מאוחר לבכות על הסולידריות

>> תנובה נחושה לפטר לאלתר 300 מעובדיה, 10% מכלל עובדי החברה ולפטר 30 עובדים נוספים מדי שנה לפי שיקול דעתה הבלעדי, ומנמקת את צעדיה בתוכנית התייעלות המיועדת "לשמור על יכולתה של החברה להתמודד בשוק תחרותי".

קשה מאוד לקנות את הנימוק הזה. אילו היתה תנובה חברת מזון שמייצאת לשוק העולמי, עוד אפשר היה להסכים כי המיתון העולמי מעמיד אתגר קיומי בפני חברת המזון הגדולה במשק. אלא שתנובה אינה חברת יצוא. היא עוסקת בשיווק ועיבוד תוצרת חקלאית לשוק המקומי, כשמרבית מוצריה מוגנים היטב כנגד יבוא מתחרה. גם מצבה של החברה בשוק המקומי אינו מעורר חרדה. פלח השוק של תנובה, מונופול רב עוצמה ובעל מוניטין בייצור חלב ומוצריו, מובטח. לעתים היא מפסידה למתחרותיה מחלבות שטראוס וטרה 1%-2% מפלח השוק הזה, ולעתים היא מרוויחה מהן 1%-2% , ולא נראית שום סיבה שהמציאות הזו תשתנה.



גם לא צפוי בעתיד הנראה לעין שינוי דרמטי בביקושים בשוק המקומי למוצרי המזון הבסיסיים, מפני שמדובר בביקושים קשיחים שאינם משתנים גם בעתות מיתון. אפשר לדחות או לבטל הוצאות כגון החלפת מכונית ויציאה לחופשה בים המלח, אבל חלב לילדים חייבים לספק. מהפיטורים הללו עולה ריח רע של ניצול הזדמנות. ניצול המשבר כדי לשלוח הביתה מאות עובדים ותיקים כדי להחליף אותם בעובדי קבלן, במחצית או אף בשליש משכר הוותיקים. למען האמת, זה היה לגמרי צפוי.



האם מישהו חשב ברצינות כי בעלי ההון בלונדון, שרכשו את השליטה בתנובה באמצעות קרן אייפקס, יסתפקו בתשואה של 2%-3% על המחזור, כפי שסיפקה תנובה לבעליה בשנים האחרונות? המשקיעים בלונדון מצפים לראות החזר הון מהיר, כדי לקדם את האקזיט המקובל בקרנות השקעה מסוגה של אייפקס, והם זקוקים לשם כך לתשואה בת שתי ספרות. אין דבר נוח מלהתחיל את המהלך הזה, המתקבל בציבור בקלות רבה יותר בימים אלה, בקיצוץ עלויות השכר ושליחת עובדים ותיקים הביתה. בין אלה שנזעקו למחות על הפיטורים היו ראשי התנועה הקיבוצית. במכתב למנכ"ל ליעד כהן ולחברי הנהלת החברה נכתב: "תנובה נמצאת כיום בצמרת החברות הישראליות מכיוון שפעלה ברוח תנועות ההתיישבות, סולידריות בין בעלים, יצרני חלב, עובדים וצרכנים. בתקופה שבה אלפי אנשים מפוטרים ונותרים ללא עתיד, דווקא תנובה צריכה להיות דוגמה לאחריות וסולידריות".



דברים כדרבונות, אבל בכל זאת צריך לשאול את ראשי התנועה הקיבוצית, שהיתה בעלת השליטה בתנובה עד לפני שנה, היכן הם היו כשדירקטוריון תנובה, שבשליטת הקיבוצים, אישר את מכירתה לבעלי הממון מלונדון. זאת ועוד, הנהגת התנועה הקיבוצית תמכה במכירה וסירבה לשתף פעולה עם יצרני החלב במושבים ובקיבוצים, שניסו לגייס משקיעים לרכישת החברה, כדי להמשיך ולקיים אותה "ברוח הסולידריות בין בעלים, יצרני חלב ועובדים".



על ראשי התנועה הקיבוצית היה לדעת שאין ארוחות חינם. תמורת חופן נוסף של דולרים שקיבלו הקיבוצים מהגבירים בלונדון, הם חשפו את עובדי החברה וייתכן שגם את יצרני החלב שלה "ליד הנעלמה של השוק החופשי". היד הזאת לא תהסס לפטר עובדים כדי "להציף ערך" ו"להשיא תשואה" לבעלים החדשים.