על כסף, שוטרים וגנבים

מסמך פנימי של משטרת ישראל טוען כי אגף החקירות והמודיעין זקוק ל-325 מיליון שקל כדי להשלים פערים במסגרת המאבק בארגוני הפשיעה, כך דיווח ביום ראשון יהונתן ליס ב"הארץ". סכום זה נועד לרכישת ציוד האזנות - גם לאמצעי תקשורת כמו דואר אלקטרוני וטלפונים סלולריים וגם להאזנות סתר במקומות מפגש של עבריינים. המשטרה טוענת כי קיים פער משמעותי בין היכולות הטכנולוגיות המשמשות כיום את ארגוני הפשיעה לבין יכולותיה הטכנולוגיות הירודות של המשטרה.

האם מפתיע לגלות כי הפשע המאורגן הישראלי מתוחכם ומתקדם יותר אפילו מרשויות אכיפת החוק? האם ישראל שוב זוכה להימנות על המדינות הנחשלות שבהן תקציבי המדינה אינם מספיקים כדי לבלום את הפושעים הגדולים ביותר?



לכל אורכו של המשבר הפיננסי העולמי התגלה שאין שום ייחוד בפיגורה של ישראל במאמצים לבלום פשיעה מאורגנת, נוכלות ומעשי מרמה - גם אם במקום פושעים מנופפי אקדחים הם התבצעו על ידי בנקאים בחליפות ארמני. בשבוע האחרון לבדו התבצע בפאריס שוד התכשיטים הגדול בתולדות המדינה - באופן מאורגן, מחוכם ומודיעיני להפליא. בארה"ב נתפס יועץ ההשקעות ברנרד מאדוף בהונאת משקיעים בהיקף של 50 מיליארד דולר, ונפתח משפטו של מארק דרייר, עורך דין מפורסם שהואשם בהונאת משקיעים בהיקף של יותר מ- 400 מיליון דולר.



פרשיית מאדוף היא אחת הגדולות ביותר שהתפוצצו בשנים האחרונות. היא מגמדת הונאות ענק שביצעו חברות כמו וורלדקום ואנרון באמצעים נרחבים ומתוחכמים בהרבה. מאדוף, לא בדיוק נוכל קטן אלא יו"ר נאסד"ק לשעבר, הבטיח תשואות חיוביות עקביות ללקוחותיו. ואולם הוא לא היה מנהל השקעות מספיק טוב, וכשלא הצליח לקיים את הבטחותיו הוא העביר כסף בין חשבונות של לקוחות שונים. נגזרת זו של הונאת פירמידה היא שיטה פשוטה - וגם מאוד מסוכנת - ובכל זאת הצליחה לגלגל הפסדים מצטברים של 50 מיליארד דולר.



מאדוף היה נתון לפיקוח רשות ניירות ערך האמריקאית מאז ספטמבר 2006. לפי כללי רשות ניירות ערך, חברות ייעוץ השקעות הנרשמות ברשות עוברות ביקורת ראשונית, ולאחר מכן מדי חמש שנים לפחות. למרות כללי הפיקוח האלה הוא הצליח לבצע הונאה כמעט חסרת תקדים בהיקפה. מאדוף, יש לציין, היה יועץ של רשות ניירות ערך בענייני פיקוח על חברות ותורם קבוע לפוליטיקאים בכירים, ביניהם הסנטור צ'רלס שומר, שמשחק תפקיד בכיר בניהול פעולות החילוץ של המגזר הפיננסי בארה"ב.



נוכל קטן יותר ממאדוף הוא מארק דרייר, עורך דין ראוותני חובב סלבריטאים - בין מקורביו אלישה קיז, ספייק לי וג'ון בון ג'ובי - שזכה לתואר "הודיני של זיופי המסמכים". דרייר שיכנע לקוחות גדולים לתת לו כסף בתמורה להשקעות נדל"ן שלא היו ולא נבראו. הוא זייף מסמכים וניירות ערך, ואף התחזה לנציג של משקיעים. אם יורשע, עשוי דרייר לקבל 20 שנות מאסר כעונש על מעשיו.



הפרשיות האלה מטילות צל כבד על תפקודה הנאות של מערכת הרגולציה בארה"ב, שאמורה להיות מהטובות בעולם. עם זאת, ההפסדים שהן גרמו מתגמדים לעומת נזקי המשבר הפיננסי. בין הגורמים הבולטים למשבר הזה היו היעדר פיקוח על הנפקה ומכירה של ניירות ערך מסוכנים ומעורפלים, והיעדר רגולציה נאותה על מוסדות פיננסיים רבים. החולשה הזו נבעה, בין השאר, ממיעוט משאבים שהוקצו לרגולטורים, ואולם גורם משמעותי יותר בה היה אוזלת יד וכישלון אידיאולוגי.



כשוורלדקום ואנרון קרסו, היו מי שאמרו שההונאות האלה ילמדו את המשקיעים והרשויות לקח חשוב לעתיד. השנים המעטות שחלפו מאז הראו לנו שהן היו רק אקורד פתיחה לשרשרת של כישלונות כאלה. מה שצריך ללמוד מהכישלונות האלה הוא שהאמצעים הטכנולוגיים הם חלק חיוני ברגולציה ובשיטור. ואולם אם לא נשים את החוק, הסדר וביטחונם של האזרחים בראש יעדי הרגולציה, לא יעזרו כל האמצעים המתקדמים ביותר.