ישראל שוב כשלה, הפעם בהסברה הפיננסית

>> בדרך כלל מקובל להניח שבכלכלה כמו ברוחניות - "משבר הוא הזדמנות לצמיחה". עיון בשוק הפיננסי בישראל מלמד שכמו בהסברה בנושאי חוץ, גם בתחום הפיננסי מקפידים בישראל לדלג על הזדמנויות.

באחרונה מעורבים עורכי דין ורואי חשבון מישראל בביצוע העברות כספיות בהיקף של מאות מיליוני דולרים, שנעשות בעולם המערבי על ידי תושבי חוץ. בעקבות המשבר, בעלי הון שלא היו ממונפים ונותרו בעלי ממון רב, מוציאים את כספם מהשקעות ומבנקים מסוכנים ומחפשים "מקום חנייה" בטוח. רבות מדובר במשפחות עם כסף "ישן", או במי שנמנים על אוכלוסייה גדולה של "עשירים חדשים". כספם מוחזק רבות תחת מכשירים משפטיים סבוכים או תחת חברות תושבות מקלטי מס.



כספים אלה שכבו עד עתה בבנקים במערב, ועם תחילת המשבר החלו לחפש עבורם מקום חדש. השמועה על יציבות הבנקים בישראל בתחילת המשבר עשתה לה כנפיים, ופעמים רבות נשאלו יועצים בדבר העברת חלק מהכסף לבנקים בישראל. אך טובת הלקוח הצריכה לדחות אפשרות זו. לא, לא בגלל בעיה ביציבות הבנקים, אלא בשל הרגולציה הישראלית הסבוכה בנושאי מס והלבנת הון. חוסר היכולת לקבל בהירות וביטחון באשר לגישת הרשויות בישראל והחשש מחוסר ההבנה בישראל של הכלים המשפטיים והפיננסיים שבהם נעשה שימוש בחו"ל, הביאו למניעת העברת כספים אלה לישראל.



המערכת הפיננסית לא השכילה להילחם על מעמדה ותפקידה כאשר חוקק חוק הלבנת הון וכאשר חוקק תיקון 147 לפקודת מס הכנסה העוסק בנאמנויות. חקיקה זו, שפורסמה בתחילה כצעד שנועד להיטיב עם המגזר הפיננסי ויצירת "גן עדן לנאמנים", התגלתה כחסם מרכזי בהבאת הון לישראל. הנאמנויות בעולם מרכזות נכסים וסכומי כסף עצומים. אילו חקיקות אלה היו נערכות באופן ברור, הן יכלו לסייע בהבאת הון לישראל וכזרז לצמיחה. ואולם בנוסח העכשווי והלא ברור, החקיקות מהוות חסם לכניסת הון לישראל ואף כזרז להוצאת הון מישראל.



כך יוצא שבמקום שהמשבר העולמי ישמש מקפצה למערכת הפיננסית בישראל לשיווק עוצמתה, שוב נכשלת ישראל בהסברה - הפעם הסברה פיננסית - ומניצול המשבר לצמיחה. יתירה מכך, חוסר ההחלטיות בקביעת תוכנית ההאצה ושאלת הביטחונות אותם תעמיד המדינה, הדגישו שוב בפני המשקיעים הזרים מדוע לא כדאי להסתבך עם המערכות הבנקאיות והממשלתיות בישראל ופגעו באטרקטיוויות שנדמה היה כי ישראל זוכה בה בתחילת המשבר.



הכותב הוא עורך דין