>> מעילת 50 מיליארד הדולר של ברנרד מיידוף היא הזדמנות להתבונן במיידופים הקטנים של ארץ הקודש. הבולט בשנים האחרונות הוא יועץ ההשקעות סביון משפטי, שבית המשפט העליון דחה לפני שנה את ערעורו על עונש של שמונה שנות מאסר בפועל שהטיל עליו שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, זכריה כספי, בגין 23 עבירות של מרמה, זיוף וגניבה.
משפטי היה שותף בחברת משפטי-סאקס למתן שירותי ייעוץ והשקעות בשוק ההון בארה"ב. החברה היתה בבעלותו ובבעלות גיסו. משפטי החל לבצע עבירות כתוצאה מהפסדי השקעות לאחר אסון התאומים ב-2001: הוא הפסיד כ-1.5 מיליון דולר - 70% מתיק ההשקעות של לקוחותיו - אך לא מסר ללקוחות דיווח על כך במשך ארבע שנים והמשיך לגייס מיליוני דולרים. משפטי השתמש בכספים שקיבל במרמה - יותר מ-25 מיליון שקל - להחזר חובות ללקוחות אחרים, ובחלקם השתמש לצורכיו הפרטיים ולהשקעות בעלות סיכון רב. לשאלות המשקיעים הציג מסמכים מזויפים לפיהם כספם מניב רווח.
חשיפת הפרשה היתה קצת פחות נוצצת מזו של מיידוף, אבל הדמיון עומד בעינו. בבית קפה ברמת החי"ל בתל אביב התוודה ב-2005 בפני חברים שהשקיעו אצלו, כי הפסיד 10 מיליון דולר. רו"ח שי מדינה, מנהל תחום הביקורת החקירתית בפאהן קנה ניהול בקרה, שערך ביקורת חקירתית בפרשה מטעם כונס הנכסים מסביר: "פה הכל החל מהפסד אמיתי באסון התאומים. כדי להסוות את ההפסד, הוא התחיל לגייס כספים של משקיעים חדשים ומימן את ההפסדים של הלקוחות הוותיקים. הוא הצליח להתגלגל כך כמה שנים טובות. לחלק גדול מהמשקיעים יש הכנסות שחורות. הם לא רצו קרן מוסדרת. מיידוף ומשפטי זה אותו ז'אנר - רק ההיקפים שונים".
מניסיונו מתאר מדינה את הסימן המקדים המרכזי בהתנהלות משפטי. "האישורים של משפטי היו כלליים, בכתב יד או במסמך וורד. הוא ציין השקעה ותשואה בלבד. על סמך נייר כזה אתה מאמין לבן אדם?". לדבריו, שורש מעילות מסוג זה הוא בקשר האישי הייחודי של מבצע המעילה עם הלקוחות. "אתה מאמין לאדם, אתה רואה את הרווחים היפים ושוכח מהשכל הישר. יש מישהו שמבקר את אותו אדם? יש פירמה שמבצעת ביקורת? נאמן?", מקשה מדינה. גם במעילה בבנק למסחר, מספר מדינה, הפיקה אתי אלון אישורים במסמכי וורד. ככל הנראה, בחרה מראש בלקוחות הפחות חקרנים וחשדנים.
מקבלים ללא היסוס
אפשר לראות דמיון בין חוג החברים של משפטי שהשקיעו אצלו לבין חוג הסילון האמריקאי שבטח בגאונותו הפיננסית, כביכול, של מיידוף. שתי הקבוצות שותפות לתחושת הביטחון שיועצי השקעות כריזמטיים מסוגלים להשרות. בייחוד כשהתשואה קבועה וקבוצת הייחוס החברתית שלך מקבלת ללא היסוס את השיטה. איש לא הרים גבה כשהתברר שמיידוף אינו עובד עם משרד ביקורת חשבונאית ששייך ל"ביג 4" - ארבע פירמות ראיית החשבון הגדולות בעולם - כמקובל בחברות גדולות בארה"ב.
שיטת ההונאה, שמכונה שיטת פונזי כבר קרוב למאה שנה, צצה במדינות שונות בווריאציות שונות, אך המכנה המשותף הוא ברור: הבטחה לתשואה מפתיעה וקבועה למדי תוך גלגול חובות יועץ ההשקעות לפתחו של הלקוח הבא. השקעת הלקוח החדש תורמת ללקוח ותיק שרוצה לפדות את כספו. הכשל צף כשיותר מדי משקיעים רוצים למשוך את הקרן פלוס התשואה.
"מעל לכל, אתה רואה שהשוק נע בין תקופות רעות לטובות", אומר מדינה. "אם התשואה שלך נשארה קבועה למרות התנודות בשוק, אז אתה צריך להגיד 'זה לא הגיוני'. אם היו מקפידים גם על דיווחים סדירים של ההשקעה, היה אפשר להבין שיש משהו בעייתי מאחורי זה".
מדוע המשקיעים אינם חושדים כשברקע יש כל כך הרבה תמרורי אזהרה?
מדינה: "חלק מהמשקיעים הודו: היינו חמדנים. חושי הבקרה מתקהים ואז נורות האזהרה לא עובדות. מה שיפה בפרשיות האלה הוא שעיתוי החשיפה הוא לא מקרי - אלא כשיש צורך של המשקיעים למשוך את הכספים. זה מה שקרה למשפטי. כמה משקיעים גדולים רצו את הכסף לאחר קריסת התאומים. בתקופות משבר המצב מחריף, כי אין פראיירים חדשים להתלבש עליהם. זו היתה גם הבעיה של מיידוף".
מדינה מחלק את המעילות: אלה שכבר אירעו וייחשפו בעקבות המשבר ואחרות, עתידיות, שחברות מנסות למנוע. "אנו נהיה חשופים למעילות רבות של אנשי כספים שיושבים בצמתים המרכזיים בארגונים שונים, מה שמאפשר להם לבצע את המעילות. אלה מעילות שכבר התרחשו, וכיום כתוצאה מהמשבר הן נחשפות", הוא מציין.
הדוגמאות מעידות כי חיסכון של בעלי השליטה בפיקוח סביר על עובדים עלול לעלות ביוקר. למשל, לפני כמה חודשים לקוח הודה בפני מדינה כי ידע שגונבים ממנו, אך בשל הפריחה בשוק ביכר להתעלם מכך. כיום מבין הלקוח, בעל חברת טכנולוגיה שעובדת עם גופים גדולים, כמה עמוק היה הנזק: תוך שנתיים העלים מקורב לבעלים שניהל פעילות בחו"ל מאות אלפי דולרים.
"הוא העלים עסקות שלמות", מתאר מדינה. "החברה מכרה תוכנה וחומרה וגם ליוותה פרויקטים. היו מכירות נקודתיות שהאיש ממש העלים מהחברה בשל היעדר פיקוח על רישומים שהוא ניהל".
"חשבונאות יצירתית"
שיטת מעילה מקובלת היא מה שמגדיר מדינה "בישול ספרים" או "חשבונאות יצירתית". מטרת המועל היא להסיט רווחים, לדחות הוצאות או להגזים בהכנסות. אופציה אחרת היא למקסם רווח בשנה מסוימת על חשבון השנה שאחריה או לפניה. "אם אני סמנכ"ל כספים שמשכורתי קשורה לבונוסים, יש לי אינטרס לדחות הוצאות", מדגים מדינה.
בלי שמות, משתף מדינה בביקורת חקירתית שנדרשה בעניינה של חברת נדל"ן המשקיעה בישראל ובחו"ל. חשד הבעלים התמקד במתחולל בסניפים המזרח אירופיים. למנהל החשבונות שם היו סמכויות רבות מדי, וסמנכ"ל הכספים נהג לנוע בין מדינות והיה אמור לפקח על כמה אתרים. לדברי מדינה, הביקורת חשפה כי "אותו מנהל חשבונות נהפך בעצם לבעל הבית של הפעילות במזרח אירופה, וזה נתן לו אפשרויות בלתי מוגבלות: ברישום, בהתקשרות עם ספקים במחירים מופרזים, בתפירות מכרזים ובהעדפת ספקים".
כפי שנכתב לא פעם, משברים פיננסיים יוצרים אפקט פסיכולוגי שממוטט את קוביות הדומינו. במשבר בולטת אווירת החשדנות של כולם כלפי כולם. "כיום, גם אחרי שמשקיעים את הכסף בוחנים את השותפות בשבע עיניים. זהו סוג של בדיקת נאותות חקירתית, בנוסף לבדיקת הנאותות המסורתית-חשבונאית", אומר מדינה.
חוששים ממיידוף
מה כוללת בדיקת הנאותות החקירתית?
מדינה: "אני מברר אודות הרקע של האנשים - במה השקיעו בעבר ואילו בעיות היו להם. אף אחד לא חשב לעשות זאת בעבר בנוגע לשאלה 'עם מי אני אעשה עסקים?'. כיום יש מודעות לחשש שזה יהיה סוג של מיידוף".
בימים אלה צפויה יותר עבודה למבצעי החקירות החשבונאיות: אנשים נוטים יותר להסתכסך בתקופות משבר ויותר נחשפות מעילות. מצד שני, גופים גדולים שהיו מזמינים ביקורת חקירתית, יעדיפו לוותר על כך.
מהי ביקורת חקירתית? הארגון מנתח את כל תהליכי העבודה ומזהה איפה יש פרצות: אם אפשר לקבל טובות הנאה, בדיקת אמצעי תשלום, כסף נכנס ויוצא ואפשרות למתן חשבוניות פיקטיוויות. בשלב המסקנות, מסביר רו"ח עופר אלקלעי ממשרד מונרוב-אלקלעי, המתמחה בביקורת חקירתית, מעריכים עד כמה מהותי הנזק כתוצאה ממעילה פוטנציאלית. למשל, "בוחנים אם חשב השכר יכול לשלם שכר לעובד שעזב למשך שלושה חודשים מבלי שאף אחד יידע. אנו מדרגים תרחישים מבחינת הפוטנציאל שלהם להתרחש ולאחר מכן מוסרים המלצות איך לצמצם סיכונים".
ביקורת כזו, שנעשתה באחרונה בחברת תקשורת גדולה, יכולה להימשך כמה חודשים (כ-1,000 שעות עבודה) ועלותה היא 150-200 אלף שקל. ב-2009, הסיכוי שגופים גדולים יבצעו הזמנה כזו פוחת משמעותית, אומר אלקלעי. "מנסים לחסוך בדברים פחות יצרניים".
מדוע יש יותר מעילות חדשות בזמן משבר?
אלקלעי: "המניע של עובד למעול הוא בעיות כספיות, ולכן משבר הוא זרז טוב להתחיל לחשוב על זה. היו לי מקרים שעסק של אחד מבני הזוג נקלע לקושי וכדי להציל את העסק, בן הזוג האחר מעל בכספים בארגון שלו".
כשיש חשד למעילה, מדוע לפנות אליך ולא למשטרה?
אלקלעי: "יש שתי סיבות: לא רוצים לערב את המשטרה בשל פגיעה במוניטין וגם בשל הזמן הרב שחקירת המשטרה, עבודת פרקליטות וניהול תיק בבית המשפט עשויים להימשך".
מה נפח העבודה בעת משבר?
מדינה: "בעבר היה שפע גדול וכולם רצו לעסקה הבאה. פתאום יש צורך למקסם רווחים. כשאתה עובד במרווחים גדולים, אתה מסתכל פחות על החור של הגרוש. כיום המרווחים נשחקו כמעט לחלוטין ואתה מנסה לחסוך, ולכן אתה רוצה לעשות חקירות עומק ולבחון הוצאות שנראות חריגות".
אלקלעי דווקא בטוח כי ההיפך הוא הנכון. לשיטתו, החברות תופשות את הביקורת החקירתית כאקט לא יצרני וכמותרות שאפשר לקצץ בהן בעת משבר.
מחפשים את המיידוף הבא
מאת עמית בן-ארויה
23.12.2008 / 7:38