ההימור הכושל של פרדי רובינסון

ההשקעה הראשונית בהקמת הקזינו היתה 4-5 מיליון דולר. בפרויקט כולו הושקעו יותר מ-100 מיליון דולר, רובם בהקמת המלון. הקזינו נהפך להצלחה ענקית כבר בלילה הראשון, ואלפי יוונים צבאו על פתחו. החבורה הצליחה להחזיר את ההשקעה במיזם בתוך שלושה חודשים. הצמד זילכה ורובינסון פתח בתי קזינו נוספים ברודוס ורומניה - מהלכים שהעשירו את קופתם.



אבל היום הכל כבר נראה אחרת. בשנים האחרונות יצא רובינסון מרוב עסקי הקזינו, והשקיע בעיקר בנדל"ן. בעיצומו של משבר האשראי הקשה במשק נהפכה חברת מילומור הבורסאית שבשליטתו לאחת החברות הראשונות שנקלעו לקשיים כבדים. מילומור נמצאת כיום תחת ניהול נאמן וחובותיה נאמדים ב-900 מיליון שקל.



"בניית הקזינו היא הסיפור המכונן בקריירה של רובינסון", אומר בכיר בשוק ההון. "הוא לא הבין שום דבר בקזינו, אבל השקיע מבלי לבקש יותר אחוזים בבעלות. ככה הוא התנהל כל הקריירה: הראשון להשקיע, הראשון לקחת את הסיכון ולבסוף גם הראשון שמפסיד. במקרה הספציפי הזה הוא ראה את הכסף בחזרה, ובגדול. אחרת בכלל לא היינו שומעים עליו".



הכסף מהקזינו נתן לרובינסון הזדמנות לבסס את עצמו כטייקון: סוג של יצחק תשובה או לב לבייב בימיהם הטובים, אבל ההבטחה לא התממשה. חבר קרוב שלו מספר כי בתקופה ההיא רובינסון יכול היה לקנות את בזק, אי.די.בי או כל חברה אחרת שרצה.



לאן נעלמו מאות מיליוני השקלים שנכנסו לקופתה של מילומור בשנים האחרונות? האם מדובר בניהול כושל והחלטות שגויות על השקעה במיזמי נדל"ן כושלים, או - כפי שיגידו חבריו של רובינסון - היה זה פשוט רצף של מזל רע וביורוקרטיה ישראלית בלתי אפשרית.



"כיום פרדי הוא סוס מת, בן אדם שיישאר בלי כלום", אומר בכיר לשעבר שעבד אצל זילכה. "מה שבא בקלות גם הולך בקלות. בכל תקופת השגשוג בענף הנדל"ן, כשכולם הרוויחו, רק הוא הפסיד. ההישג הגדול שלו היה ההצלחה לבנות את הקזינו בזמן קצר, אבל להצליח לפספס את זה - גם לזה צריך כישרון".



הגאווה הפילה אותו



רובינסון הוא עוף מוזר בעולם העסקים הישראלי. מהנדס אזרחי וביצועיסט בנשמתו, שכל חייו עסק בניהול פרויקטים גדולים של תשתיות, וביום אחד נהפך לשחקן בולט בשוק ההון. הוא "זכה" במוניטין של איש עבודה, שכשל כמעט בכל מה שנקרה בדרכו לאחר ההצלחה הבלתי רגילה שהניבו הרולטות ושולחנות הבלק-ג'ק. רובינסון הוא גם אדם שראשו הסתחרר בגלל כסף ושהרצון הנואש לשמור עליו עלול לסבך אותו בפלילים בעקבות חשד לעסקות בעלי עניין בלתי כשרות - חשד שכבר גרם לפגיעה בשמו הטוב.



רובינסון, שעד בניית הקזינו לא בנה ולו בית אחד כיזם, החל שנה לאחר מכן בסדרת רכישות נדל"ן מסיוויות. לאחר יותר מעשור עסקות אלה דירדרו את עסקיו לחובות כבדים, שלרובם הוא ערב באופן אישי. מילומור, העוסקת בייזום פרויקטי בנייה, נדל"ן מניב ועבודות תשתית, נמצאת כיום תחת ניהול הנאמן, עו"ד חן ברדיצ'ב, לאחר שפנתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה להגנה מפני נושים. שווי החברה, שלפני שנתיים וחצי עמד על יותר מ-350 מיליון שקל, נחתך לסכום של 4 מיליון שקל בלבד.



אנשי בית ההשקעות הלמן-אלדובי וחברת הראל קרנות נאמנות, שני גופים מוסדיים שנכנסו כשותפים במילומור ב-2006 (9% ו-14% בהתאמה), בוודאי תולשים את שערותיהם כשהם רואים מה קרה מאז. ייתכן שהדו"חות הכספיים של הרבעון השני והשלישי היו עוזרים להם להבין את התמונה טוב יותר, אך הם עדיין לא פורסמו. אם זה לא מספיק, בספטמבר התפטרה רואת החשבון של החברה, גלית אדם, בטענה ש"דברים מהותיים בחברה, שיש להם קשר והשלכות מהותיות על תחומי אחריותי, מתנהלים מאחורי גבי מבלי ליידע אותי עליהם", כפי שכתבה בהודעה יוצאת הדופן שפורסמה באתר הבורסה.



הודעה זאת היתה רק עוד חולייה בשרשרת פרסומים מביכים מהחודשים האחרונים, שהחמור בהם נגע לחקירה שרשות ניירות ערך מנהלת נגד רובינסון ובנו עודד, המשמש סמנכ"ל תפעול ופיתוח עסקי בחברה. לפי החשד, בתקופה שבה רובינסון היה מנכ"ל ובנו עודד כיהן כמנכ"ל חברה בת של מילומור, רכשה האחרונה חומרי גלם מחברת רומרבל, חברה פרטית בבעלותו של רובינסון האב, במחירים הגבוהים פי שניים ממחירי השוק. זאת, מבלי לדווח לציבור המשקיעים. השניים חשודים בעבירות של דיווח ומרמה בתאגיד.



פרסומים אלה חיזקו את תחושות חוסר הנוחות בשוק ההון כלפי רובינסון. "פרדי לא מושחת ואין גנבים במשפחת רובינסון", מבהירים בתוקף מקורביו של רובינסון, ורומזים שהחקירה ברשות ניירות ערך נפתחה בעקבות הלשנה של עובד ממורמר.



המקורבים טוענים עוד כי הודעתה של אדם נעשתה מתוך לחץ שבו היתה נתונה בעקבות החקירה של רשות ניירות ערך. "אדם ניסתה לכסות את עצמה מתוך פאניקה", אומרים מקורבים. "עובדה שהיא עדיין עובדת במילומור". אדם סירבה להגיב לדברים. מקורביה ציינו, עם זאת, שהיא ממשיכה לעבוד במילומור בשל בקשת הנאמן, כך שתסיים את העבודה על הדו"חות הכספיים של מילומור, ולאחר מכן תעזוב את החברה.



בתוך האנדרלמוסיה הזאת מרחף סימן שאלה גדול בנוגע לרכושו האישי של רובינסון בשל הערבויות האישיות שעליהן חתם. את ביתו הצנוע בחולון, שם התגורר לפני התעשרותו המטאורית, מכר כשבוע לפני שהחברה נכנסה להקפאת הליכים. רק בחודשים הקרובים יתברר אם רובינסון יאבד גם את ביתו המפואר שבשכונת תל ברוך, אותו בנה לאחר ההצלחה בקזינו.



"פרדי השקיע בבית הזה מיליוני דולרים", אומר בכיר לשעבר במילומור. "יש בו גרמי מדרגות כמו ב'חלף עם הרוח', מעליות וסלון עצום ששטחו כ-400 מ"ר. שכיר במשק לא מרוויח בשנה את עלות האחזקה החודשית של הבית הזה".



הבית המפואר עלול לגבות מרובינסון מחיר יקר. בשבוע שעבר הגישה חברת א.י.ב הנדסה והשקעות מחולון, שביצעה בו עבודות, בקשה להעביר לרובינסון התראה לפני פשיטת רגל. החברה ציינה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב כי רובינסון חייב לה כ-272 אלף שקל, סכום שנקבע בהליך בוררות שהסתיים באוגוסט האחרון. לפי הבקשה, החוב עומד כיום על 307 אלף שקל. עו"ד שולי גולדברג מסר בתגובה: "הבקשה הוגשה רק כדי ליצור לחץ על רובינסון".



אנשים שעבדו בסביבתו בשנים האחרונות אומרים שנפילתו נבעה קודם כל מאישיותו. "לטוב ולרע, פרדי הוא ג'נטלמן רומני", מאבחן בכיר בשוק ההון. "במקום ללכת לבנק הפועלים ולבקש הסדר כולל, הוא כל הזמן מימש נכסים והחזיר חובות בשיטת הסלמי. הוא לא רצה להודות שהוא, הג'נטלמן, ניצב בפני בעיה. זה עניין של כבוד, הוא לא יתחנן לבנקים".



לדבריו, הג'נטלמניות היא שגרמה לרובינסון לחתום על ערבויות אישיות ביד רחבה, דבר נדיר בחברות ציבוריות. "בשבילו לתת ערבויות היה כמו להדליק ולכבות את האור", אומר הבכיר. "זה בדיוק העניין", מסכים בכיר לשעבר באחת החברות של זילכה. " רובינסון נפל לא רק בגלל הניהול, אלא גם בגלל תחושת הגאווה של 'אני אסתדר לבד'".



הניהול, ועל כך יש קונצנזוס בקרב מי שהכירו את רובינסון, הוא סיבה מרכזית נוספת לנפילה הכואבת. רובינסון, שבמהלך השנים התעקש לכהן כמנכ"ל, לא ידע לגייס מנהלים מוכשרים שיעבדו לצדו. בכירים לשעבר בחברה טוענים שכאשר הניח לאחרים לנהל הוא היה ריכוזי מאוד ולא העניק להם את הסמכות הנדרשת.



שמעון הייבלום, לשעבר מנכ"ל סולל-בונה, שעבד במשך פחות משנה כמנכ"ל רסידו, החברה הבת של מילומור העוסקת בבנייה למגורים ולמשרדים, מביא כדוגמה את אימוץ קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב. בעונת 2005/6 החליטה רסידו לאמץ את הקבוצה בחוזה של שלוש שנים תמורת 750 אלף דולר, חוזה שממנו נסוגה כעבור שנה בלבד. לדברי הייבלום, שהיה אז מנכ"ל החברה, רובינסון עשה את המהלך מבלי ליידע אותו, ולא בפעם הראשונה.



"פעם, כשסיכמתי עם מישהו תנאי עסקה, הוא הלך אחרי זה לפרדי כדי לסכם תנאים יותר טובים", אומר הייבלום. "הוא בכלל לא התייעץ אתי לגבי מכבי ת"א. הוא קבע עובדות על דעת עצמו, מאחורי הגב שלי. אחרי שנה הוא נסוג מהחוזה כי לא היה לו כסף".



מקורבי רובינסון אומרים כי "הייבלום היה המנכ"ל של החברה הבת, חברת הבנייה בלבד. החברה המאמצת היתה חברת האם. זו כלל לא היתה החלטה של הייבלום. המטרה היתה לפרסם את המותג רסידו כחלק מהשיווק של החברה, כמו שעשו באימוץ של בית"ר ירושלים. להייבלום היתה עצמאות מלאה".



"רובינסון היה מעורב בהכל", אומר מנגד גורם בשוק ההון. "הוא לא הקשיב לאנשים מסביבו שאמרו לו 'תרגיע, עזוב, לא צריך להתרחב עכשיו, עכשיו הזמן לממש נכסים'. הוא אמר להם - 'יהיה בסדר, אל תדאגו, יש לי קרקעות ששוות מיליונים'. במקרה הזה הוא התנהג כמו ישראלי מצוי ולא כמו ג'נטלמן רומני".



מקורבי רובינסון סבורים, מצדם, שייתכן שטעה כשלא מינה מנהלים חזקים, אך מציינים שגם במקרה הזה הוא סבל מחוסר מזל. בסוף שנות ה-90 הוא פנה בין השאר למנכ"ל החברה הכלכלית שבשליטת אליעזר פישמן, עודד שמיר וליו"ר נכסים ובניין שבשליטת נוחי דנקנר, רפי ביסקר. שניהם דחו את ההצעה לעבוד אצלו. ביסקר, לטענת המקורבים, חתם אצל דנקנר בחברת גנדן, אחרי שכבר סיכם בעל פה אצל רובינסון.



"לא היה ולא נברא", אומר ביסקר על הסיכום בעל פה שהוא השיג לכאורה עם רובינסון. גורמים בסביבתו מוסיפים כי ב-1999, לפני שביסקר החל לעבוד בגנדן, הוא קיבל הצעה מרובינסון לגבי אפשרות להעסיקו, אך הדבר לא התגבש להצעה רצינית או סיכומים בעל פה.



מקורבים לרובינסון טוענים כי יותר מניהול גרוע, הוא סבל ממזל רע ומביורוקרטיה בלתי אפשרית בכל הנוגע לקרקעות שרכש. לדבריהם, רובינסון לא טעה כשהחליט לנהל לבד. "בדיעבד הוא מצטער שהשקיע בישראל, כי פה הוא הפסיד את מה שהרוויח בחו"ל", אומרים המקורבים. "הטעות הכי גדולה שלו היתה לתת את העסק למנהלים. פרדי שכר מנהלים כמו הייבלום ודורון שורר, לשעבר מנכ"ל משרד התחבורה, הממונה על הביטוח ויו"ר חברת הביטוח הפניקס, שפשוט לא הוכיחו את עצמם. בתקופתו של דורון שורר ההוצאות על הצוות הניהולי גדלו פי שניים וחצי".



דורון שורר אמר בתגובה: "מדובר בדברים מגוחכים. לא מילאתי שום תפקיד ביצועי, לא היו לי זכויות חתימה ולא יכולתי לקבל עובד או לפטר אותו. תפקידי היה לשקם את בנק יורו-רום הרומני. עשיתי זאת ועל כך פרדי אסיר תודה לי". שמעון הייבלום אמר בתגובה: "רובינסון התערב כל הזמן בניהול. במצב כזה אי אפשר לנהל. דורון שורר ואני עזבנו מרצוננו".



שלא לייחוס, בכירים לשעבר במילומור מביעים צער על כך שאנשי רובינסון מטילים את האשמה על אחרים במקום לקחת אחריות לכישלון. "מספיק להסתכל באיזה בית הוא חי", הם אומרים. "במקום להטיל את האשמה על אחרים אפשר פשוט להביט במראה".



מקורביו של רובינסון דוחים את הטענות האלה. "פרדי עבד כל חייו", הם אומרים. "זה בית פרטי, והוא מעולם לא חשף אותו לציבור. פרדי הכניס לחברה 80-70 מיליון שקל מכיסו הפרטי. זה דבר נדיר בתקופה שבה טייקונים לוקחים כסף מפנסיונרים. פרדי לא לקח כסף מאף אחד".



מודל לחיקוי: דונלד טראמפ



רובינסון, 62, עלה לישראל מבוקרשט בגיל 17 וחצי. הוא נקלט בקיבוץ גלעד, התגייס לצבא ושירת בתותחנים. לאחר השחרור למד בטכניון והוכשר כמהנדס אזרחי ומודד מוסמך. טבילת האש הראשונה שלו בפרויקטים גדולים היתה ב-1973, מיד אחרי מלחמת יום כיפור. רובינסון, אז עוד שכיר, ניהל במשך שבעה חודשים את פרויקט הקמת הביצורים ברמת הגולן בתקופה שלאחר הקרבות. "בשבילו זה היה בית הספר של החיים", אומר מקורב לרובינסון. "זה היה פרויקט מהיר מאוד, ללא מכרז, מפרט או תכנון. הוא גמר שם כמו שהתחיל, עם אפס שקלים בבנק אבל עם הרבה ידע".



אחרי הפרויקט הזה פתח רובינסון את חברת רומיד למדידות וניהול פרויקטים. בשנות ה-70 וה-80 צמחה החברה ונהפכה למשרד המוביל בתחומו בישראל. רובינסון ניהל פרויקטים גדולים בעבור צה"ל, בהם הקמת בסיסים בנגב לאחר פינוי סיני וסלילות כבישים באזורי הגבול - ובמקביל עבד כמודד ומנהל בפרויקטים אזרחיים של תשתיות.



בסוף שנות ה-80 רובינסון נסע לגבון שבמרכז אפריקה, שם עסק בכריית עצים. "זה היה חור של ממש. רק הוא, הפילים וקו המשווה", מתאר אחד ממכריו. ב-1991, קצת אחרי שחזר ארצה, הכיר לו רואה החשבון שלו, יאיר קרני, לקוח אחר: גבר צעיר בשם יגאל זילכה, שעשה אז את צעדיו הראשונים בתחום ההימורים. כעבור שנתיים הנפיק רובינסון בבורסה את מילומור, חברה ששימשה בסיס להקמת הקזינו בלוטראקי. "פרדי הנפיק את מילומור כדי לקנות שני טנדרים ושני מכשירי מדידה", אומר חבר קרוב של רובינסון. "פתאום זאת היתה חברה ששווה יותר מכל חברות התשתיות בישראל. בעיתונים השוו אותו לדונלד טראמפ, איש הקזינו הגדול. ומה הוא היה בסך הכל? מודד. כאיש עסקים הוא עוד היה צעיר חסר ניסיון, וזה פגע בו בהמשך הדרך".



מזל או שכל? השאלה הזאת מרחפת לכל אורך הקריירה של רובינסון. הוא השקיע את הכסף שהרוויח מעסקי הקזינו ברכישה מסיווית של קרקעות ברחבי ישראל. הוא השקיע בעיקר באשדוד, שם נכנס לפרויקט ענק של קניון, מקבצי דיור ומגדלי מגורים, באזור שבו שוכן כיום קניון סי-מול, שאת בנייתו השלים רובינסון ב-2003.



הפרויקט באשדוד הכניס את רובינסון לחובות של 400 מיליון שקל לבנק הפועלים, כאשר יותר ממחצית מהסכום נובע מריבית. מקורביו של רובינסון מפנים אצבע מאשימה לעבר הבנק עצמו. לטענתם, אנשי בנק הפועלים שיכנעו את רובינסון להיכנס למיזם שנוהל קודם לכן על ידי חברה בבעלות שני אנשי עסקים מרוקאים שנקלעו לפשיטת רגל ובדיעבד התגלה שהיו מעורבים במעילה.



לדברי המקורבים, בנק הפועלים שיכנע את רובינסון לקבל חצי מהבעלות מבלי שישקיע הון עצמי. "הבנק הפסיד 40 מיליון דולר בפרויקט הזה, והוא חיפש בדחיפות מישהו שיחלץ אותו", אומר מקורב לרובינסון. "הם עשו בדיקות נאותות ואמרו שאין צורך לדאוג. זאת לא היתה טעות של הבנק אלא הכשלה מכוונת. הבנק פשוט סידר אותו. רובינסון ראה בבנק הפועלים גוף גדול ואמין שאפשר לסמוך עליו". איציק פוקס, מנכ"ל לשעבר ברסידו, מוסיף: "פרדי עשה כל מיני סיכומים בעל פה, והסתבך כמו שהסתבך. ככה הוא פרדי: עם כל העוצמה שלו, הוא בחור נאיווי שמאמין לאנשים". מהבנק נמסר כי הוא אינו מגיב בנוגע ללקוחותיו.



מלבד הפרויקט באשדוד קנה רובינסון אדמות בבאר יעקב, חולון, בית שמש וקרקעות של מושבים שהיה בטוח כי הן עומדות להניב מיליוני שקלים. בג"ץ הקרקעות של הקשת הדמוקרטית המזרחית ב-2002 הקפיא תוכניות עם פוטנציאל עצום במקומות כמו רמת אל על שליד קריית שדה התעופה ובמושבים מגשימים, בן שמן ופדיה ובמושב בן נון.



במקביל, פרויקט מגורים של רובינסון בבית שמש נקלע לגירעון וצבר חובות, והוא הסתכסך עם שותפו, איש העסקים השווייצי אברהם גזוטנהייט. כישלון נוסף של רובינסון הוא אדמות "המשולש החקלאי" הסמוך למושב ניר גלים הצמוד לאשדוד. באזור זה לא ניתן לבנות מפני שבמקום ניצבת אנטנה של התעשייה האווירית. "זאת דוגמה לבעיית הניהול", אומר בכיר באחד הגופים המוסדיים המכיר את רובינסון מקרוב. "מנהל טוב יודע איך לטפל בדבר כזה. זו קרקע ששווה מיליונים, ואפשר לבנות בה 3,000 יחידות דיור. הרי רובינסון היה הראשון שהבין את הפוטנציאל של אשדוד".



"ליגאל היה מזל מצוין"



פעילים בשוק ההון, המכירים את רובינסון מקרוב, מצביעים על טעות קריטית שסימנה את תחילת הנפילה שלו: היה זה כאשר רובינסון וזילכה, שחלקו את עסקי הקזינו והנדל"ן, החליטו לארגן מחדש את השותפות ביניהם. ב-2002 זילכה עשה את עסקת חייו: רובינסון מכר לו תוך שנה חלק ניכר מעסקי הקזינו (אך עדיין השאיר בידיו 23%), וזילכה מכר לרובינסון את כל חלקו בנדל"ן.



גורמים שהיו בסוד העניינים מספרים כי זילכה, שבעצמו לא הבין בעסקי נדל"ן, ביקש להיפטר מהקרקעות מכיוון שראה את רמת הניהול הנמוכה של שותפו. "ניסינו לפעול כדי שרסידו תתנהל אחרת, זה פשוט לא הלך", אומר בכיר לשעבר בקבוצת יגאל זילכה. "אחרי העסקה התברר שליגאל היה מזל מצוין ולפרדי היה מזל רע".



ב-2007, כשהונפקו עסקי הקזינו של רובינסון וזילכה בבורסה של לונדון תחת חברת QLI, נחשפו בראשונה הנתונים היפים של פעילות הקזינו. החברה, המחזיקה מלבד לוטראקי גם בתי קזינו ברודוס, בבלגרד ובוקרשט, מפעילה 1,650 מכונות מזל ו-160 שולחנות קלפים ורולטה.



המספרים של ההנפקה הראו כי ב-2006 הניבו עסקי הקזינו הכנסות של 150 מיליון יורו. שנה לאחר מכן הגיעו ההכנסות ל-172 מיליון יורו כש-70% מההכנסות הגיעו מלוטראקי. בקזינו, שנמצא במרחק 80 ק"מ מאתונה, מבקרים מדי שנה מיליון איש והוא מהווה 30% משוק ההימורים החוקיים ביוון.



זמן קצר לפני ההנפקה נפרד רובינסון כמעט סופית מהשותפויות עם יגאל זילכה כאשר מכר את חלקו בעסקי הקזינו תמורת 190 מיליון שקל. המהלך תוכנן שנתיים מראש כדי לעזור לרובינסון להיחלץ מהקשיים. בהנפקה עצמה מכר רובינסון מניות תמורת 7 מיליון יורו. החברה נסחרת כיום לפי שווי של 183 מיליון דולר, אחרי שהמניה קרסה בכ-70% מאז ההנפקה. כיום מחזיקים רובינסון וזילכה בקזינו פרטי באחת ממדינות צפון אפריקה.



מקורב ליגאל זילכה אומר כי "המצב של פרדי מאוד כואב ליגאל. רק לפני עשר שנים מצבו היה אחד מהטובים בישראל. זאת טרגדיה של איש שהיה אופטימי. פרדי הוא תמיד זה שמאמין שהכל יהיה רווחי בסוף הדרך ואין סיכוי להפסיד".



בעיה של אופטימיות יתר



חוץ מהעסקים המשותפים עם זילכה, החזיק רובינסון גם עסקים ברומניה, ארץ הולדתו. בתחילת שנות ה-90 הוא שימש נציג לענייני הפרטה מטעם השגרירות הרומנית בישראל, ותיווך בין אנשי עסקים ישראלים לרומניה. "הוא היה שם מלך. הוא יכול היה לעשות שם הרבה מאוד כסף, אבל החליט להתמקד בישראל", אומרים מקורביו. מיד לאחר הקמת הקזינו בלוטראקי הקים רובינסון את קזינו פאלאס בבוקרשט בו נהגו להמר לא מעט אנשי נדל"ן ישראלים.



בשנות ה-2000 נכנס רובינסון להשקעות מסיוויות יותר ברומניה. בין השאר היה בבעלותו בנק, יורו-רום, אותו קנה לאחר שנקלע לקשיים. רובינסון הצליח לשקם את הבנק אשר נמכר בסופו של דבר לבנק לאומי, וכעת יש בידי רובינסון אחוזים בודדים בלבד מהבעלות. אקזיט מוצלח של רובינסון ברומניה היה חברת מילומור סחר, שהשקיעה במיזמים של טלפונים סלולריים וטלוויזיה בלווין. רובינסון, שמכר את חלקו במיזם תמורת 66 מיליון שקל, ראה רווח נאה של כ-40 מיליון שקל. העתוי היה מוצלח לכאורה, אך למעשה תחת הלחץ של החזר חובות.



במקרה זה יכול רובינסון להודות על מזלו הטוב מכיוון שמילומור סחר, שכיום נקראת גלובליקום טרייד, נמצאת בקשיים וקיבלה אזהרת 'עסק חי', לאחר שהאג"ח שלה הגיע לתשואה של 1,000%. מילומור עדיין מחזיקה כיום 11% מהחברה, שבאחרונה נקלעה להפסדים כבדים, והודיעה שלא תעמוד בהתחייבותיה לבעלי איגרות החוב.



מהלכי המכירה של 2007 עוררו לא מעט תמיהות בקרב גורמים בשוק ההון שעבדו מול מילומור. "צריך לבדוק לאן הלך הכסף של שני מימושים גדולים ב-2007: מילומור סחר וקווינקו", אומר בכיר באחד הגופים המוסדיים. "לאן הוא נעלם? איך בן אדם מממש ב-260 מיליון שקל ויש לו חובות של 900 מיליון? אני לא יודע מה קרה שם, אבל אפשר לראות שההוצאות שלו גבוהות מאוד. למילומור יש הוצאות הנהלה והוצאות כלליות של 100 מיליון שקל בשנה, כמעט 20% ממחזור ההכנסות. זה קצת תמוה. בחברה נורמלית, ההוצאות הן 5%-10% ממחזור ההכנסות".



אנשים שליוו את רובינסון בשנים האחרונות סבורים שלא מדובר באדם בעל כוונות זדון. "פרדי לא יודע להגיד לא, וזאת הבעיה שלו", אומר בכיר בשוק ההון. "זה כמו גבר שקבע לצאת עם שלוש בחורות באותו ערב. הוא ייאלץ לרמות את השתיים האחרות ולא לצאת אתן. הוא ישר, אבל יש לו בעיה של אופטימיות יתר".



ההסבר הזה לא ישכנע בוודאי את עו"ד צבי הרשקוביץ. בשלוש השנים האחרונות ייצג הרשקוביץ את רסידו בתביעות משפטיות שונות, והיה אמור לקבל מהחברה 350 אלף שקל - את רוב הסכום כבר ב-2006. במארס 2008 הרשקוביץ הגיש בבית משפט השלום בחיפה תביעה שנותרה ללא כתב הגנה. לאחר שניצח נאלץ לפתוח תיק הוצאה לפועל כדי לגבות את הכסף.



"רק אחרי שאיימתי בתביעת פירוק, הם נזעקו לשלם", אומר הרשקוביץ. "הם רימו אותי, אמרו שיפרסו את הסכום על חמישה תשלומים בערבות של החברה הציבורית, כשהם ידעו שהחברה לא מסוגלת לעמוד בזה. שבוע לאחר מכן הם הגישו בקשה להגנה מפני נושים, מינוי נאמן והקפאת הליכים. הצ'קים שנתנו לי סורבו על ידי הבנק, בגלל ההגנה שקיבלה החברה מבית המשפט. מי שמרמה בצורה הזו, ואין דרך אחרת לקרוא להתנהגות כזו, הוא שקרן, אדם שלא יכול להתכסות בניקיון כפיו".



איש העסקים השווייצי אברהם גזונטהייט הצביע על סדקים באמינות של רובינסון כבר לפני שנתיים. בשיא הגאות שוק הנדל"ן הגיש גזונטהייט בקשה לבית המשפט בירושלים למנות כונס נכסים זמני לחברת מצפה בית שמש, שהקימה פרויקט דיור בעיר. גזונטהייט טען כי רובינסון ביצע עסקות בין חברת מצפה בית שמש לחברות נוספות שבבעלותו.



"רובינסון השתמש בשליטתו בפרויקט כדי להעביר עשרות מיליוני שקלים מן הפרויקט לחברות בשליטתו במסגרת עסקות בין בעלי עניין", כתב גזונטהייט בבקשה. לטענתו, מצפה בית שמש שילמה כפל תשלומים בעבור הניהול והפיקוח של הפרויקט: פעם אחת שילמה משכורות לעובדים אשר עסקו בניהול ופיקוח, ופעם שנייה שילמה בעבור אותם שירותים למילומור. לטענתו, פרויקט בית שמש נקלע לחובות בין השאר כתוצאה מעסקות בעלי עניין שביצע רובינסון. בעקבות הפרשה דרשה רשות ניירות ערך הבהרות מרובינסון. בסופו של דבר גזוטנהייט יצא מהפרויקט.



מקורביו של רובינסון מסרו בתגובה: "טענותיו של הרשקוביץ' מופרכות. שבוע לפני הקפאת הליכים רובינסון לא ידע שהוא יעשה זאת. כל הטענות האחרות לגבי היושר האישי משוללות מן היסוד. צריך לשבח את פרדי על כך שהוא פועל אחרת משאר אנשי העסקים בישראל. אף אחד לא הולך להביא כסף פרטי מהבית לחברה, ואף אחד לא חותם ערבות אישית ועומד מאחורי כל מלה שלו. הדבר האחרון שאפשר לומר עליו זה שהוא לקח כסף אישי לכיסו. צריך להבין שהוצאות הנהלה וכלליות מאחדות את כל הפעילות של קבוצת מילומור".



נדמה שהחבטות שספג רובינסון בשנים האחרונות היו נחסכות ממנו אם היה ממשיך לעשות את מה שידע לעשות היטב כל חייו: ניהול פרויקטים ומדידות. ייתכן שהוא עדיין היה חי בבית הצנוע בחולון, בדיוק כמו שאשתו סילביה רצתה כל השנים, אך בהחלט היה חוסך לעצמו לילות חסרי שינה וכותרות לא נעימות בעיתונים.



גורמים בשוק ההון סבורים שרובינסון יחזור בקרוב לנקודת התחלה זו, וששמו כבר לא יככב בעיתונים. אלא שבסביבתו של רובינסון עדיין שומרים על אופטימיות. שם מעריכים שהסדר נושים יאושר בקרוב על ידי בית משפט, ושתוך שלוש עד חמש שנים רובינסון יעלה שוב על הסוס ואולי אף יצליח לממש את ההזדמנות להיות טייקון. מקורביו כבר סימנו את היורש: הבן עודד, 32, שבשנים האחרונות מעורב מאוד בעסקים המשפחתיים, שעובד בצמוד לאחותו דנה, 27, סמנכ"לית השיווק של סי-מול. שניהם מרוויחים משכורות של עשרות אלפי שקלים בחודש.



בכיר באחד הגופים המוסדיים, המכיר את מילומור היטב, אומר: "כשכולם היו בגאות, פרדי כבר נלחם. פרדי הוא חתול רחוב. הוא לא ייעלם, הוא רק יהיה שווה הרבה פחות. לא מאות מיליונים, אלא עשרות, אבל הוא יישאר בשטח".