מנהלי קרנות הנאמנות נוהגים כעדר

>> בימים של אי-ודאות, כשהבורסות קורסות ואג"ח של חברות שנחשבו פעם לאושיות המשק נסחרות בתשואות של יותר מ-50%, עדיין נותרת חידה: מיהם המשקיעים שעדיין מחזיקים את כספם בקרנות נאמנות המנייתיות, הקונצרניות והגמישות שמוסיפות להישחק בשיעורים ניכרים.

בקרנות אלה מושקעים עדיין כ-3 מיליארד שקל. סכום זה, כ-5% מהסכומים שהוחזקו בערוצים אלה לפני כשנה, אינו מבוטל. התשואה מתחילת 2008 של קרנות אלה נעה בין הפסד של 40% ל-75%, ולא נראה שמגמת ההפסדים עומדת בפני סיום. מנהלי בתי ההשקעות האלה מוציאים חוזרים ציניים לקהל הלקוחות שלהם ובהם סיסמאות כמו: "עכשיו כשאנחנו קרובים לתחתית אתה רוצה לצאת?" ו"לטווח ארוך שוק ההון תמיד הכי רווחי". ואולם הם לא מוסיפים את מה שמתבקש כמובן: לפעמים נוקפות 5 ואף 10 שנים עד שהשוק חוזר למגמת עלייה ועד אז אפשר בקלות להפסיד עוד אחוזים רבים. אז למה לא להחנות בינתיים את החסכונות על שחר או פק"מ או אג"ח ממשלתי?

כששאלנו את אחד ממנהלי הקרנות והתיקים מדוע אינו עובר מני"ע ברמת סיכון גבוהה לפק"מ למשל, וכאשר יחוש בשינוי מגמה ניתן יהיה בעוד מועד לעבור לני"ע, הוא השיב: "אמנם חלק מהלקוחות מימש את התיק שלו אצלנו, אבל כל השאר מאמינים שאנחנו קרובים לתחתית ובכלל ההפסד שלנו מתחילת השנה הוא כ-50%-60%, ויש קרנות שהפסידו יותר". הנימוקים האלה משקפים את התופעה הפסיכולוגית הידועה שהמשקיע הפחות מתוחכם אינו מסוגל לממש הפסדים. משקיע כזה לא מכיר את כלל הזהב שאומר "אל תילחם במגמות השוק. חכה בחוץ עד להיווצרות והתבססות המגמה הפרית החדשה לכשתגיע".

רוב מנהלי בתי ההשקעות נוהגים כעדר. מדיניות עדרית זו עולה יפה כשהשוק עולה וכולם חוגגים. אך ראה זה פלא, בשעת משבר שוב פועל חוש העדר שאומר בערך כך: "אם אני אצא לפק"מים והשוק יוסיף לרדת אני אזכה אולי לכמה מחמאות מהלקוחות שלי, אבל אם אלך לפי ההיגיון שלי כמתבקש ואצא מהשוק עד יעבור זעם ואז תגיע התפנית בשוק, או אז אפגר אחרי השוק ואאבד את לקוחותי". ומכאן התופעה הנפוצה: מנהלי תיקים לא יוצאים מפוזיציות עם הכסף הטוב שלכם, גם לנוכח שוק מידרדר, אלא לאחר שתתעקשו - ולעתים יותר מפעם אחת, ואולי אף בליווי מכתב כועס.

הכותב הוא מנכ"ל חושן - אסטרטגיה, רכישות ומיזוגים