וינרוט על הכוונת

>> קו ההגנה של הפרקליטות, הטוען למדיניות מפלה, נהפך ללגיטימי ופופולרי בשנים האחרונות. בימים אלה הוא מופנה בראשונה נגד אחד מבכירי עורכי הדין בישראל - עו"ד יעקב וינרוט.



איש העסקים דוד מורגנשטרן, שהורשע לפני כשנה עם יעקב רבינוביץ בעבירות מרמה וזיוף בפרשת ההונאה בקרקעות הפטריארכיה היוונית בירושלים, הגיש בתחילת דצמבר את עיקרי הטיעון בערעורו לבית המשפט העליון. מורגנשטרן עירער על הרשעתו וגזר דינו בבית המשפט המחוזי, בטענה כי עורך הדין וינרוט, שייצג אותו ואת רבינוביץ בעסקה מול הפטריארך, היה מעורב בפרשה יותר ממנו ולא ייתכן כי יצא ממנה ללא כתב אישום.

"לא באנו לקבור את וינרוט אלא לדבר בשבחו, כי הוא אדם הגון", פתח עו"ד אביגדור פלדמן, המייצג את מורגנשטרן. בהמשך הוא הסיר את הכפפות: "המאזן בין עו"ד וינרוט למערער (מורגנשטרן - נ"ר) נוטה בכל הנקודות לטובת המערער. בפני וינרוט היו הרבה יותר נורות אזהרה מאשר בפני המערער, אמונתו כי העסקה תמימה מרמאות צריכה לצלוח שאלות לא פשוטות, והנה וינרוט יוצא מבין ידי השופט זך וטהור והמערער מורשע".



במארס גזר השופט משה גל על רבינוביץ, שהורשע בעבירות זיוף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט, ארבע שנות מאסר וחצי בפועל. על מורגנשטרן, שהורשע בסיוע לרבינוביץ בביצוע העבירות, גזר שנת מאסר בפועל וחצי.



מפרשיות ההונאה הגדולות בישראל



"מדובר באחת מפרשיות ההונאה הגדולות והמתוחכמות ביותר שהתרחשו אי פעם בתחום עסקות המקרקעין בישראל", פסק גל בגזר הדין. הכוונה לעסקות שנעשו בנוגע לקרקעות בירושלים, בעיקר בשכונות היקרות רחביה וטלביה, שבבעלות הכנסייה היוונית האורתודוכסית.



ישראל, באמצעות הקרן הקיימת לישראל (קק"ל), חכרה את השטחים בשנות ה-50 של המאה ה-20 למשך 99 שנה. ב-2000 התעורר חשש כי תקופת החכירה עומדת להסתיים וכי יש להסדיר את המשכה. רבינוביץ ומורגנשטרן, עם אדם נוסף שנמלט מישראל, הציגו עצמם בפני קק"ל כמי שיכולים להביא פתרון לבעיית הקרקעות מול הפטריארך היווני, קריבליס דיאודורוס, שמת בינתיים.



קק"ל העבירה לשניים 20 מיליון דולר, שהיו אמורים להיות משולמים לפטריארך תמורת חכירת הקרקעות. הסכום הועבר מקק"ל בהעברה בנקאית לחשבונו של וינרוט, שטיפל בעסקה מטעם השניים. בסופו של דבר הוחלט כי התשלום ייעשה בצ'קים בנקאיים משוכים לפקודתו.



על פי הכרעת הדין, לצורך ביצוע העסקות עם קק"ל הגיעו רבינוביץ ומורגנשטרן, מלווים בעו"ד וינרוט ואחיו אברהם וינרוט ובאנשים נוספים, בצהרי יום שישי באפריל 2000, לפגוש את הפטריארך שהיה כבר זקן וחולה. רבינוביץ ומורגנשטרן כבר קיבלו את חתימותיו, כביכול, על מסמכי העסקות. אלא שחתימות הפטריארך על העסקות היו מזויפות ולמעשה הפגישה עם הפטריארך היתה פגישת נימוסים, שלא נחתם בה כל חוזה.



רבינוביץ, נקבע, הסתיר מהנוכחים במעמד החתימה כי הפטריארך לא חתם על מסמכי העסקות. הוא שיכנע את עו"ד דוד פרי, הנוטריון שאמור היה לאמת את חתימת הפטריארך, כי המסמכים נחתמו לפניו כדת וכדין. פרי דיווח לוינרוט כי ראה במו עיניו את חתימת הפטריארך על המסמכים, ובעקבות זאת מסר וינרוט לרבינוביץ את הצ'קים שהוכנו מראש. הכסף הועבר לחשבונות של הנאשמים בחו"ל.



לטענת מורגנשטרן, בית המשפט המחוזי קבע כי בגלל שהיה קרוב לרבינוביץ ושימש נציגו, יש להסיק כי לא ייתכן שלא ידע על מעלליו. מורגנשטרן טוען כי למעשה ידע פחות ממעורבים אחרים בפרשה, שלדבריו: "כל אחד מהם, לרבות יעקב וינרוט, מתקרב מרחק של כלום ממצב התודעה של עצימת עיניים שכמוה כידיעה ממש". עוד הוא מוסיף כי "אין לנו ספק כי עו"ד וינרוט היה מעורב הרבה יותר בשלבי העסקה ואף על פי כן לא העלה בית המשפט קמא לייחס לו שותפות למרמה".



מורגנשטרן מדגיש כי אין לו רצון להטיל רפש בוינרוט או במעורבים אחרים בפרשה, אך שואל כיצד קבע בית המשפט כי הוא היה שותף לעבירה, בעוד שהאחרים שנכחו ליד מיטת הפטריארך אינם שותפים לתרמית, ואף "נפטרו ללא כתב אישום כלשהו" (למעט פרי). לפיכך, גורס מורגנשטרן כי בית המשפט אימץ כלפיו אמת מידה שונה מזו שיישם כלפי וינרוט, שאותו "ליטף וחיבק" בעוד שאת מורגנשטרן הכה.



מיד לאחר דברי הזהירות, ממשיך מורגנשטרן ותוקף: "וינרוט בעצמו ייצג את הנאשמים בעסקה זו. כל סימני האזהרה וההתראה שהשופט ראה בהם אינדיקציות אפשריות, אך לא מכריעות, של אשמה, היו גלויים וידועים לו בזמן אמת. הוא ידע כי הפטריארך אינו מיוצג, וכעורך דין מן המעלה הראשונה היה הדבר אמור לעורר אצלו סימן שאלה - כיצד בעסקת ענק מוותר הפטריארך על עורכי דין שייצגו אותו בעבר".



בהקשר זה העיד וינרוט בבית המשפט המחוזי כי כששאל את רבינוביץ מדוע נעדר עורך דין מטעם הכנסייה, הסביר זאת רבינוביץ בצורך לשמור על דיסקרטיות. ההסבר הצטרף לדברי וינרוט להתרשמותו כי הפטריארך התכוון לשלשל חלק מהתמורה לכיסו. השופט קיבל את הסברו: "היעדרו של פרקליט מייצג מטעם הצד שכנגד בעסקות מקרקעין בהיקף כספי כה גדול אינו חזון נפרץ... הדבר עורר בוודאי סימני שאלה אצל עורך דין ותיק ומנוסה כוינרוט".



השופט גל ציין כי וינרוט התנה בחוזה שכר הטרחה שלו עם רבינוביץ הוראה לפיה רבינוביץ חייב "לספק לווינרוט את כל המידע המצוי בידיו, ובכלל זה להפגישו עם הפטריארך". לדברי השופט, ההוראה "מעידה על משנה זהירות מצד עורך הדין, גם אם בסופו של דבר וינרוט לא מצא לנכון להיפגש עם הפטריארך במישרין".



פגישה בהולה בצהרי יום שישי



התביעה טענה במשפט כי העיתוי שנקבע למעמד החתימה על העסקות - יום שישי, סמוך לכניסת השבת, בזמן שהפטריארך מתאושש מטיפול דיאליזה שעבר באותו יום - מעיד גם הוא כי העסקות בוימו על ידי רבינוביץ ומורגנשטרן, והמועד נבחר כדי להקל עליהם לבצע את מזימתם. בהקשר זה טוען מורגנשטרן כי וינרוט היה מודע גם לכך שהפגישה עם הפטריארך נקבעה סמוך לכניסת השבת, "מה שהכניס לכל האירוע אווירה של דחיפות ובהילות, שכן רוב המשתתפים הם יהודים דתיים או אפילו חרדים".



בהקשר זה העיד עו"ד אברהם וינרוט, כי ביקש לדחות את הפגישה ליום ראשון, הן מפני סמיכות הפגישה לכניסת השבת והן כדי להקל על יעקב וינרוט, שהיה אמור לחזור מחו"ל בלילה שבין חמישי לשישי. הוא נתקל בסירוב. מורגנשטרן עצמו העיד כי יעקב וינרוט גילה "חוסר סבלנות של שבת" לנוכח העיכוב שחל בעלייתו אל חדר הפטריארך. בהמשך קובע גל כי "דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שלמרבית המעורבים לא היה נוח לקיים את המפגש ביום שישי".



עוד טוען מורגנשטרן כי לא ברור כלל איזו עבודה השקיע וינרוט בעסקה ומדוע דרש שכר טרחה של כ-2.5 מיליון דולר. ביחס לשכר הטרחה העיד וינרוט במשפט כי סוכם כי על קצת יותר מ-2 מיליון דולר, לאחר שמשרדו קיבל על עצמו לספוג חלק מתשלום המע"מ. לטענתו, חלק קטן מהסכום נועד עבור אחת העסקות שכונתה "עסקת ירושלים", והיתר היה תשלום עבור שירותים משפטיים שוטפים. השופט ציין כי "מחלוקות נוספות שהועלו על ידי הנאשמים בנושא מגעיהם עם משרד עו"ד וינרוט וגביית שכר הטרחה אינם מעניינו של אישום זה. בהקשר לכך, די אם נציין כי גרסת עו"ד וינרוט בדבר אמונתו באמיתות העסקה מקובלת עלינו".



בנוסף מקשה מורגנשטרן על כך שוינרוט הגיע למסקנה כי הפטריארך היה כשיר לחתום על העסקה וכי חתם על המסמכים בהכרה צלולה, על סמך המלים הבודדות שאמר לו הפטריארך לאחר שהראשון הודה לו על החתימה ועל העסקה: "יס, יס, יס, בוא שוב". זאת, מוסיף מורגנשטרן, בזמן שהפטריארך היה חולה. "ואף על פי כן קבע בית המשפט כי וינרוט הוא איש ישר והגון וידו לא היתה במעל", אומר מורגנשטרן. ועתה, נדמה, הוא הולך צעד נוסף בתקיפת וינרוט: "קטגור היודע מלאכתו היה מעורר את השאלות האלה ושואל עצמו אם עו"ד וינרוט לא היה בסוד הקשר".



עדותו של וינרוט התקבלה כאמינה



וינרוט העיד במשפט כי בשיחתו הקצרה עם הפטריארך הוא רצה ליצור רושם של שיחת נימוסים, אולם מטרתו האמיתית היתה להתרשם אם הפטריארך באמת הבין במה מדובר. וינרוט חשש, לדבריו, מהתנכרות לעסקה בתואנה של פגם בכריתת החוזים עקב חוסר כשירות לבצע את העסקה, ולא בשל זיוף.



השופט מציין כי השיחה בין השניים אינה מלמדת דבר על מודעות מצד הפטריארך לביצוע עסקות שכביכול נעשו בהסכמתו. גל מסיק כי לשיחה בין וינרוט לפטריארך לא היתה משמעות ממשית. עם זאת, גל מוסיף כי וינרוט היה בטוח שנחתמה עסקה כדת וכדין בשל דברי הנוטריון ויכול היה לראות בשיחה הקצרה "אישור" עקיף לעסקה.



"ספק אם אלה היו פני הדברים לו ידעו אז את האמת לאמיתה, דהיינו שהפטריארך כלל לא חתם על המסמכים והנוטריון פרי לא נכח בעת ביצוע החתימות", הוסיף גל, וציין כי היה צריך ליצור בפני וינרוט רושם שמדובר בעסקה כשרה. "סבורני שהוא האמין לכך בתום לב... הוא יכול היה לפרש באופן שונה ומוטעה את השיחה הקצרה שהתקיימה בחדרו של הפטריארך", הוסיף.



מהכרעת הדין במחוזי עולה כי עדותו של וינרוט התקבלה כאמינה ועקבית. רק בנקודה אחת מציין השופט גל כי התגלה חוסר עקביות בעדות: המדינה טענה כי הצ'קים שיועדו לתשלום התמורה עבור "עסקת ירושלים" חולקו לשתי מעטפות - באחת היו שישה צ'קים על סך מיליון וחצי דולר כל אחד, ובשנייה שבעה צ'קים על סך מיליון דולר כל אחד, וזאת במטרה שהצ'קים יגיעו לידי הנאשמים באופן אישי ולא לידי הפטריארך. בהקשר זה מציין גל כי וינרוט העיד תחילה בחקירתו הראשית בדומה לגרסתו במשטרה, כי הצ'קים הושמו במעטפה אחת, ואולם לאחר שהתבקש על ידי התובע לרענן את זכרונו, הוא תיקן את עצמו וציין כי היו שתי מעטפות.



בחקירה הנגדית העיד וינרוט כי לפני נסיעתו למקסיקו (טרם מועד החתימה על העסקות) הצ'קים היו במעטפה אחת, בעוד שבחקירתו הראשית טען כי חלוקת הצ'קים לשתי מעטפות נעשתה טרם נסע. השופט ציין כי הסנגורים צודקים בטענתם לסתירה פנימית בעדותו של וינרוט בנוגע לעיתוי חלוקת הצ'קים למעטפות, אך השופט לא ייחס לעניין משקל רב.



מורגנשטרן טען כי הוא "אינו עורך דין, ועל כן השאלה כיצד מנהל הפטריארך את מהלכיו בעסקה ללא עזרה משפטית היתה מבחינתי חמורה הרבה פחות". הוא הוא טען כי "עו"ד וינרוט מסר כי סמך על עו"ד פרי שהצהיר בגאווה כי הצליח להחתים את הפטריארך על מסמכי העסקה. גם המערער יכול היה לסמוך על עו"ד פרי כי הפטריארך חתם בנוכחותו, לא פחות מעו"ד וינרוט".



המחוזי קבע כי אין כל סימן ששלל התרמית הגיע לכיסו של מורגנשטרן למעט ספק שהועלה ביחס לסכום שקיבל בסך 250 אלף דולר. לעומתו, נטען כי "עו"ד וינרוט הרוויח מהעסקה כ-2.5 מיליון דולר, סכום לא מבוטל כלל וכלל, אף ביחס לעורך דין של שועי המדינה וראשיה".



ממשרדו של עו"ד וינרוט נמסר בתגובה: "הדברים אינם ראויים להתייחסות. בית המשפט קבע את אשר קבע על האיש ואין מה להוסיף על כך".