צ'רלס פונזי חוזר: ב-2008

צ'רלס פונזי: מהגר איטלקי שהגיע לארה"ב בתחילת המאה הקודמת, ונהפך תוך פחות מ-15 שנה למולטי מיליונר באמצעות הונאה ענקית של אלפי משקיעים תמימים. השיטה של פונזי להתעשר היתה פשוטה: הוא לקח מאנשים כסף והבטיח להם תשואה של 50% בתוך 45 יום. ההשקעות של פונזי לא הניבו תשואות כאלה, כמובן. הוא מימן את תשלומי "הרווחים" למשקיעים באמצעות כספים שגייס מלקוחות חדשים שהצטרפו גם הם כי שמעו על הגאון שמייצר תשואה של 50%.



ההצלחה של פונזי היתה אדירת מימדים במונחים של שנות ה-20 של המאה הקודמת: הוא גייס עשרות סוכנים ששיווקו את קרן ההשקעות המיוחדת שלו ונהפך לא רק לעשיר מופלג שהרוויח 250 אלף דולר ביום אלא גם לאייקון ומושא להערצה בקהילה העיסקית.

מי שהפיל את פונזי היה סוחר של ריהוט יקר שתבע אותו לאחר שלא שילם לו. כאשר התברר שלפונזי יש בעיית מזומנים החלו להתעורר החשדות. פונזי נשפט פעמיים ונשלח לכלא לרצות תקופות מאסר של חמש ותשע שנים - אבל ברח לפלורידה, שם הוא ניסה להונות משקיעים בדרך דומה בשוק הנדל"ן עד שנתפס שוב, נכלא, שוחרר ולבסוף מת חסר כל בברזיל.



שיטת ההונאה שבה מייצרים למשקיעים רווחים פיקטיוויים באמצעות גיוס כסף חדש מפראיירים חדשים נקראת מאז "הונאת פונזי". מדי כמה שנים מופיעים ברחבי הגלובוס כוכבים שמייצרים למשקיעים רווחים לא נורמליים עד שמתברר שמדובר בשיטה דומה.



לשיטת פונזי יש וריאציות שונות - כמו שיטת הפירמידה שבה כל משקיע שנכנס משווק את ההונאה בעצמו למשקיע הבא עד שלא נמצאים יותר פראיירים. בשיטת הפונזי יש רק נוכל אחד במרכז שלוקח את הכסף מכל הפתאים.



2. ברנרד מאדוף, 70: נחשב עד לפני שבועיים לאחר מהאנשים המכובדים ביותר בוול סטריט, מנהל קרנות השקעה ענקיות, חבר במועצות מנהלים של חברות וארגונים מובילים ויו"ר לשעבר של בורסת הנאסד"ק.



מאדוף ניהל את אחת מקרנות הגידור המצליחות בעולם, וכמה מהאנשים העשירים והמתוחכמים ביותר בעולם הפקידו את כספם אצלו.



בסוף השבוע שעבר התברר שמאדוף הוא בעצם גרסה מודרנית של צ'רלס פונזי. הוא לא איטלקי אלא יהודי-אמריקאי, וכיאה לרוח התקופה הוא הלך בגדול: הוא הצליח לגייס בעשור האחרון כ-17 מיליארד דולר לקרן שלו. הקרן של מאדוף ייצרה למשקיעים מדי שנה רווח כמעט קבוע של 10% - יותר מכפול מהרווח שהשקעות חסרות סיכון אמורות להניב.



3. הארי מרקופולוס: סוחר ניירות ערך שעבד בחברה מתחרה לזו של מאדוף שלח במאי 1999 מכתב לרשות ניירות ערך האמריקאית ובו כתב להם כהאי לישנא: "מאדוף סקיוריטיז היא הונאת הפונזי הגדולה בעולם". רשות ניירות ערך האמריקאית התעלמה מהמכתב של מרקופולוס, אבל הוא לא ויתר ובתשע השנים האחרונות שלח למשרדי הרשות בניו יורק ובבוסטון עוד ועוד מסמכים ונתונים שעל בסיסם טען שמאדוף הוא פונזי מודרני. ביום חמישי לפני שבוע רשות ניירות ערך פתחה בחקירה לאחר שבניו של מאדוף הסגירו אותו למשטרה.



לרשות ניירות ערך היתה סיבה טובה מאוד לחשוד שהתשואות של בארני מאדוף פיקטיוויות. גם למשקיעים המתוחכמים שלו היתה סיבה טובה לחשוב שמשהו מוזר מתרחש בקרן שלו. נורות אזהרה רבות היבהבו סביב האופרציה של מאדוף - היעדר רואי חשבון מוכרים עצמאיים, היעדר נאמן עצמאי לכספי הלקוחות והיעדר של ברוקר עצמאי שניהל את הכספים כמקובל בקרנות גידור.



אבל הנורה הפשוטה ביותר היתה העובדה שהקרן של מאדוף ייצרה כמעט כל שנה תשואה של 10%. שנים טובות בבורסה? 10%. שנים גרועות? 10%. בועת הדוט.קום מתפוצצת? 10%. רוסיה קורסת? 10%. כל שנה - 10%.



השנה התשואה של הקרן היתה מרשימה במיוחד: עד סוף נובמבר היא דיווחה על תשואה חיובית של 5.6% - בשעה שמדד S&P שבו היא אמורה היתה להשקיע ירד ב-37%. באוקטובר השחור, שבו המדד הנ"ל נפל ב-17%, הקרן של מאדוף עלתה בקצת פחות מ-1%.



האם זה לא היה צריך להדליק נורה אדומה אצל המשקיעים? בוודאי שצריך. האם זה הדליק? כנראה שלא. מדוע? כי כשאנשים מרוויחים כסף - הם רוצים להאמין שאפשר להמשיך להרוויח כסף.



איך מאדוף הציג רווח של 10% בשנה? פשוט מאוד: כל חודש הוא הציג רווח של 1% עד 2%. שוק נופל? הוא עולה. שוק יורד? הוא עולה. שוק תנודתי? הוא יציב. גרף התשואה של קרן הגידור של מאדוף לא נראה בכלל כגרף של קרן או של נייר ערך - הוא נראה כמו קו ישר בזוית של 10% בשנה.



האם זה לא היה צריך להדליק נורה אדומה אצל המשקיעים? בוודאי שצריך - אבל המשקיעים המתוחכמים ביותר בוול סטריט נהרו לקרן של מאדוף. למה? שוב, כי הם רצו להרוויח.



האם לא היו משקיעים מתוחכמים שחשדו? אולי היו - אבל הם המשיכו להשקיע. כמה מהם הירהרו בינם לבין עצמם שמדובר כנראה בסוג של הונאה - אבל הם היו משוכנעים שזאת הונאה כדאית - להם.



4. בוקה ריו, בוקה רטון, פלורידה: מועדון גולף יוקרתי שבו אפשר היה למצוא את ברנרד מאדוף. לא ברור מה היתה הרמה של מאדוף במשחק הגולף - אבל המועדון היה מקום מצוין לשווק יחידות בקרן.



משקיעים עשירים שרצו לקבל את הזכות להשקיע אצל מאדוף ידעו שהמקום שבו כדאי לפגוש אותו הוא מועדון הגולף. השקעת כסף בקרנות של מאדוף היתה סמל סטטוס של חלק מחברי מועדון הגולף. אם אתה אצלו, כנראה שאתה גם עשיר וגם חכם. בסוף השבוע התברר למאות מיליונרים, לכמה מיליארדרים ולעשרות מנהלים של גופים ציבוריים שהפקידו את הכסף אצל מאדוף שהם לא היו כל כך חכמים והם הרבה פחות עשירים ממה שהם חשבו.



5. מייקל לואיס: סוחר אג"ח בחברת הברוקרים סולומון בראדרס שלאחר שעזב את החברה החליט לכתוב ספר על תרבות הכסף והכוח של וול סטריט. "פוקר שקרנים" הוא קרא לספר שנהפך לאחד מרבי המכר העסקיים הגדולים בהיסטוריה.



לואיס תיעד בספר דמויות אגדתיות שעם השנים נהפכו לכוחות משמעותיים בוול סטריט. בין הדמויות היה גם ג'ון מריוות'ר - מי שלימים נהפך לשותף המנהל של קרן LTCM שהתמוטטה ב-1998 ויצרה משבר פיננסי עולמי שממנו התאוששו השווקים במהירות יחסית.



לואיס סיפר שכאשר הוא עזב את הג'וב שלו בסולומון בראדרס, בגיל 29, הוא הרגיש שמשהו רקוב בוול סטריט, שסכומי הכסף שמרוויחים בחורים צעירים שאין להם מושג ירוק אמיתי בעסקים אינם הגיוניים. הוא הרגיש שמשהו חייב לקרות. שזה חייב להסתיים מתישהו.



בחודש שעבר הוא פירסם מאמר ענק בעיתונות האמריקאית שבו קבע שכנראה זה קרה. הסתיים עידן בוול סטריט.



מתי לואיס כתב את "פוקר שקרנים", שבו הוא קבע שזה חייב להיגמר? לפני שנה? שנתיים? עשר שנים? לא - הוא כתב אותו ב-1989. מאז אותה שנה הוא מהלך עם התחושה שמשהו רקוב מתרחש בוול סטריט.



6. קוראי שורות אלה: חושבים אולי שכל הסיפורים האלה מרתקים אבל לא ממש רלוונטיים להם - לא השקעתם כסף אצל מאדוף, לא הסתבכתם בהשקעות נדל"ן בווגאס - ובכלל אתם מתרחקים מניירות ערך.



תחשבו שוב. העולם שבו אתם חיים מוקף חברות, אנשים ושווקים שהושפעו דרמטית ממה שהתרחש בוול סטריט בחמש השנים האחרונות.



כל מי שפועל בסקטור הפרטי והשלה את עצמו שהוא מנותק מכל זה, שזה משבר של עשירים, של טייקונים, יגלה כל בוקר מחדש כיצד זה מגיע אליו.



כאשר התפוצצה בועת הדוט.קום לפני שבע שנים חברות היי-טק רבות התגאו שלהן יש מכירות אמיתיות ואין להן שום קשר לחברות הדוט.קום. אחרי שני רבעונים הן גילו שהלקוחות שלהן היו קשורים לדוט.קום במישרין או בעקיפין והמכירות שלהן התאדו תוך שנה.



7. 2009: עומדת להיות אחת השנים הקשות ביותר בכלכלה העולמית. אל תאמינו לאלה שמספרים לכם שתוך רבעון העסק מתאושש תודות לסין, לנפילת הנפט או לחבילות ההצלה של הממשלות. אף אחד לא מתעורר ממסיבת אלכוהול וסמים של חמש או עשר שנים כל כך מהר.



התפוצצות הבועה של בארני מאדוף השבוע היא סימלית. העיתוי שלה לא מקרי: מאדוף הצליח להחזיק מיליארדי כדורים באוויר - כל עוד היה כסף זול והשווקים גאו. כאשר השוק קרס, אפילו מערכת החשבונאות הכפולה והמשולשת שבעזרתה הוא רימה את המשקיעים שלו, לא היתה יכולה עוד להחזיק מעמד והוא נאלץ להסגיר את עצמו למשטרה.



שיטת פונזי, בווריאציות שונות, התפשטה בעשור האחרון בשווקים וכלכלות רבות. גם בישראל. ברוב המקרים לא מדובר בהונאה פלילית כמו של מאדוף - אבל גם כאשר זה חוקי לחלוטין העיקרון לא שונה מהותית: זה עובד כל עוד יש עוד ועוד אנשים שמוכנים להזרים כסף כי הם מאמינים בשיטה, כי הם רוצים להרוויח. ביום שבו נגמר האמון - העסק מתפרק. תהליך בניית האמון מחדש יהיה ארוך וכואב.