מנהלי קרנות הון הסיכון דורשים 2 מיליארד דולר: עם ריבית של 1%, בלי ביטחונות, בלי זכויות

השפעת המשבר על ענף ההיי-טק הישראלי גורמת לראשי התעשייה להתעורר, וכעת הם רוצים סיוע ממשלתי כדי לצלוח את הקשיים. רק אתמול פורסמה ב-TheMarker הצעתו של גבי זליגסון, מנכ"ל חברת נובה, שמבקש לקבל ערבויות מדינה למערכת הבנקאות, שישמשו להרחבת קווי האשראי ליצואנים לצורכי הון חוזר. אבל ההצעה שלו שאפתנית הרבה פחות מבקשתם של ראשי תעשיית ההון סיכון מהמדינה.



נכון, אין מחלוקת על כך שתוכנית "יוזמה" הראשונה לקרנות ההון סיכון בישראל, שהממשלה נטלה בה חלק ב-93', עשתה רק טוב להיי-טק הישראלי. קרנות ההון סיכון הן המנוע של תעשיית ההיי-טק באמצעות מימון פיננסי. השאלה היא אם נכון יהיה כעת להזרים להן כסף, בייחוד לאור העובדה שמדובר בקרנות עשירות המגלגלות סכומי עתק, בעלות הון עצמי של מיליוני דולרים, ושמנהליהן מרוויחים משכורות הנעות בין עשרות למאות אלפי שקלים בחודש.





הדרישה הנוכחית נולדה ביום חמישי האחרון בפגישה בין ראשי ההיי-טק וההון סיכון לבין פקידים בכירים במשרד האוצר, בנוגע לסיוע בהיקף כולל של 2.3 מיליארד דולר. בפגישה נכחו שוקי אורן, החשב הכללי במשרד האוצר; רם בלניקוב, הממונה על התקציבים; סגנים של אורן ונציגים נוספים מהמשרד. מצד ראשי ההיי-טק וההון סיכון נכחו ארנה ברי, יו"ר איגוד קרנות ההון סיכון הישראלי; יהודה זיספאל, יו"ר נשיאות איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה; ודורון בירגר, נשיא ומנכ"ל אלרון.



הסכום של 2.3 מיליארד דולר כולל, לדברי ברי, את כל ההצעות שהועלו בפני משרד האוצר, ואין מדובר בעלות מיידית אלא בפעילויות שונות שידרשו מימון תקציבי למשך שנים. האם מדינת ישראל צריכה לאשר סכום כה גבוה לתעשיית ההיי-טק? מחקרים מראים שככל שההון העסקי והממשלתי מושקע יותר במו"פ - כך המשק הישראלי מרוויח. השאלה היא איך עושים את זה נכון.



חצי מיליארד דולר לקרנות



ההצעה האחרונה ברשימת הדרישות לאוצר כוללת סיוע לקרנות ולגופים המשקיעים בהיי-טק באופן ישיר, באמצעות תוכנית חדשה תחת השם "זינוק". תוכנית זו גם מושכת יותר מכל את תשומת הלב הציבורית, שכן מדובר בהלוואה שהמדינה אמורה לתת לקרנות ההון סיכון - גופי השקעה עשירים ומבוססים.



לפי ההצעה, המדינה לא תממן באופן בלעדי את הקרנות, אלא חלק מההון יגיע ממשקיעים חיצוניים - וההלוואה מהמדינה תהיה מותנת בכך. היחס בין מרכיב ההלוואה מהמדינה לגיוס החיצוני בסך הון הקרן יהיה 3:1. כלומר, בגין כל דולר שיגיע מהמדינה יהיה על הקרנות לגייס שלושה דולרים ממקורות אחרים. ההלוואה מהמדינה לכל קרן זכאית תהיה בשיעור של 25% מסך הון הקרן, אך בכל מקרה לא יותר מ-40 מיליון דולר.



ראשי ההיי-טק וההון סיכון מעוניינים בתקציב של 50 מיליון דולר בשנה לטובת העניין לתקופה של עשור - בסך הכל חצי מיליארד דולר. ההצעה היא שהקרנות יפרעו את קרן ההלוואה והריבית בתוך עשור, בתנאים שייקבעו, כולל מועד הפירעון ושיעור הריבית. המקור לפירעונות יהיו המימושים (Exits - מכירות סטארט-אפים) הצפויים של הקרנות.



ואולם כאן כבר מתחילה הבעיה הראשונה: אם קרן הון סיכון לא תציג תשואה חיובית במשך חייה, איך תחזיר את ההלוואה? וזו לא הנחה מופרכת. נתוני דו"ח קלפרס (קרן עובדי הפנסיה של מדינת קליפורניה המשקיעה בקרנות הישראליות) מלמדים כי רוב קרנות ההון סיכון הישראליות משנת בציר (הקמת הקרן) 2000 מציגות תשואות שליליות. תמיד אפשר לומר שזו שנת בציר בעייתית בשל התפוצצות הבועה. מצד שני, האם הקרנות מכינות את התירוץ הבא וכשיידרשו להחזיר את ההלוואות מהמדינה יזמרו שגם 2008 היתה שנת בציר בעייתית?



לפי ההצעה, 20% מהרווחים מהלוואות המדינה לקרנות יחולקו למדינה, ו-80% יחולקו כתמריץ פיננסי למשקיעים האחרים שהשקיעו בקרנות. ושוב עולה אותה שאלה: מה יקרה לקרן שתפסיד? הרי מדובר בכספי מדינה ולא במשקיעים פרטיים שמוכנים לקחת סיכון.



ברי לא סבורה שהמדינה צריכה להתעקש על כך שתקבל את כספה, שכן היא מרוויחה ממקומות אחרים. "המדינה מקבלת כמה סוגים של ערך מוסף", היא אומרת. "ראשית, ההשקעות יחזרו במונחים של מס. המדינה תרוויח ממכירות ומתשלומי מס על המשרות שהיא יצרה. בנוסף, כשאתה משקיע בחברות נוצרים תשתיות ושירותים נוספים שמייצרים תעסוקה מעבר לחברת ההיי-טק שקיימת. על כל עובד היי-טק יש שלושה-שישה עובדים שנסמכים עליו. המדינה מרוויחה ממכירות, וגם אם הקרן לא עושה חיל היא תקבל את הכסף בחזרה במס".



דמי ניהול - לא מהמדינה



בדרך כלל, קרנות גובות 2.5% דמי ניהול מההיקף הכולל של הקרן בכל שנה. כך למשל, קרן בהיקף של 200 מיליון דולר גובה 5 מיליון דולר בשנה (ולמעשה, כתוצאה מכך יש לה פחות כסף להשקיע בסטארט-אפים). בקרנות מקובל לשלם למנהלים סכומים הנעים בין עשרות למאות אלפי שקלים בחודש. האם מדינת ישראל צריכה לממן את זה? ברי אומרת כי בכל הקשור לחלקה של המדינה, מנהלי הקרנות לא יגבו דמי ניהול, אלא הם יהיו אך ורק על חשבון המשקיעים.



אם בוחנים את ההצעה ביתר קפידה מגלים שמדובר בהלוואות נון ריקורס (Non Recourse) - כלומר, הלוואה ללא החזרה. אם הקרן לא תוכל להחזיר את ההשקעה בחברות סטארט-אפ ישראליות, היא תאבד אך ורק את חלקה בחברות. המדינה לא תוכל לתבוע מהקרנות מעבר לכך. ומה יקרה אם הביטחון לא יהיה שווה להלוואה המקורית?



בנוסף, ראשי ההיי-טק וההון סיכון מציעים שהלוואה תישא ריבית שנתית בשיעור של ליבור + 1% - ריבית נמוכה במיוחד ובתנאי שוק מועדפים כיום. עוד מוצע כי המדינה תהיה משקיע מוגבל (Limited Partner), ללא זכויות שונות מהאחרים בכל הקשור לניהול הקרן ותפעולה ולקבלת החלטות השקעה ומימוש. למעשה, ראשי ההיי-טק וההון סיכון מציעים שהמדינה תממן שליש מהיקף הקרן בלי שתהיה לה אפשרות להשפיע כלל. כלומר, קרן של 120 מיליון דולר תיקח 40 מיליון דולר מהמדינה, מכספי משלם המסים, ולמדינה לא יהיה מה לומר בעניין.



ברי סבורה כי ההלוואות האלה אינן מתנה, אך היא אומרת כי אין להילחם בעניין הזה. לדבריה, "המדינה לא צריכה לראות לנגד עיניה את החזר הכסף באופן מלא. היא צריכה להבין שההשקעה בקרנות מובילה להגברת הפעילות במשק ולגזירת קופונים בדמות תעסוקה, צמיחה וגידול בתמ"ג. לא צריך להסתכל על החזר ישיר".



לדבריך המדינה לא צריכה להתעקש לקבל בחזרה את כל הכסף שהיא משקיעה בקרנות.



"ההצעה שלי מתבססת על הניסיון שלי לא רק בישראל, אלא בכלל בתחום הזה. כשאתה משקיע בהון סיכון ובמו"פ לא צריך להסתכל על החזר ישיר".



אם אתם רוצים לעודד את תעשיית ההיי-טק, למה לא להשקיע בחממות או באפיקי מו"פ אחרים?



"בהצעה שלנו אמרנו שאנחנו מעוניינים מאוד שישקיעו יותר בחממות טכנולוגיות. אנחנו מאמינים בכך מאוד".



איך המדינה תכריע איזו קרן ישראלית תקבל את הכסף?



"אנחנו לא מצפים שהמדינה תעשה את זה. לאחר שהקרן תגייס 75% מהכסף, ההלוואה מהמדינה תסייע במינוף ובהשלמת הנותר. בעבר, תוכנית 'יוזמה' יצרה קרנות של 30 מיליון דולר. כיום זה לא מספיק. כדי לחזק תחומים שנחלשו, למשל אנרגיה חלופית, המדינה צריכה ליצור קרנות גדולות יותר. בארה"ב משקיעים כסף רב באנרגיה חלופית, ואנחנו רוצים להגיע למצב שגם בישראל נהיה בתחום הזה ונקדם אותו".



מדוע משקיעים זרים עשירים צריכים בכלל תמריץ מהמדינה?



"אני מאמינה שהתוכנית הזו תאפשר לעודד השקעות בחברות שקודם לא מצאו בהן עניין. לפי תחושת הבטן שלי, בישראל יש פי שלושה יזמים טובים לעומת מקומות אחרים בעולם. צריך לאמץ את התפישה שישראל היא מדינה של חדשנות, ולחזק את היכולות הטכנולוגיות שלנו באמצעות עידוד הקרנות".



קרן ההון סיכון הרוסית של תמיר פישמן השלימה גיוס 70 מיליון דולר



>> קרן ההון סיכון הרוסית של תמיר פישמן יוצאת לדרך: הקרן הודיעה אתמול כי השלימה גיוס של 70 מיליון דולר לטובת הקרן שתיקרא CIG Venture Fund-Tamir Fishman.



35 מיליון דולר גויסו משותפים מוגבלים (Limited Partners) רוסיים. העיקרי שבהם הוא חברת - CIG Venture השותף המקומי של תמיר פישמן ברוסיה. 35 מיליון דולר הנותרים הגיעו מממשלת רוסיה, שלמעשה מבצעת התאמה (Matching) לקרן של תמיר פישמן.



הקרן הרוסית של תמיר פישמן היא חלק מתוכנית רחבה של ממשלת רוסיה לעידוד השקעות הון סיכון במדינה. תעשייה זו נמצאת כיום רק בתחילת דרכה ברוסיה, והממשלה מעוניינת לעודד את צמיחת עמק הסיליקון הרוסי כפי שנהגה ממשלת ישראל ב-93' עם תוכנית "יוזמה".



כחלק מהתוכנית, ממשלת רוסיה קיימה מכרז לבחירת צוותי ניהול של ארבע קרנות. תמיר פישמן נבחרה לשמש צוות ניהול אחד מתוך הארבע, וניהלה את כל הליך גיוס המשקיעים לקרן.



אלדד תמיר, מנכ"ל תמיר פישמן, אומר ל-TheMarker: "קיימת הזדמנות ענקית, כי מעט מאוד קרנות הון סיכון פעילות בשוק הרוסי כרגע. מצד שני, רוסיה היא מדינה שחזקה מאוד במדעים ותחומים נוספים".



לדבריו, ממשלת רוסיה איפשרה לקרנות החדשות לרכוש את מלוא הבעלות על הקרן. כך לדוגמה, אם הקרן של פישמן תבצע אקזיט של 700 מיליון דולר, מאחר שיש לה מחצית מהבעלות של הקרן היא זכאית ל-350 מיליון דולר ממימוש האקזיט. במקרה כזה תוכל תמיר פישמן לרכוש את חלקה של המדינה ולהשקיע 35 מיליון דולר נוספים, ולזכות ברווח של 700 מיליון דולר.



בכך באה לידי סיום פרשת הקרן הרוסית של תמיר פישמן, בדצמבר 2007. אולג שוורצמן, שהחזיק ב-20% ממניות חברת הניהול של הקרן המשותפת לתמיר פישמן ולממשלת רוסיה, הודה אז כי החברה שבבעלותו נהנתה מקשרים עם הממשל הרוסי, מה שאיפשר לה לצבור נכסים בשווי עצום של 3.2 מיליארד דולר.