורה, ומנהלי ההשקעות שרכשו אותה.
בארה"ב נערך בימים אלו מצוד תקשורתי אחר האשמים בבועה. שם גם ייחדו לצורך זה מונח מיוחד: קפיטליזם חזירי. החזירים האמריקאים הם אותם בנקאי השקעות מוול סטריט שהנפיקו מכשירים פיננסיים מורכבים שגילמו רמות סיכון גבוהות ומכרו אותם כנגזרות פיננסיות תמימות - כדי לגזור עמלות שיממנו את המשכורות השמנות שלהם.
בתל אביב לא הספיק שוק הנגזרים הפיננסיים המורכבים להתפתח, אבל גם פה היו אנשים שהעבודה שלהם היתה למכור - והם עשו זאת היטב, והרוויחו מיליונים רבים מבועת האג"ח הקונצרניות. היחצנים של המסיבה הזאת היו החתמים.
חתם הוא המוסד שבאמצעותו מנפיקה חברה את ניירות הערך שלה לציבור. החתם חותם על תשקיף החברה ומתחייב, תמורת עמלה, לרכוש במחיר מינימלי את ניירות הערך שלא נרכשו בהנפקה. בכל הנפקה חתמים רבים, המפזרים ביניהם את הסיכון.
התגמול על הפעילות הזאת הוא נדיב. החתם זוכה לשיעור שנע מ-1% ועד ל-10%, במקרים קיצוניים, משווי ההנפקה. המשמעות של נוסחה זו בשנים כמו 2007 היא רווחים של מאות מיליוני שקלים לגופי החיתום. חברות החיתום הן גם גופים רזים בכוח אדם - מה שהניב לעומדים בראשי החברות שכר של מיליונים ועשרות מיליונים של שקלים בשנה בשנות הגיאות.
המוניטין של חברות החיתום בנויים על המנכ"ל והסובבים אותו. אם המנכ"ל טוב, מנהלי ההשקעות מכירים ומעריכים אותו ומוכנים לקנות ממנו ניירות ערך. בדרך כלל מדובר בברוקר ותיק מאוד ומנוסה, ששווה למעסיקיו את משקלו בזהב, וליתר דיוק באופציות, בונוסים ומניות. מול הכנסות העתק, לחברת החיתום אין הוצאות משמעותיות. משווק ניירות ערך לא זקוק ליותר ממשרד קטן, טלפון סלולרי ומחשב נייד עם תוכנת פאואר פוינט.
הצלחת גיוס ההון תלויה במידה רבה בכישורי השיווק של החתם. שוק ההון המקומי התברך בחתמים טובים בשנים האחרונות: רונן צלניר ואליאב בר דוד מפועלים אי.בי.אי, צחי סולטן מכלל חיתום, מאיר דלאל מאנליסט ודני ברק מלידר - כולם ידעו להשתמש בכושר המכירה ובקשרים שלהם כדי לשווק את ההנפקות שלהם.
חוץ מהצורך למכור, לחתם חובה נוספת: במסגרת בדיקת הנאותות של ההנפקה, על סינדיקט החתמים לוודא שכל המידע המהותי שאותו יש למסור לציבור בקשר להנפקה חדשה של ניירות ערך אכן הובא לידיעתו ולתשומת לבו.
חברות החיתום פועלים אי.בי.אי, אנליסט חיתום, דש וגילאון קיבלו לפני כמה שבועות תזכורת לחובה הזאת. שנתיים אחרי הנפקת חברת חפציבה ג'רוזלם, ופחות משנה וחצי אחרי קריסתה של חפציבה בעקבות גניבה של בעל השליטה בועז יונה, הסתבר כי כנגד החתמים שהנפיקו את חפציבה ג'רוזלם לציבור תוגש תביעה לבית המשפט.
מגישי התביעה טוענים כי בתשקיף חפציבה ג'רוזלם נכללו פרטים מטעים, וכי חלק מניירות הערך בהנפקה נרכשו תוך הסתמכות על האמור בתשקיף, שעליו חתמה פועלים אי.בי.אי. במכתב נטען כי פועלים אי.בי.אי התרשלה במילוי תפקידה כחתם, ולפיכך אחראית לנזקיהם של אותם מחזיקים.
לפני כשבועיים הלהיבו את השחקנים בתחום התקוות לתוכנית חירום ממשלתית, שכחלק ממנה יוקמו על ידי משרד האוצר קרנות השקעה - במימון ממשלתי חלקי ובהשקעה של 5 מיליארד שקל - שישקיעו באג"ח של חברות. החתולים של השנים האחרונות נזכרו במהירות בשמנת שהתרגלו לאכול - ומנהלי השקעות, בנקים להשקעות, חברות חיתום וחברות לניהול קרנות השקעה פרטיות החלו כבר להתארגן כדי להתמודד על ניהול גופים ממשלתיים אלו.
מי הוזמן למסיבה
הגורם המרכזי שמולו עבדו החתמים הוא המנהלים המוסדיים: מנהלי קופות הגמל וקרנות הנאמנות שניהלו את כספי הציבור ורכשו את הסחורה שהציעו החתמים. בין המנהלים לחברות החיתום לא מפרידות חומות סיניות - כמעט כל בתי ההשקעות החזיקו בשנים האחרונות בחברות חיתום.
נתן חץ, בעל השליטה באלוני חץ שהנפיקה אג"ח בכ-2.5 מיליארד שקל בשנים האחרונות, טען לפני שבועיים כי "המוסדיים דחפו לנו כסף כמו שמפטמים אווזים... לא עבר שבוע שלא קיבלנו טלפון ממשקיעים מוסדיים שאמרו לי להנפיק אג"ח, וכשאמרתי שאני לא צריך כסף, אמרו לי 'אז מה'". חץ, כמובן, צריך להאשים קודם כל את עצמו. עם זאת, ההפסדים של הציבור בחודשים האחרונים מוכיחים כי עודפי הנזילות בשוק המוסדי הושקעו באג"ח של חברות שבהן לא היו אמורים להיות מושקעים.
המנהלים המוסדיים גזרו רווחים עצומים מדמי ניהול. בחלק מהמקרים, כמו בקרנות הנאמנות, דמי הניהול על כסף המושקע באפיקים מנייתיים או אג"ח קונצרניות גבוהים מדמי הניהול באפיקים סולידיים.
המנהלים המוסדיים ידעו גם הם לגזור משכורות עצומות. בחינת עלויות השכר של מנהלי בתי ההשקעות, קופות הגמל וקרנות הפנסיה מראה שגם להם לא היה במה להתבייש - אפילו בהשוואה לבעלי השליטה בחברות הציבוריות שגזרו משכורות עתק.
יותר מכך, רבים מהם ניחנו בחושים חדים, והשכילו למכור חלק מאחזקותיהם בבתי ההשקעות ובחברות שבהן החזיקו בנתח בשיא - רגע לפני קריסת השווקים בתחילת השנה - במחירים שלא היו יכולים לקבל כיום.
אבי דויטש, מנכ"ל קופות הגמל של אקסלנס נשואה, שמכר את אחזקותיו בקופות ובקרנות הפנסיה לאקסלנס (20%) תמורת 20 מיליון שקל באמצע 2007; רמי שלום, מנכ"ל קופות הגמל של איפקס, שמכר 45% מקופות הגמל תמורת 29 מיליון שקל, ומנהלים אחרים - כולם גזרו רווחים של מיליוני שקלים בגין השנים הטובות.
רווחי המנהלים והחתמים, מהשנים הטובות, לא יינזקו מהזמנים הגרועים העוברים עלינו כרגע. את הצ'ק הזה יפרע רק גורם אחד - הציבור שהפסיד את כספו.
גם בתל אביב הסתובבו קפיטליסטים חמדנים
מאת חגי עמית
15.12.2008 / 9:44