>> אדם זר, איש עסקים מערבי, התיישב לצדי בארוחת צהריים של מכון אסיה סוסייטי בהונג קונג ושאל אותי שאלה שאני יכול לומר בכנות שמעולם לא שאלו אותי: "אז עד כמה בדיוק אמריקה מושחתת?"
השאלה שלו תוזמנה עם מעצרו של מנהל הכספים מוול סטריט ברנרד מאדוף, באשמת הונאת פונזי שגזלה מהמשקיעים מיליארדי דולרים, אבל זה לא היה רק זה. זה כל הבלאגן שיוצא מוול סטריט - המרכז הפיננסי שאנשי הכספים של הונג קונג תמיד העריצו. כיצד ייתכן, הם תוהים, שמותגים כה גדולים כמו בר סטרנס, ליהמן ברדרס ו-AIG קרסו באופן כה פתאומי? היכן, הם תוהים, היתה הרשות לני"ע שלנו והתקנים הגבוהים שלהם הטפנו במשך שנים?
אחד הבנקאים המכובדים ביותר של הונג קונג, שביקש להישאר בעילום שם, סיפר לי שחברת ההשקעות האמריקאית שבה הוא עובד, התמחתה בשנים האחרונות ברכישה ושיקום של בנקים אסייתיים שנקלעו לקשיים. הם עשו זאת על ידי יבוא הנהלים האמריקאיים הטובים ביותר, בייחוד העקרונות של "דע את הלקוח שלך" וניהול סיכונים קפדני. אך כעת, הוא שואל, מי יוכל לשמש דוגמה למנהיגות טובה?
"קודם לכן היתה זאת אמריקה", הוא אמר. "המשקיעים האמריקאיים היו אמורים לדעת טוב יותר, וכעת אמריקה בעצמה נמצאת בצרות. למי הם ימכרו את הבנקים שלהם? קשה לאמריקה לקחת את התרופה שאותה המליצה לאחרים. אין יותר רופא. הרופא בעצמו חולה".
אין לי סימפטיה למאדוף. אך הונאת הפונזי שלו היתה שערורייתית רק במעט יותר מאותן "הונאות חוקיות" שבוצעו בוול סטריט, וחוזקו על ידי האשראי הזול, התקנים הנמוכים ותאוות הבצע האדירה. איך אפשר לכנות את מה שקורה כשלוקחים עובד שמרוויח רק 14 אלף דולר בשנה, מוכרים לו משכנתה בלי לדרוש מקדמה או תשלומים בשנתיים הראשונות לרכישת בית בשווי 750 אלף דולר, ולאחר מכן אורזים את המשכנתה הזאת עם 100 אחרות כאג"ח - שזוכות לדירוג של AAA מצד חברות הדירוג מודי'ס או סטנדרד אנד פורס - ומוכרים אותם לבנקים ולקרנות הפנסיה ברחבי העולם? זה בדיוק מה שעשתה תעשיית הפיננסים בארה"ב. אין שם מתאים יותר לכך מאשר הונאת פירמידה.
הונאת פונזי החוקית הזאת, אשר היתה רחוקה מלהיבנות על נהלים תקינים, נבנתה על בסיס העובדה שמוכרי המשכנתאות, אורזי האג"ח, סוכנויות הדירוג, מוכרי האג"ח ובעלי הבתים פעלו כולם לפי עיקרון א"א: "אני אעלם" כשיגיע מועד התשלומים או שיהיה צורך לסכם מחדש את תנאי המשכנתה.
ההסתכלות על משבר הבנקאות של ארה"ב מסין היא חוויה מאירת עיניים ומדכאת בו זמנית. היא מאירת עיניים משום שקשה שלא להגיע למסקנה שארה"ב וסין נהפכות להיות שתי מדינות, מערכת אחת.
על רקע החילוץ המאסיווי שהענקנו לבנקים, אפשר להסתכל על סין ועל אמריקה ולומר: "טוב, לסין יש מגזר בנקאות עצום המוחזק בידי הממשל, לצד המגזר הפרטי, ולאמריקה יש מגזר בנקאות עצום המוחזק בידי הממשל, לצד המגזר הפרטי. לסין יש תעשיות גדולות בבעלות ממ שלתית, לצד התעשיות הפרטיות, ולאחר שוואשינגטון תחלץ את דטרויט, לאמריקה תהיה תעשייה גדולה בבעלות ממשלתית לצד התעשיות הפרטיות".
כן, אין ספק שמדובר בהגזמה, אך האמת היא שההבדלים מתחילים להיטשטש. במשך שני עשורים, תהלוכות של פקידי ממשל אמריקאיים הגיעו לסין והטיפו לבייג'ין על הצורך בהפרטת הבנקים שלה, אמר קו הונגבין, הכלכלן הבכיר לסין ב-HSBC. "עשינו זאת כה לאט, ועכשיו, לפתע פתאום, אנחנו רואים שכולם מלאימים את הבנקים שלהם", הוא הוסיף. זה מדכא משום שיש תחושה שסין במובנים רבים היא יציבה בהרבה מאמריקה כיום, עם אסטרטגיה ברורה יותר כיצד לעבור את המשבר הזה. ובעוד שתי המדינות נעשות דומות זו לזו, נראה כי הן שונות מאוד מבחינת הנתיב שאותו עברו. סין השתגעה בשנות ה-70 עם המהפכה התרבותית שלה, ורק לאחר מותו של מאו ועליית דנג שיאופינג היא הצליחה לתקן את המסלול שלה, ולעבור בהדרגה לכלכלת שוק.
למרות שהקפיטליזם הציל את סין, נראה כי סופו של הקומוניזם עירער במידת מה את שפיותה של ארה"ב. איבדנו שתיים מהמתחרות האידיאולוגיות שלנו - בייג'ין ומוסקווה. כולם צריכים מתחרים. התחרות עוזרת לשמור על משמעת. אך לאחר שהקפיטליזם האמריקאי הפסיק לחשוש מפני הקומוניזם, נראה כי השתגע. בנקי ההשקעות וקרנות הגידור מינפו את עצמם בטירוף, שילמו לעצמם משכורות מטורפות ויותר מכל, המציאו מכשירים פיננסיים שניתקו את המלווים הסופיים מהלווים המקוריים, ואיש לא נותר לתת דין וחשבון. "התמוטטות הקומוניזם דחפה את סין למרכז ואת אמריקה לקצוות", אמר בן סימפנדורפר, כלכלן בכיר לסין ברויאל בנק אוף סקוטלנד.
פרשת מאדוף היא הדובדבן שעל קצפת הקריסה הלאומית בתקינות הפיננסית, ברגולציה ובהיגיון הבריא. זאת הסיבה שאנו זקוקים לא רק לחילוץ פיננסי - אנו זקוקים לחילוץ אתי. אנו צריכים לייסד מחדש את האיזון הבסיסי בין השווקים, האתיקה והרגולציה שלנו. איני מעוניין להרוג את הרוחות החייתיות אשר מניעות את הקפיטליזם - אך אני גם לא רוצה להיטרף על ידם.
הכותב הוא בעל טור ב"ניו יורק טיימס"
ארה"ב צריכה לא רק חילוץ פיננסי, אלא גם חילוץ מוסרי
תומס פרידמן
22.12.2008 / 7:04