ברנרד מאדוף (70), לשעבר יו"ר הנאסד"ק ומחשובי הקהילה היהודית בארה"ב הצליח להפעיל במשך שנים את שיטת הפונזי (המוכרת יותר כשיטת הפירמידה) בין גדולי המשקיעים והבנקים בעולם ובארה"ב. 50 מיליארד דולר גלגל מאדוף בשיטה המוכרת - האחרון שמשקיע כסף מממן את זה שמושך את כספו, זהה לשיטת פירמידה הפרימיטיבית שמוכרת מזה עשרות שנים ברחבי העולם.
כדי לגלגל כסף בשיטת הפירמידה מאדוף ניזקק למס' נתונים בסיסיים שיאפשרו את פעילותו: שם מכובד שמקנה מהימנות, היכרות אישית וקשרים עם מאות לקוחות וגופים פיננסים, גילגול כמעט אינסופי של כספים וניהול פנקסנות סמויה ויעילה. רצוי כמובן לגלגל כספים של גופים גדולים כמו קרנות ומיליונרים שאינם בודקים באופן יומיומי שוטף את חשבונם. כל אלה עמדו לרשותו של מאדוף.
קחו למשל את קרן צ'ייס שהוקמה ב 85' ע"י סטנלי ופמלה צ'ייס. הקרן השקיעה בישראל במשך השנים 250 מיליון דולר בחינוך, תרבות, עידוד תעסוקה והבנה אנושית עם סובלנות. הקרן היא "לקוח נוח" לרמאות. מנהלי צ'ייס קיבלו דיווח ממאדוף שכספם מושקע סולידית ומניב תשואה ואיש מהם לא חקר לעומק את מצב החשבון של הקרן או את מצבו הפיננסי של מאדוף עצמו דרכו הושקעו כספי הקרן. שיחות נימוס ודיווח בארוחות צהריים היו גם היו וכולם יצאו שבעים ומרוצים. קרנות פילנטרופיות רבות נוספות ניהלו את כספם אצל מאדוף ומבחינתו אלו היו "לקוחות קלים קלים לניהול ולהזזת כספים" מאדוף עצמו תרם במשך השנים כ 20 מיליון דולר לגופים שונים בישראל, בעיקר לחברה וחינוך בכך חיזק את תדמיתו כנדבן דבר שבוודאי סייע למעמדו בקהילה הפיננסית והיהודית בארה"ב.
קרן צ'ייס נמצאת בחברה מכובדת : HSBC מהבנקים הגדולים בעולם חשוף במילארד דולר, בנקו סטאנדר הספרדי כ 2.2 מילארד דולר, קרנות הון סיכון שנשארו עכשיו רק עם הסיכון כ 13 מילארד דולר. ויש גם את הסופר אלי ויזל, הבמאי סטיבן שפילברג, חברת הביטוח הפניקס, הטכניון מחיפה שהעדיף על פי פרסומים בתקשורת את מאדוף על בנק ישראלי. כמו גם איל הנדל"ן היהודי אמריקאי מורטי צוקרמן, קרל שפירו נדבן יהודי, עזרא מרקין תורם ידוע לישראל ורבים נוספים. 50 מיליארד דולר למי ששכח.
10% תשואה שנתית
שיטת מאדוף "הבטיחה" למשקיעים 10% תשואה שנתית. מדובר ברווח יפה בהשוואה לשיעורי הריבית המקובלים בשווקים (אג"ח, ריבית בנקאית) ובהתחשב בכך שמדובר לכאורה בהשקעה סולידית. בתחילת הדרך מאדוף לא הפעיל את מלוא הפירמידה שכן הוא עדיין לא הזדקק אלא להשלמת הון קטן יחסית כיוון שהסכום המנוהל לא היה ענק בהיקפו. בהמשך, בעיקר בשנים האחרונות, שסכום הניהול צמח והתשואה הייתה חייבת להיות מושגת, החל מאדוף לאבד פרופורציות ואז הפירמידה פעלה במרץ מיליארד שנכנס החליף מיליארד שיצא ואובדן העשתונות החל.
כל השיטה פעלה כאמור על בסיס הקסם האישי של ברנרד מאדוף קשריו והבטחותיו. ייתכן שמאדוף היה ממשיך לגלגל כספים עוד שנים אלמלא המשבר הכלכלי שפרץ וגרם למיליארדרים, אחרי שנים רבות, לבדוק את מצבם הכספי. כאן נעצר הגילגול האינסופי מחשבו ןX לחשבון Y ומאדוף נעצר ע"י סוכני FBI .
שוב הרגולציה נרדמה בשמירה?
מאדוף גלגל כספים במסגרת חברה מוכרת וחוקית לניהול תיקי השקעות הנתונה לפיקוח ובדיקה של רשות ניירות ערך בארה"ב ורשויות פדרליות נוספות. הגילגול נעשה כאמור שנים בלי שאיש ברשויות הבחין בתנועות כספיות בין חשבונות שונים בסכומי עתק. אם תרצו תופעה דומה במקצת למה שהתרחש בבנק למסחר אצלנו. כסף מתגלגל מפה לשם ואיש חוץ ממאדוף ואולי עוזר אישי, לא ידע מאומה.
סטיבן שפילברג לא בדק אם חסרים לו מיליון או שניים, גם אלי ויזל והטכניון לא ממש התעמקו במצב חשבונותיהם. הרגולטור נמנם בשמירה והכסף נע ונד מחשבון לחשבון "חופשי חופשי".
בעוד מספר ימים או שבועות ברנרד מאדוף יספר את הסיפור לחוקריו. רק אז סביר שנדע כמה קל היה לו להזיז מיליארדים ללא בקרה. אז נדע מי ניצל בעור שיניו ומשך כסף שבועות או חודשים לפני ההתמוטטות ולמי אבדו חסכונותיו באמצעות נוכל חברתי בעל קשרים.
למי שאבדו הכספים שבחוץ מנשבת רוח קרה של מיתון קשה יש סיבה לכאב. לרגולציה האמריקאית נותרו תעלומות רבות לפתור ולדווח. תאמינו שהמשקיעים ידרשו הסבר מפורט גם בבתי המשפט.
*ד"ר דפנה פפר היא כלכלנית ומרצה במרכז ללימודים אקדמיים