כשל שוק במשכורות המנהלים

זה כשל שוק, הם זועקים. קריסתן של המניות ושל איגרות החוב הקונצרניות - זה הכל כשל שוק, הם אומרים. הממשלה חייבת להתערב ולשפוך כסף על שוק ההון. יש כאן כשל שוק, הם חוזרים ואומרים. צריך להציל את הטייקונים, אין ברירה, יש כאן כשל שוק, הם מתעקשים.



רדוד ככל שזה נשמע, זה כיום הבון-טון בשיח הכלכלי. כשהשוק עלה וגאה, זה לא היה כשל שוק. כשהמשכורות והבונוסים הגיעו לממדים חלומיים, איש לא טען שזה כשל שוק. אבל עכשיו, בכל כנס, בכל יום עיון ומעל כל במה הם מהנהנים ואומרים: זה כשל שוק. זו דרכם לקחת אחריות על המצב.

למעשה, אם מסתכלים בפרספקטיווה רחבה יותר על מה שקרה בשוק ההון ובמערכת הפיננסית בעשור האחרון, אפשר למצוא בקלות כמה כשלי שוק אחרים, אמיתיים יותר. לא רציני ולא נכון לתחום חודשיים-שלושה של קריסה בשוק ההון ולהגדיר אותם בלבד ככשל שוק.



קחו למשל את השכר בסקטור הפיננסי. הביטו על רמות השכר בבתי ההשקעות, בבנקים, בחברות הביטוח, בקרנות ההון סיכון ואצל החתמים - משווקי ניירות הערך בהנפקות. לא רק בארה"ב, גם אצלנו. מאות אלפי שקלים בחודש, אופציות, בונוסים חלומיים. האם זה הגיוני? האם זה יכול להחזיק מעמד עכשיו, כשהתעשייה הפיננסית בעולם מתפוררת, רצה לממשלות וזועקת לחבל הצלה?



איכשהו, בשנים הטובות של הצמיחה ידענו שזה גבוה ומנופח, אבל קיבלנו את זה כחלק מכללי המשחק של שוק חופשי ותחרותי. אם בעל חברה רוצה לשלם למנכ"ל שלו חצי מיליון שקל לחודש וחושב שהוא שווה את זה, שיבושם לו. כשהכל מסביב פורח ומשגשג, האוזן מתרגלת גם לסכומים האלה ונעשית אדישה להם.



אבל הנה הגיע הרגע שבו אותם אנשים, שלקחו הביתה בשנות הגאות עשרות מיליוני שקלים, מתגלים לפתע כפחות מבריקים מכפי שחשבנו. איש מהם לא הצליח למנוע את הפסדי ההשקעות האדירים בתיקי החסכונות וההשקעות שלנו. את הרווח והבונוסים שלהם מאותן הנפקות אג"ח קונצרני בהיקפי ענק של כ-240 מיליארד שקל הם כבר לקחו. איש לא ייקח אותו מהם בחזרה. האין זה כשל שוק?



ובכלל, רמת השכר בתעשייה הפיננסית לכשעצמה אינה כשל שוק? האם בתעשייה הזו נדרש כישרון, חזון, שכל או ידע יוצאי דופן? משהו שלא נדרש בתחומים כמו אקדמיה, תעשייה, רפואה או הוראה? ואולי רמת התחרות הנמוכה, הקהל השבוי, ההסדרים המגבילים שקשרו במשך שנים בין מקום העבודה למקום שבו חסכנו, וכמובן רמת המעורבות הנמוכה של הצרכנים בקבלת ההחלטות הפיננסיות שלהם הם כשל השוק האמיתי? אולי הם אלה שמאפשרים לראשי הסקטור הפיננסי לארגן לעצמם חבילות שכר חלומיות שאין בשום מקום אחר?



הרי התעשייה הפיננסית, ואנחנו רואים את זה בכל העולם, רצה עכשיו אחוזת אמוק לממשלות ודורשת התערבות וסיוע. ללא סיוע ממשלתי, חלק מהבנקים הגדולים בעולם היו קורסים. אם הדבר היחיד שמציל את התעשייה הפיננסית מעצמה הן הממשלות, זה מלמד שהתעשייה הזו נמצאת במצב אינהרנטי של כשל שוק. תעשייה שיכולה לקרוס בין לילה עקב נטילת סיכונים מופרזים ונזקקת להגנה ממשלתית לא יכולה להיחשב כחלק מהשוק החופשי על כל משמעותו. היא לא יכולה להתהדר כשוק חופשי בנטילת שכר ובונוסים, וליהפך לשוק מולאם כשהיא קורסת. תעשייה שבגאות - הרווח כולו שלה, ובהפסדים - משלמי המסים מצילים אותה, היא שחקן מאוד חריג בשוק. וזה הכשל שלה, ובו צריך לטפל.



וזה לא הכשל היחיד. גם הענקת כסף זול ונדיב לחברות עסקיות על ידי הגופים המוסדיים שמנהלים את כספנו היתה סוג של כשל. לא ברעיון עצמו אלא במנגנון. האפשרות שניתנה לגופים מוסדיים לגוון את תיק ההשקעות שלהם ולרכוש עבור החוסכים מניות ואיגרות חוב של חברות בישראל ובחו"ל היא טובה. אבל זה שהגופים המוסדיים קנו מכל הבא ליד, לא דאגו לעצמם לביטחונות מתאימים ולא היה מי שידרוש זאת מהם זה כשל שוק. האפשרות של טייקונים ובעלי חוב אחרים להתנער מחובם מבלי שתהיה לנו, החוסכים, אפשרות לגעת בנכסים אחרים שלהם, היא כשל שוק.



לכל אחד מאלה שמנסים להשתמט מחובותיהם לחוסכים בימים אלה בבורסה יש נכסים למכור כדי לעמוד בהתחייבויות, אבל מבחינה משפטית הם יכולים לצפצף עלינו ולהשתמט מהחוב. אם לא תינתן לחוסכים האפשרות להגיע לנכסים האלה - כפי שהבנקים עושים - זהו כשל שוק. זהו כשל שמעניק את כל ההזדמנויות לאיש העסקים, ומשאיר את כל הסיכון אצל החוסך. זהו כשל שוק אמיתי.



ויש את הכשל של מנגנון קופות הגמל. להבדיל מפוליסות ביטוח מנהלים וקרנות פנסיה, קופות הגמל הן חיה מוזרה שמשקיעה בו זמנית כספים לחוסך מבוגר לגיל פרישה, ולילדים בני חמש שהסבתא פתחה להם קופת גמל. הצרכים של הראשונים הם פנסיוניים אמיתיים, ואילו צרכי הילדים הם בסך הכל סוני פלייסטיישן. איך אפשר לנהל את הכספים של אלה ואלה יחד באותה קופה? זהו כשל שוק אמיתי ואותו אפשר לפתור בקלות יחסית באמצעות פיצול הקופות לקופות משנה לפי גיל החוסכים.



אם השכר בתעשייה הפיננסית יהיה שפוי ולא יאיץ במנהלים לקחת סיכונים מטורפים, אם מנגנוני העונש למנהלים כושלים יהיו סימטריים למנגנוני התגמול, אם קופות גמל ישקיעו לפי רמות הסיכון והגיל של החוסכים, ואם הגופים המוסדיים ידאגו לביטחונות מתאימים לפני שהם מחלקים את הכסף שלנו - מרבית כשלי השוק ייפתרו, ואף אחד לא ירוץ לממשלה ויזעק: הושיעו, יש כאן כשל שוק.